“ספר עם ערך מוסף, הוא זה שאני לוקחת ממנו כצידה לדרך קצת ידע והשכלה, זהו ספר ששולח אותי לוויקיפדיה לבדוק ערכים שקשורים אליו. הספר הזה איננו יצירה ספרותית גדולה ואינני יודעת עד כמה הוא תואם את ההיסטוריה, אבל הוא בהחלט מרתק בדרכו ופיליפה גרגורי היא המלכה הבלתי מוכתרת של הכתר האנגלי. במאה החמש עשרה התחוללו מלחמות בין שושלות המלוכה של אנגליה, יורק, לנקסטר וטיודור. בעבר כינו אותן מלחמות השושנים, אבל מאז הפכה השושנה לפרח ששמו לילי, מלחמות השושנים הפכו למלחמות הוורדים. מי שבדי ברוקד, רהיטים מחוטבים, כרכובים וסלסולים מעייפים את נפשו, מוזמן לסמן "אהבתי" ולעבור לסקירה אחרת. ממליך המלכים היה ריצ'רד נוויל, הרוזן לבית ווריק. כי זאת עליכם לדעת, כל אציל נשא את שמו הרגיל ובנוסף לכך, את שם משפחת האצולה שלו. עד שהוכתרה אליזבת' השנייה מלכת אנגליה, נשא כל מלך את השם שניתן לו בהיוולדו, וכשהוכתר, שם מלכותי מן השושלת שלו. ג'ורג' השישי, אביה, נולד בשם אלברט, ואחיו, אדוארד השמיני שוויתר על הכתר למען וואליס סימפסון, נולד בשם דיוויד. (קייט וויליאם קראו לבנם ג'ורג' ובכך חסכו ממנו אירוע טראומטי במקרה שיירש את הכתר ביום מן הימים). לא בכדי, מלא הספר בגיבורים ששמם אדוארד, ריצ'רד והנרי, רובם ככולם אבות ובנים, דודנים ואוייבים, והנשים הן אליזבת', אן, מרגרט וססלי. השמות, שמכפילים ומשלשים את עצמם עד בלי סוף מבלבלים כל כך, שנזקקתי לא פעם להציץ בשושלת היוחסין שמופיעה בתחילת הספר. לריצ'רד נוויל, ממליך המלכים, נולדו אבוי, רק שתי בנות, איזבל ואן. נוויל היה מעשירי האצילים באנגליה ומכיוון שלא היה יורש לכתר עשה עצמו מפעיל המריונטות של בתי המלוכה,וגם החליט להשיא את בנותיו לכל המרבה במחיר הפוליטי. אדוארד הרביעי גדל בביתו וקיבל את חינוכו המלכותי בחצרו. כשהיה נער שלט באנגליה הנרי השישי, מלך רך לבב וחולה נפש, שאת מקומו מילאה אשתו המרשעת מרגרט מאנז'ו. כשעלה אדוארד הרביעי לשלטון פגש את אליזבת' גריי, אלמנה, בת למשפחת וודוויל, בתו של אציל פשוט לבית ריברס. התבלבלתם? לא נורא. אליזבת' היפהפייה היתה מבוגרת מאדוארד וגם אם לשני בנים קטנים, אבל מוצאה, שומו שמיים, היה לצנינים בעיניו של הרוזן ווריק ממליך המלכים, ובעיני אנגליה כולה. בנוסף ליופי מדהים, היו לה גם כישורים של מכשפה, אותם ירשה מאימה. וכשפים, יש לציין ניהלו את המלחמות במאה החמש עשרה לא פחות מאסטרטגיה צבאית וחרבות משויפות. מזג אוויר גרוע, לדוגמה, גשם, בוץ או סערה בים, היטו את הכף לטובה או לרעה. מפה לשם, השיא ממליך המלכים את בתו איזבל לג'ורג', אחיו של המלך אדוארד וביחד הם קשרו להחזיר לכיסא המלוכה את הנרי השישי חולה הנפש מבית לנקסטר. לא אלאה אתכם בתככנות ובבריתות, בשקרים ובפרובוקציות, מזימות ומעשי רצח, אבל אן, בתו השנייה של ממליך המלכים הושאה לבנו של הנרי השישי, שהתעניין בה פחות מאשר באחרונת המשרתות. הרבה סערות וסערות נפש עברו על בנותיו של ממליך המלכים, הן שהו בארמונות רבים, החליפו שמלות ופרוות, ביכו את נישואיהן האומללים, אבל השאיפה להיות מלכות אנגליה לא הרפתה מהן. בסופו של דבר נישאה אן, הבת הצעירה לריצ'רד השלישי, אחיו השלישי של אדוארד הרביעי, ואם השם ריצ'רד השלישי מצלצל מוכר, סימן ששמעתם על שייקספיר. אבל שייקספיר חי פחות ממאה שנה אחרי ריצ'רד השלישי, ועיקר הידע שלו על ריצ'רד נבע מאוייביו המושבעים. ולכן תיאר אותו כגיבן מכוער בעל יד מעוותת, שרצח את שני הנסיכים, בניו של אדוארד הרביעי. למעשה, לאורך השנים, ההיסטוריונים מפריכים את התיאור של שייקספיר, ופיליפה גריגורי מציירת אדם הגון ומלך שנאלץ להרוג כי לא להרצח. ואם לא הצלחתם ללמוד הרבה היסטוריה מן הסקירה הזאת, בוודאי למדתם למנות: הנרי השישי, אדוארד הרביעי, ריצ'רד השלישי, אדוארד השביעי, ג'ורג' השישי. גיבורי הספר הזה מככבים גם בספרים המלכה הלבנה, המלכה האדומה, הנסיכה הלבנה וגבירת הנהרות. ברגע זה, אינני יודעת אם להצהיר על נאמנותי לבית יורק, לנקסטר או טיודור.”

