“ספר מיוחד של סופר מיוחד עוד יותר.
כלומר, כמה סופרים היו באילומינטי המקורי, למדו קבלה, הוצאו להורג במהפכה הצרפתית וראו בעצמם נביאים? אני חייב לקרוא עוד דברים שהוא כתב..

בכל מקרה, הספר הזה עוסק בקצין ספרדי צעיר ששומע על קבלה בשיחת לילה עם חברים לשירות, ומפה לשם הוא מזמן את השטן, שהופך לאישה יפייפיה שמנהלת איתו רומן תוך כדי שהוא במסע לאמא שלו, לקבל אישור להינשא לה..

יש כאן קטעים באמת מצמררים ומוזרים באופן מרהיב. למשל, סצנה די מטורפת בסוף הספר שקראתי בשקיקה ומתח, אין ספק שרק בזכות הקטע הזה היצירה הזו פשוט מתחננת לעיבוד קולנועי.
אני מאוד אהבתי את האווירה התקופתית, המאה ה18 הייתה עידן מרתק שמבוטא יפה בנובלה.

מה שכן, הקצין הספרדי אלווארו הוא, ובכן, די מטומטם ולא מעניין כשלעצמו. הוא "ילד של אמא" ובחור פתטי סה"כ, מה שדי מוריד מהאווירה שהספר מנסה ליצור.

הספר הזה הוא מאבות תרבות האימה, הגותיקה והמוזרות שאני כל כך אוהב (ובניגוד לאבות אחרים, כמו למשל "טירת אוטרנטו" המאכזב, הספר הזה עומד בגאון ובזקיפות קומה גם אל מול בניו במאות שחלפו). אני צופה אדוק בסרטי אימה וסרטים פסיכדליים (קרנבל הנשמות, סרטים של קוקטו, דיוויד לינץ', דרייר..), שומע המון דארקוויב (סגנון מוזיקה עם סאונד חלומי כבד, קולות מלאכיים, אווירה גותית וליריקה אפלה) ובקיצור: בדיוק קהל היעד לספר כזה.
הוא כל כך הזכיר לי את הסרטים והמוזיקה שציינתי לעיל.. הספר הקצר הזה פשוט מושלם לליל חורף, איזה אלבום של lycia או black tape for a blue girl ברקע וכוס ברנדי בצד, אולי סרט כמו messiah of evil או carnival of souls אח"כ..”

“אוקיי, אז זה לא היה מוזר כמו שחשבתי שזה יהיה.
וזה כמעט חבל, כי אני חושבת שלסיפור עצמו לא היה ממש אפקט עליי, ואולי הקסם שלו הוא במסתוריות ובכתיבה הקלאסית.
הבעיה היא שלא ממש קראתי אותו בשביל הדברים האלה, אז לא שמתי דגש על השפה, ולא ממש השתדלתי להבין מה קורה אם משהו היה לי לא ברור.

אלווארו מזמן את השטן, אבל אנחנו לא בטוחים שזה באמת השטן, למרות השם והתקציר.
הדמות שהוא מזמן, מבהילה אותו בהתחלה, ואז הוא אומר לה ללבוש גוף אחר שלא יפחיד אותו ומתייחס אל מה שהוא זימן כעבד, ומשום מה, השטן מציית.
השאלות שליוו אותי לאורך הספר היו: "מה לעזאזל קורה פה? זה באמת השטן? השטן באמת התאהב באלווארו? השטן הוא אישה?"

אני צוחקת, כי למרות שקיבלתי תשובות, אני לא מרגישה שבאמת קיבלתי תשובות.
ללא ספק, הספר הזה כתוב בסגנון שלא כל אחד יכול למצוא בו קסם, אבל הסיפור היה די פשוט לקריאה, זה פשוט לא היה מעניין מספיק עבורי.
עברנו על הדברים שקרו די מהר, זה היה קשה לעקוב ולהרגיש את הדמויות, וזה היה קשה לדעת מה הוא אשליה של השטן, ומה אמיתי.
אני מרגישה שהסיפור מתחיל מבלי להציג את אלווארו כמו שצריך, לא כל כך שמתי לב לדמויות שמסביב, וכשהם הוזכרו בשלב מאוחר יותר לא הייתי בטוחה על מי מדובר.

ללא ספק אלווארו עובר פה התעללות, אבל זה לא ממש מודגש מספיק, כי האומללות והקורבנות שהשטן מראה דרך הגוף שאלווארו קורא לו "ביונדטה" מסיחה את תשומת הלב.
ביונדטה לא מפתה אותו בשיטות הגיוניות, היא פשוט מאמללת אותו מבלי שהוא ישים לב שהיא מאמללת אותו.

לא אכפת לי אם זה ספוילר, אבל בסופו של דבר, השטן ניצח.
כאילו, אפשר להגיד שאלווארו לא לגמרי הפסיד, ויצא מזה בזול, אבל לגמרי... השטן ניצח.

התקציר גורם לספר להישמע אירוטי, ובעיניי הוא רחוק מזה, הוא פשוט עוסק במשיכה של אלווארו אל אותה דמות שטנית ובקושי שזה גורם לו.
אני חושבת שאולי הספר מנסה להגיד משהו על נשים, אבל לא ממש הבנתי מה.
המהדורה הראשונה של הספר הזה יצאה ב-1772, אז אני לא ממש מנסה להבין את המסר, בעיניי זה רק סיפור.
יש בו משהו נורא ייחודי מספיק כדי לבלוט ולהיזכר, אבל העלילה עצמה והדרך שבה היא מוגשת הופכת אותו לשיטחי.

