“נכון יש משחקי קופסא בהם ישנו קלף המאפשר לשנות את כללי המשחק, ולחשב מסלול מחדש?
אז דמיינו רגע שהחיים הם לוח משחק. ולכם יש ביד את הקלף הזה. אין הרבה רגעים בחיים האמיתיים בהם אפשר לשרוף הכל, להתנער מכל הערכים והמוסכמות עליהם מבוססת כל חברה, וזה יסודו של כל אדם בעצם, נכון?
אבל יש יוצאים מהכלל. נגיד מלחמה. יש את המשפט המפורסם הזה שבאהבה ובמלחמה הכל מותר, והכל הוגן.
רות דרואה כתבה בדיוק על זה.
סנטה קרוז, ארה"ב 1953. בית משפחת בושאם בבוקר שגרתי. ז'אן לוק האב, שרלוט האמא, וסם, ילדם בן התשע. זהו בוקר רגיל למדי עד לאותו הרגע בו נשמעה דפיקה בדלת, והשוטרים שבפתח החזירו את ז'אן לוק אל העבר, אותו חשב שקבר עמוק תחת חייו החדשים. אל שנת 1944, כשהתגורר בפריז ועבד בחברת הרכבות הלאומית, ואל אותו היום בו אישה צעירה, שרה שמה, אחת מבין אלפי יהודים שהועלו על הרכבת אשר לקחה אותם לכיוון אחד - לאושוויץ, דחפה לידיו צרור ובו היה עטוף בנה הקטן, אשר נולד רק חודש קודם. היא ידעה שהיא ובעלה דוד כבר לא ישובו משם, אבל את בנה הקטן ניסתה להציל בכל מחיר.
אלא שהעבר תמיד רודף אותנו. גם אם ננסה לקבור אותו הכי עמוק, הוא תמיד ישיג אותנו.
כנגד כל הסיכויים שרה ודוד שרדו את אושוויץ, ועכשיו הם מבקשים להחזיר לחיקם את בנם.
אז אומנם הסיפור מתרחש בתקופת השואה, אבל אין בו יותר מדי מידע היסטורי, אלא רק כזה שנדרש להתנעת העלילה, ובמינון כזה הנדרש כתפאורה לבניית הרקע המתאים. כי הסיפור פה הוא לא על השואה, אלא סיפור משפחתי, דרמה אנושית שבמרכזה ילד בן תשע, ושני זוגות הדורשים אותו לחיקם, ואלה כמו גם אלה - נחשבים להוריו באותה המידה. גם אם דם סמיך ממים, יש דברים שאי אפשר לְכַמֵּת, כמו רגשות, מְסִירוּת, וכמו אהבה: אַהֲבָה הוֹרִית, אהבת אֵם לבנה, ובכלל אִמָּהוּת. ועוד יותר קשה עד בלתי אפשרי לקחת את המילה הזו את המהות והפירוש שלה, ולסגור אותו מכל כיוון. כל כך הרבה פרשנויות יש למילה אִמָּהוּת, לא כל אמהות מגיעה בעקבות לידה. יש גם אִמָּהוּת שמגיעה מהלב.
"משפחה? מהי המשמעות האמיתית של המושג הזה? היא החמיצה את השנים החשובות ביותר בחייו, צעדיו הראשונים, יומו הראשון בבית הספר, את גילויי הסקרנות. לא היא ענתה על שאלותיו כשניסה להבין את העולם.
אלה הם הדברים שיוצרים הורה." (עמ' 294)
לבי נשבר עם כל פרק שקראתי, הזדהיתי עם כאבם של שני זוגות ההורים.
אין בסיפור הזה שחור ולבן, טוב או רע. זה הרבה יותר כבד משקל ודרמטי: זה חיים אל מול המוות. ושאלה גדולה של מוסר שאין עליה תשובה חד משמעית, ואולי אין עליה תשובה בכלל.
אבל לכל דבר יש תג מחיר, וגם פה המחיר הוא כבד, כרוך בהמון רגש ותעצומות נפשיות, כשבמרכז כל הדרמה הזו עומד ילד קטן בן תשע, כשביום אחד כל עולמו הבטוח נשבר לרסיסים.
יפה, מרגש, ומעורר מחשבה.”