“ספר נוסף מבית היוצר של פיליפה גרגורי וגם כאן תתכוננו להיות מרותקים (אזהרת ספוילרים בהמשך הביקורת!) לרגע הייתי שם... בין שמלות המשי והמלמלה והעגילי הפנינה בין העושר והזהב לארמונות המלכות בין כבוד והמעמד לאהבת אמת בין המלחמות והשנאה בין הכבוד לגאווה בין העוני לעושר ובין המוות לחיים פיליפה גרגרוי מספרת את סיפורם של שתי האחיות לבית משפחת נוויל אן ואיזבל בנותיו היחידות של ריצרד נוויל ממליך המלכים באנגליה של המאה ה15 בתקופת מלחמת בני הדודים באנגליה.. שתי האחיות משמשות קקלפי משחק בידיו של אביהם אשר משתמש בהם כדי לצבור כוח ועושר ולעמוד מאחורי המלך והמלכה של אנגליה אן ואיזבל מוצאות את עצמן במרכז המלחמה והמאבק על כס השלטון בין בית לנקסטר לבית בית יורק בין הורד האדום לורד הלבן לרגע הייתי שם... וראיתי את המציאות דרך עיניה של אן נוויל ביתו הצעירה של ריצרד נוויל הרוזן מווריק ממליך המלכים הבטתי בערצה באליזבת וודיל אשתו החדשה של המלך אדוארד, שכבתי במיטה עם אחותי הגדולה איזבל והעמדנו פנים שאנחנו מלכות, ראיתי את אבי מכריז מלחמה על חברו לשעבר המלך אדוארד הרביעי,התבגרתי בחצר מלכות עוינת עם מלכה ששונאת אותי,נאלצתי ליילד את בנה המת של אחותי באמצע סופה,נהפכתי להיות המועמדת החדשה של אבי למלוכה,התחתנתי עם הנסיך ווילס,הוא מת כעבור שנה,יחד עם אבי שנהרג בקרב למען בית שרוב ימיו נלחם נגדו,הייתי שבויה של אחותי ובעלה התאהבתי בריצרד דוכס גלסטר שהושיע אותי,נהייתי דוכסית מלכותית,הפכתי להיות מלכה,הבאתי בן אחד לעולם ואיבדתי אותו בגיל 11 ,ראיתי את בעלי הולך עם האחיינית שלו,מתתי בגיל 28. הייתי איתה כול דקה... אן נוויל היא דמות שההיסטוריה שכחה,או העדיפה לשכוח,היא נלחמה על שלה,גדלה והתבגרה בתוך עולם מסוכן מלא בגידות ומוות,היא איבדה את אחותה את בנה ואת אביה,היא נישאה מאהבה אך ראתה את בעלה הולך עם מישהי אחרת,ובתוך כול זה היא עמדה חזקה וגאה במי שהיא עד יומה האחרון. היא ניסתה לחיות בעולם של גברים,ושילמה על כך את המחיר. לפילפיה גרגורי יש כישרון אדיר להחזיר אותנו על העבר לתקופה אחרת,ולתאר אותו במדויק ובקסם רב כמו כול ספריה הקודמים גם ספר זה הוא תאווה לעיניים וללב מלא בתככים מזימות אהבות נכזבות ובשליטה הרבה מאוד שליטה פרק נוסף בסיפורו של בית המלוכה האנגלי ואחד הספרים הטובים של פיליפה גרגורי ממולץ מאוד!!!”