לדעתי אם מישהו רוצה ליהנות מהספר הזה, הוא צריך להפוך אותו לחוויה ולקשור את הספר למשהו חיצוני, כמו...
כמו אם אתה צייר, אתה יכול לצייר סצנות מהספר או את הדמויות.
אם יש לך סבלנות, אתה יכול לנסות לדמיין איך השיר שביונדטה שרה נשמע.
אתה יכול לשלב אותו עם מחשבות על השטן, ודרכיו, וסוג של לבלות לילה של חקירת הנסתר ולנסות דרך הספר הזה לתהות על הדברים האלה.
אפשר להקריא את הסיפור למישהו, או לעדכן מישהו בהודעות באיזה שלב אתה בסיפור, ומה קורה.

לי באופן אישי בפוקס, נוצרה חוויה, כשאמרתי למישהו שאני קוראת ספר, ומכיוון שהכינוי שלו היה DEVIL, לא יכולתי שלא לחשוב שזה אירוני וסיפרתי לו שאני קוראת את "השטן המאוהב".
לא הכרתי אותו ולא דיברתי איתו ממש קודם, אבל פשוט התחלתי לספר לו איפה אני בספר, וממה אני חוששת ומה אני לא כל כך מבינה, ושיתפתי אותו בחלקים מהספר כי כמובן קראתי את הגרסה הדיגיטלית אז היה קל לשתף.

-

אני חושבת על זה עכשיו, שאיכשהו הספרים שאני קוראת תמיד משתלבים לי עם מה שקורה בחיי, ועכשיו אני די תוהה אם זה דבר אמיתי ולא רק בראש שלי.
מה הסיכוי שאני אדבר עם מישהו שהכינוי שלו הוא DEVIL, בפעם הראשונה בערך, בדיוק כשאני קוראת ספר קצר שנקרא "השטן המאוהב"?
לא יודעת, אני לא יודעת איך להסביר את זה לעצמי, אני רק יודעת שזיהיתי שיש קשר בין הספרים שאני קוראת לדברים בחיי עוד מזמן, אבל עכשיו זה כאילו...

אני מתכננת לקרוא את "רומן קיץ" בקיץ, אז יהיה לי רומן קיץ?
ויש גם "תנאים ונסיבות", אז מה זה אומר?
ו"רעל מתוק", כאילו... יש כל כך הרבה ספרים על המדף שלי כרגע, שאני תוהה אם משהו בהם יתחבר לי לחיי כשאני אקרא אותם, ואיך הוא יתחבר, וזה פשוט... די פאן האמת.

תתעלמו ממני, אני בעידן ה"לחשוב מחוץ לקופסא" שלי.
ככה שאם משהו נשמע לי משוגע ובלתי אפשרי, אני עוד יותר רוצה לחקור אותו.”

“אחד מסיפורי האהבה המיוחדים ביותר, בנובלה צרפתית משובחת מהמאה ה-18.

דון אלווארו הוא קצין איטלקי נאה וצעיר, אשר בשיחה יומיומית עם חבריו הקצינים שומע מעט על תורת הקבלה. הוא מתלהב מאוד ממה שסופר לו ומחליט שהוא מספיק אמיץ כדי להתמודד מול השטן ולגבור עליו. בהנחיית עמיתו הוא מצליח להעלות באוב רוח מפחידה ולהכפיפה למרותו. היתכן כי זהו השטן עצמו??

הרוח מצייתת לדון אלווארו נוכח נחישותו ועוז רוחו הבלתי מתפשרים, ומעמידה לרשותו נער חצר נאמן, המסתבר לאחר מכן כאישה יפהפיה.

מכאן ואילך מתחיל מין מסע הזוי, מתוסבך ומופלא של רגשות רומנטיים וארוטיים, השתוקקות והתכחשות, דחייה והתקרבות. כמעט מבלי להרגיש אנו עדים בסיפורו של דון אלווארו, המספר אותו בעצמו, לאלמנטים המזכירים את עולם הBDSM, כוחניות ועצמה מול כניעות וצייתנות טוטאלית, המתובלים בנושאים כמו משולש רומנטי, ניסיון לרצח, תשוקה אובססיבית, בלבול מגדרי או נטייה מינית לא מוגדרת, ותסביך אדיפוס.

השטן המאוהב היא נובלה פנטסטית-פסיכולוגית מאלפת. עולם הנסתר, מציאות וחלום, מאגיה וריאליזם צובעים אותה בצבעים עזים. היא מעלה שאלות בדבר אהבת אמת רומנטית והיחס בינה לבין אהבת בן לאמו. היא משלבת אלמנטים דתיים המהווים רקע מסקרן למורכבות האישיותית של המספר. וסופה של הנובלה, שתפס אותי לגמרי בהפתעה, גרם לי לתהות האם למעשה ברא כאן המחבר אישה-שטן כבדיחה פרטית שלו עם עצמו, מעין שעשוע ספרותי.

כתיבתו של קזוט מושלמת; כיאה לעלילה רבת מיסתורין, הוא לא מרבה בסופרלטיבים, לא נכנס לתיאורי טבע או אוירה מצועצעים, לא מחטט בגלוי בנבכי נשמתם של גיבוריו, וסומך על האינטליגנציה של הקורא. אף כי עולה ניחוח ישן מבין אי אלו אירועים או התבטאויות, ההולמים את התרבות של התקופה בה נכתבה, נובלה ותיקה זו נקראת גם בימינו בתענוג, מתח ועניין רב.
תרגומו של פרנקל מעניק חווית קריאה אותנטית וזורמת להפליא.

למי שמחפש אתגר לדימיונו ולא חושש מחמת הספק, מומלץ מאוד.”