“ספר נפלא. כל כך הרבה קרה שם.... ממש מזכיר את משחקי הכס. גרם לי לקרוא על התקופה בויקיפדיה. תקופה מרתקת. המשכתי מיד לספר "המלכה הלבנה", כדי לקרוא את אותו הסיפור מזווית אחרת. מקסים.”

“כדי לברוח קצת מהמלחמה הזו, חזרתי בזמן למלחמות של אחרים - מלחמות השושנים באנגליה, ולסופרת שאני מאוד אוהבת פיליפה גרגורי שכתבה וכותבת רומנים היסטוריים על נשים בעיקר מלכות מההיסטוריה של אנגליה שאף אחד לא סיפר את סיפורן. היא מוכרת בעיקר מספרה “בת בולין האחרת” על אן בולין אשתו של הנרי השמיני, שאף עובד לסרט. אולם היא מחברת ספרים רבים אחרים. למדתי היסטוריה גם בתיכון וגם באוניברסיטה וכשרומן היסטורי כתוב טוב אין הנאה גדולה מכך בשבילי. והספרים של פיליפה גרגורי מרתקים, כתובים מצוין, לוקחים אותי לתקופה אחרת ובעיקר מספרים סיפור אחר. לא את History הסיפור שלו אלא את Herstory הסיפור שלה. לאחרונה קיבלתי מהוצאת אופוס ספר חדש שלה “בתו של ממליך המלכים” שמתרחש בתקופת מלחמות השושנים שבעיקרה הייתה שלושים שנים עקובות מדם בהם פעם אחר פעם כס המלוכה באנגליה עובר מבית לבית, מהוורד האדום לורד הלבן ובחזרה, מלחמות בין בני דודים על הפרס הגדול, כתר מלך אנגלייה. מאוד אהבתי אותו וחיפשתי ספרים נוספים מאותה תקופה וכך גיליתי את “המלכה הלבנה”, “המלכה האדומה” ו”גבירת הנהרות” המקדימים אותו מבחינה היסטורית ומספרים למעשה את אותו סיפור כל פעם מצד אחר, מה שמעניק לסיפור עושר ומורכבות רבה. במקביל התחילו לשדר ב”הוט את הסדרה “המלכה הלבנה” ששוזרת בעצם את שלושת הספרים שמספרים על מלכותה של אליזבת וודויל אשתו של אדוארד מבית יורק לסדרה אחת. מה שיפה בספרים ובסדרה מעבר לשחזור ההיסטורי המרשים הוא שהיא מספרת את סיפורן של הנשים בהיסטוריה. נשים שבתקופה זו היו לא יותר מ”חבילה” עוברת לסוחר. כמו ש”המלכה האדומה” מרגרט ביופורט קוראת לעצמה. קודם כל בעצם לידתן הן היוו אכזבה למשפחותיהן על כך שנולדו בנות ולא בנים, הן התחנכו וגודלו באופן שונה, למדו מעט שפות אם בכלל, ובטח לא לטינית ויוונית שפות בהן נוהל העולם בתקופה זו. הן למדו לתפור, לנגן ולרקוד וחלקן לנהל את האחוזות הגדולות עליהן הופקדו כשבעליהן היו עסוקים בקרבות האין-סופיים. בגיל צעיר מאוד הן אורסו, אירוסים שבתקופה זו בוטלו שוב ושוב ובגיל צעיר להחריד שתיים עשרה או שלוש עשרה, נישאו לאצילים למען אינטרסים פוליטיים וכלכליים ובעיקר כדי שיביאו לעולם בנים יורשים. פעמים רבות ילדות בנות עשרה צעירות נשלחו מבתיהן לאחוזות רחוקות לבעלים שהיו מבוגרים מהן ולא התעניינו בהן. הם ילדו בגיל צעיר ורבות מהן מתו בלידה. תשכחו מכל הסיפורים על גבירות ענוגות ואבירים רומנטיים. לעתים נדירות יכלה אישה להיות עצמאית, בדרך כלל כשהתאלמנה ויכלה להחזיק באדמות בעלה אבל גם אז לזמן קצר עד לשידוך הכפוי ולנישואין הבאים. מרגרט ביופורט ששאיפתה הייתה להושיב את בנה הנרי טיודור על כס המלוכה של אנגלייה, חיפשה בן זוג מחצר המלוכה שיכול לקדם את שאיפותיה לאחר שהיא התאלמנה והוריה נפטרו, היא בחרה אמנם באחד כזה אך ידעה שהיא בעצם בוחרת לה אדון חדש. עם זאת היו גם יוצאות דופן מעטות, נשים לוחמות כמו ז’אן דארק בצרפת שהועלתה על המוקד או מרגרט מאנזו’ המלכה שהגיעה מצרפת נשאה למלך לא מתפקד ונלחמה כדי שהכתר יישאר בידה ובידי בנה. היא כמובן הושמצה על ידי כותבי ההיסטוריה בתקופתה שהיו ברובם אנשי דת שכינו אותה “אשת זאב”. אישה שהצליחה לחמוק משליטתו של מלך לא מתפקד, לגייס חילות ולהילחם על מטרתה. אישה שניסתה להיות מלכה בעולם של גברים. גרגורי מנסה להתחקות אחרי עקבות של נשים במסמכים ההיסטוריים כמו בלשית ולספר את סיפוריהן. היחידות בספרים שבוחרות את גבריהן ונישאות מאהבה הן ז’אקטה, הדוכסית מבּדפוֹרד גיבורת “גבירת הנהרות” אמה של אליזבט שלאחר שהתאלמנה נישאת לנושא הכלים של בעלה, הנמוך ממנה במעמדו, שערורייה רצינית בחברה שבנויה על מעמד, ואליזבט בתה שנישאת לאדוארד שהופך למלך והיא למלכתו. מייסדת ביתן של המלכה אליזבט ואימה היא מלוסינה אלת מים שהאגדה שלה שזורה בספר “המלכה הלבנה”. גם היא כמוהן הייתה אישה חזקה, אלת מים בעלת זנב דג שנשאה לגבר ולא מצאה לה מקום בחברת בני האדם. נשים אלו ירשו ממנה במתנה את כוחותיה וחלק מהתיאורים היפים בספר “המלכה הלבנה” הם כיצד הן משתמשות בהן בעיקר כדי להוריד גשם, לגרום לנהרות לגאות ולחולל סערה. הן משתמשות בהן גם כדי לצפות את העתיד וכן כדי לקלל את אויביהן ולפעמים הקללות שהן שולחות לעולם פוגעות בהן באופן בלתי צפוי. הן יכולות גם לשמוע את האלה שרה כשמישהו מבני המשפחה הולך אל עולמו מה שקורה לא מעט בימים אפלים כאלה. בעלים, אבות ואחים נופלים בקרב, או מוצאים להורג, נסיכים נעלמים ואיש אינו יודע מה קרה להם, חלקם נשלחים לגלות ולמחבוא רק כדי לחזור ולההרג בקרב או כדי לקחת לעצמם את המלוכה. הסופרת מהלכת כאן על חבל דק, מצד אחד האשמה בכישוף הייתה מאוד מקובלת בתקופה זו ונשים חזקות, ביניהם מיילדות ומרפאות הואשמו בכישוף והועלו על המוקד. מצד שני זה היה אחד המקומות המעטים בהן אישה יכלה להשתמש בכוחותיה ולהטות את גורלה. היא מודה בסוף הספר שאמנן האשמות הן עובדה היסטורית אבל הפיתוח בספר הוא מדמיונה. בכל מקרה כתיבתה הנהדרת והתחקיר היסטורי שערכה על התקופה ובעיקר על הנשים הנשכחות וחייהן הנסתרים הוא הקסם האמתי. מחכה לתרגום לספר הבא “הנסיכה הלבנה” על בתה של אליזבט גם היא אליזבט שהפכה גם היא למלכה ונישואיה עם הנרי טיודור בנה של “המלכה הלבנה” איחדו בין שני הבתים והביאו לסיום מלחמות השושנים. העולם אולי השתנה אבל נפש האדם לא השתנתה בהרבה, עדיין פורצות מלחמות על אדמות, כוח ושליטה. המנהיגים של היום אינם חובשים כתרים ולבושים בגלימות ואינן רוכבים לשדה הקרב על סוסים, לבושים בשריון וחגורים בחרבות, אבל עדיין השאפתנות והרצון לשליטה ולפתרון סכסוכים בכוח הם המניעים אותם ובזה לצערי לא למדנו דבר מההיסטוריה. לאנשים הפשוטים לא היה ממש אכפת מי ינצח, הם ידעו שמלחמה מביאה להרס ולעוני וששלום מביא עמו עושר, צדק ושקט. בסופו של דבר רצו מלך שישלוט ושישליט סדר ולא מלך שיצא לקרב נגד שליט אחר. רובם לא זכו לכך בשלושים שנות מלחמות השושנים, אולי אנחנו נזכה אם נפעל למען השלום. ספריה של פיליפה גרגורי על תקופת מלחמות השושנים: גבירת הנהרות המלכה הלבנה המלכה האדומה בתו של ממליך המלכים לעוד סקירות על ספרים מוזמנות ומוזמנים לבלוג שלי בסלונה "ספרים וחיות אחרות"”

“ספר עם ערך מוסף, הוא זה שאני לוקחת ממנו כצידה לדרך קצת ידע והשכלה, זהו ספר ששולח אותי לוויקיפדיה לבדוק ערכים שקשורים אליו. הספר הזה איננו יצירה ספרותית גדולה ואינני יודעת עד כמה הוא תואם את ההיסטוריה, אבל הוא בהחלט מרתק בדרכו ופיליפה גרגורי היא המלכה הבלתי מוכתרת של הכתר האנגלי. במאה החמש עשרה התחוללו מלחמות בין שושלות המלוכה של אנגליה, יורק, לנקסטר וטיודור. בעבר כינו אותן מלחמות השושנים, אבל מאז הפכה השושנה לפרח ששמו לילי, מלחמות השושנים הפכו למלחמות הוורדים. מי שבדי ברוקד, רהיטים מחוטבים, כרכובים וסלסולים מעייפים את נפשו, מוזמן לסמן "אהבתי" ולעבור לסקירה אחרת. ממליך המלכים היה ריצ'רד נוויל, הרוזן לבית ווריק. כי זאת עליכם לדעת, כל אציל נשא את שמו הרגיל ובנוסף לכך, את שם משפחת האצולה שלו. עד שהוכתרה אליזבת' השנייה מלכת אנגליה, נשא כל מלך את השם שניתן לו בהיוולדו, וכשהוכתר, שם מלכותי מן השושלת שלו. ג'ורג' השישי, אביה, נולד בשם אלברט, ואחיו, אדוארד השמיני שוויתר על הכתר למען וואליס סימפסון, נולד בשם דיוויד. (קייט וויליאם קראו לבנם ג'ורג' ובכך חסכו ממנו אירוע טראומטי במקרה שיירש את הכתר ביום מן הימים). לא בכדי, מלא הספר בגיבורים ששמם אדוארד, ריצ'רד והנרי, רובם ככולם אבות ובנים, דודנים ואוייבים, והנשים הן אליזבת', אן, מרגרט וססלי. השמות, שמכפילים ומשלשים את עצמם עד בלי סוף מבלבלים כל כך, שנזקקתי לא פעם להציץ בשושלת היוחסין שמופיעה בתחילת הספר. לריצ'רד נוויל, ממליך המלכים, נולדו אבוי, רק שתי בנות, איזבל ואן. נוויל היה מעשירי האצילים באנגליה ומכיוון שלא היה יורש לכתר עשה עצמו מפעיל המריונטות של בתי המלוכה,וגם החליט להשיא את בנותיו לכל המרבה במחיר הפוליטי. אדוארד הרביעי גדל בביתו וקיבל את חינוכו המלכותי בחצרו. כשהיה נער שלט באנגליה הנרי השישי, מלך רך לבב וחולה נפש, שאת מקומו מילאה אשתו המרשעת מרגרט מאנז'ו. כשעלה אדוארד הרביעי לשלטון פגש את אליזבת' גריי, אלמנה, בת למשפחת וודוויל, בתו של אציל פשוט לבית ריברס. התבלבלתם? לא נורא. אליזבת' היפהפייה היתה מבוגרת מאדוארד וגם אם לשני בנים קטנים, אבל מוצאה, שומו שמיים, היה לצנינים בעיניו של הרוזן ווריק ממליך המלכים, ובעיני אנגליה כולה. בנוסף ליופי מדהים, היו לה גם כישורים של מכשפה, אותם ירשה מאימה. וכשפים, יש לציין ניהלו את המלחמות במאה החמש עשרה לא פחות מאסטרטגיה צבאית וחרבות משויפות. מזג אוויר גרוע, לדוגמה, גשם, בוץ או סערה בים, היטו את הכף לטובה או לרעה. מפה לשם, השיא ממליך המלכים את בתו איזבל לג'ורג', אחיו של המלך אדוארד וביחד הם קשרו להחזיר לכיסא המלוכה את הנרי השישי חולה הנפש מבית לנקסטר. לא אלאה אתכם בתככנות ובבריתות, בשקרים ובפרובוקציות, מזימות ומעשי רצח, אבל אן, בתו השנייה של ממליך המלכים הושאה לבנו של הנרי השישי, שהתעניין בה פחות מאשר באחרונת המשרתות. הרבה סערות וסערות נפש עברו על בנותיו של ממליך המלכים, הן שהו בארמונות רבים, החליפו שמלות ופרוות, ביכו את נישואיהן האומללים, אבל השאיפה להיות מלכות אנגליה לא הרפתה מהן. בסופו של דבר נישאה אן, הבת הצעירה לריצ'רד השלישי, אחיו השלישי של אדוארד הרביעי, ואם השם ריצ'רד השלישי מצלצל מוכר, סימן ששמעתם על שייקספיר. אבל שייקספיר חי פחות ממאה שנה אחרי ריצ'רד השלישי, ועיקר הידע שלו על ריצ'רד נבע מאוייביו המושבעים. ולכן תיאר אותו כגיבן מכוער בעל יד מעוותת, שרצח את שני הנסיכים, בניו של אדוארד הרביעי. למעשה, לאורך השנים, ההיסטוריונים מפריכים את התיאור של שייקספיר, ופיליפה גריגורי מציירת אדם הגון ומלך שנאלץ להרוג כי לא להרצח. ואם לא הצלחתם ללמוד הרבה היסטוריה מן הסקירה הזאת, בוודאי למדתם למנות: הנרי השישי, אדוארד הרביעי, ריצ'רד השלישי, אדוארד השביעי, ג'ורג' השישי. גיבורי הספר הזה מככבים גם בספרים המלכה הלבנה, המלכה האדומה, הנסיכה הלבנה וגבירת הנהרות. ברגע זה, אינני יודעת אם להצהיר על נאמנותי לבית יורק, לנקסטר או טיודור.”

“ספר נוסף מבית היוצר של פיליפה גרגורי וגם כאן תתכוננו להיות מרותקים (אזהרת ספוילרים בהמשך הביקורת!) לרגע הייתי שם... בין שמלות המשי והמלמלה והעגילי הפנינה בין העושר והזהב לארמונות המלכות בין כבוד והמעמד לאהבת אמת בין המלחמות והשנאה בין הכבוד לגאווה בין העוני לעושר ובין המוות לחיים פיליפה גרגרוי מספרת את סיפורם של שתי האחיות לבית משפחת נוויל אן ואיזבל בנותיו היחידות של ריצרד נוויל ממליך המלכים באנגליה של המאה ה15 בתקופת מלחמת בני הדודים באנגליה.. שתי האחיות משמשות קקלפי משחק בידיו של אביהם אשר משתמש בהם כדי לצבור כוח ועושר ולעמוד מאחורי המלך והמלכה של אנגליה אן ואיזבל מוצאות את עצמן במרכז המלחמה והמאבק על כס השלטון בין בית לנקסטר לבית בית יורק בין הורד האדום לורד הלבן לרגע הייתי שם... וראיתי את המציאות דרך עיניה של אן נוויל ביתו הצעירה של ריצרד נוויל הרוזן מווריק ממליך המלכים הבטתי בערצה באליזבת וודיל אשתו החדשה של המלך אדוארד, שכבתי במיטה עם אחותי הגדולה איזבל והעמדנו פנים שאנחנו מלכות, ראיתי את אבי מכריז מלחמה על חברו לשעבר המלך אדוארד הרביעי,התבגרתי בחצר מלכות עוינת עם מלכה ששונאת אותי,נאלצתי ליילד את בנה המת של אחותי באמצע סופה,נהפכתי להיות המועמדת החדשה של אבי למלוכה,התחתנתי עם הנסיך ווילס,הוא מת כעבור שנה,יחד עם אבי שנהרג בקרב למען בית שרוב ימיו נלחם נגדו,הייתי שבויה של אחותי ובעלה התאהבתי בריצרד דוכס גלסטר שהושיע אותי,נהייתי דוכסית מלכותית,הפכתי להיות מלכה,הבאתי בן אחד לעולם ואיבדתי אותו בגיל 11 ,ראיתי את בעלי הולך עם האחיינית שלו,מתתי בגיל 28. הייתי איתה כול דקה... אן נוויל היא דמות שההיסטוריה שכחה,או העדיפה לשכוח,היא נלחמה על שלה,גדלה והתבגרה בתוך עולם מסוכן מלא בגידות ומוות,היא איבדה את אחותה את בנה ואת אביה,היא נישאה מאהבה אך ראתה את בעלה הולך עם מישהי אחרת,ובתוך כול זה היא עמדה חזקה וגאה במי שהיא עד יומה האחרון. היא ניסתה לחיות בעולם של גברים,ושילמה על כך את המחיר. לפילפיה גרגורי יש כישרון אדיר להחזיר אותנו על העבר לתקופה אחרת,ולתאר אותו במדויק ובקסם רב כמו כול ספריה הקודמים גם ספר זה הוא תאווה לעיניים וללב מלא בתככים מזימות אהבות נכזבות ובשליטה הרבה מאוד שליטה פרק נוסף בסיפורו של בית המלוכה האנגלי ואחד הספרים הטובים של פיליפה גרגורי ממולץ מאוד!!!”

“ספר נפלא. כל כך הרבה קרה שם.... ממש מזכיר את משחקי הכס. גרם לי לקרוא על התקופה בויקיפדיה. תקופה מרתקת. המשכתי מיד לספר "המלכה הלבנה", כדי לקרוא את אותו הסיפור מזווית אחרת. מקסים.”

“כדי לברוח קצת מהמלחמה הזו, חזרתי בזמן למלחמות של אחרים - מלחמות השושנים באנגליה, ולסופרת שאני מאוד אוהבת פיליפה גרגורי שכתבה וכותבת רומנים היסטוריים על נשים בעיקר מלכות מההיסטוריה של אנגליה שאף אחד לא סיפר את סיפורן. היא מוכרת בעיקר מספרה “בת בולין האחרת” על אן בולין אשתו של הנרי השמיני, שאף עובד לסרט. אולם היא מחברת ספרים רבים אחרים. למדתי היסטוריה גם בתיכון וגם באוניברסיטה וכשרומן היסטורי כתוב טוב אין הנאה גדולה מכך בשבילי. והספרים של פיליפה גרגורי מרתקים, כתובים מצוין, לוקחים אותי לתקופה אחרת ובעיקר מספרים סיפור אחר. לא את History הסיפור שלו אלא את Herstory הסיפור שלה. לאחרונה קיבלתי מהוצאת אופוס ספר חדש שלה “בתו של ממליך המלכים” שמתרחש בתקופת מלחמות השושנים שבעיקרה הייתה שלושים שנים עקובות מדם בהם פעם אחר פעם כס המלוכה באנגליה עובר מבית לבית, מהוורד האדום לורד הלבן ובחזרה, מלחמות בין בני דודים על הפרס הגדול, כתר מלך אנגלייה. מאוד אהבתי אותו וחיפשתי ספרים נוספים מאותה תקופה וכך גיליתי את “המלכה הלבנה”, “המלכה האדומה” ו”גבירת הנהרות” המקדימים אותו מבחינה היסטורית ומספרים למעשה את אותו סיפור כל פעם מצד אחר, מה שמעניק לסיפור עושר ומורכבות רבה. במקביל התחילו לשדר ב”הוט את הסדרה “המלכה הלבנה” ששוזרת בעצם את שלושת הספרים שמספרים על מלכותה של אליזבת וודויל אשתו של אדוארד מבית יורק לסדרה אחת. מה שיפה בספרים ובסדרה מעבר לשחזור ההיסטורי המרשים הוא שהיא מספרת את סיפורן של הנשים בהיסטוריה. נשים שבתקופה זו היו לא יותר מ”חבילה” עוברת לסוחר. כמו ש”המלכה האדומה” מרגרט ביופורט קוראת לעצמה. קודם כל בעצם לידתן הן היוו אכזבה למשפחותיהן על כך שנולדו בנות ולא בנים, הן התחנכו וגודלו באופן שונה, למדו מעט שפות אם בכלל, ובטח לא לטינית ויוונית שפות בהן נוהל העולם בתקופה זו. הן למדו לתפור, לנגן ולרקוד וחלקן לנהל את האחוזות הגדולות עליהן הופקדו כשבעליהן היו עסוקים בקרבות האין-סופיים. בגיל צעיר מאוד הן אורסו, אירוסים שבתקופה זו בוטלו שוב ושוב ובגיל צעיר להחריד שתיים עשרה או שלוש עשרה, נישאו לאצילים למען אינטרסים פוליטיים וכלכליים ובעיקר כדי שיביאו לעולם בנים יורשים. פעמים רבות ילדות בנות עשרה צעירות נשלחו מבתיהן לאחוזות רחוקות לבעלים שהיו מבוגרים מהן ולא התעניינו בהן. הם ילדו בגיל צעיר ורבות מהן מתו בלידה. תשכחו מכל הסיפורים על גבירות ענוגות ואבירים רומנטיים. לעתים נדירות יכלה אישה להיות עצמאית, בדרך כלל כשהתאלמנה ויכלה להחזיק באדמות בעלה אבל גם אז לזמן קצר עד לשידוך הכפוי ולנישואין הבאים. מרגרט ביופורט ששאיפתה הייתה להושיב את בנה הנרי טיודור על כס המלוכה של אנגלייה, חיפשה בן זוג מחצר המלוכה שיכול לקדם את שאיפותיה לאחר שהיא התאלמנה והוריה נפטרו, היא בחרה אמנם באחד כזה אך ידעה שהיא בעצם בוחרת לה אדון חדש. עם זאת היו גם יוצאות דופן מעטות, נשים לוחמות כמו ז’אן דארק בצרפת שהועלתה על המוקד או מרגרט מאנזו’ המלכה שהגיעה מצרפת נשאה למלך לא מתפקד ונלחמה כדי שהכתר יישאר בידה ובידי בנה. היא כמובן הושמצה על ידי כותבי ההיסטוריה בתקופתה שהיו ברובם אנשי דת שכינו אותה “אשת זאב”. אישה שהצליחה לחמוק משליטתו של מלך לא מתפקד, לגייס חילות ולהילחם על מטרתה. אישה שניסתה להיות מלכה בעולם של גברים. גרגורי מנסה להתחקות אחרי עקבות של נשים במסמכים ההיסטוריים כמו בלשית ולספר את סיפוריהן. היחידות בספרים שבוחרות את גבריהן ונישאות מאהבה הן ז’אקטה, הדוכסית מבּדפוֹרד גיבורת “גבירת הנהרות” אמה של אליזבט שלאחר שהתאלמנה נישאת לנושא הכלים של בעלה, הנמוך ממנה במעמדו, שערורייה רצינית בחברה שבנויה על מעמד, ואליזבט בתה שנישאת לאדוארד שהופך למלך והיא למלכתו. מייסדת ביתן של המלכה אליזבט ואימה היא מלוסינה אלת מים שהאגדה שלה שזורה בספר “המלכה הלבנה”. גם היא כמוהן הייתה אישה חזקה, אלת מים בעלת זנב דג שנשאה לגבר ולא מצאה לה מקום בחברת בני האדם. נשים אלו ירשו ממנה במתנה את כוחותיה וחלק מהתיאורים היפים בספר “המלכה הלבנה” הם כיצד הן משתמשות בהן בעיקר כדי להוריד גשם, לגרום לנהרות לגאות ולחולל סערה. הן משתמשות בהן גם כדי לצפות את העתיד וכן כדי לקלל את אויביהן ולפעמים הקללות שהן שולחות לעולם פוגעות בהן באופן בלתי צפוי. הן יכולות גם לשמוע את האלה שרה כשמישהו מבני המשפחה הולך אל עולמו מה שקורה לא מעט בימים אפלים כאלה. בעלים, אבות ואחים נופלים בקרב, או מוצאים להורג, נסיכים נעלמים ואיש אינו יודע מה קרה להם, חלקם נשלחים לגלות ולמחבוא רק כדי לחזור ולההרג בקרב או כדי לקחת לעצמם את המלוכה. הסופרת מהלכת כאן על חבל דק, מצד אחד האשמה בכישוף הייתה מאוד מקובלת בתקופה זו ונשים חזקות, ביניהם מיילדות ומרפאות הואשמו בכישוף והועלו על המוקד. מצד שני זה היה אחד המקומות המעטים בהן אישה יכלה להשתמש בכוחותיה ולהטות את גורלה. היא מודה בסוף הספר שאמנן האשמות הן עובדה היסטורית אבל הפיתוח בספר הוא מדמיונה. בכל מקרה כתיבתה הנהדרת והתחקיר היסטורי שערכה על התקופה ובעיקר על הנשים הנשכחות וחייהן הנסתרים הוא הקסם האמתי. מחכה לתרגום לספר הבא “הנסיכה הלבנה” על בתה של אליזבט גם היא אליזבט שהפכה גם היא למלכה ונישואיה עם הנרי טיודור בנה של “המלכה הלבנה” איחדו בין שני הבתים והביאו לסיום מלחמות השושנים. העולם אולי השתנה אבל נפש האדם לא השתנתה בהרבה, עדיין פורצות מלחמות על אדמות, כוח ושליטה. המנהיגים של היום אינם חובשים כתרים ולבושים בגלימות ואינן רוכבים לשדה הקרב על סוסים, לבושים בשריון וחגורים בחרבות, אבל עדיין השאפתנות והרצון לשליטה ולפתרון סכסוכים בכוח הם המניעים אותם ובזה לצערי לא למדנו דבר מההיסטוריה. לאנשים הפשוטים לא היה ממש אכפת מי ינצח, הם ידעו שמלחמה מביאה להרס ולעוני וששלום מביא עמו עושר, צדק ושקט. בסופו של דבר רצו מלך שישלוט ושישליט סדר ולא מלך שיצא לקרב נגד שליט אחר. רובם לא זכו לכך בשלושים שנות מלחמות השושנים, אולי אנחנו נזכה אם נפעל למען השלום. ספריה של פיליפה גרגורי על תקופת מלחמות השושנים: גבירת הנהרות המלכה הלבנה המלכה האדומה בתו של ממליך המלכים לעוד סקירות על ספרים מוזמנות ומוזמנים לבלוג שלי בסלונה "ספרים וחיות אחרות"”