ביקורת ספרותית על השטן המאוהב מאת ז'אק קזוט
ספר בסדר

---

אוקיי, אז זה לא היה מוזר כמו שחשבתי שזה יהיה.
וזה כמעט חבל, כי אני חושבת שלסיפור עצמו לא היה ממש אפקט עליי, ואולי הקסם שלו הוא במסתוריות ובכתיבה הקלאסית.
הבעיה היא שלא ממש קראתי אותו בשביל הדברים האלה, אז לא שמתי דגש על השפה, ולא ממש השתדלתי להבין מה קורה אם משהו היה לי לא ברור.

אלווארו מזמן את השטן, אבל אנחנו לא בטוחים שזה באמת השטן, למרות השם והתקציר.
הדמות שהוא מזמן, מבהילה אותו בהתחלה, ואז הוא אומר לה ללבוש גוף אחר שלא יפחיד אותו ומתייחס אל מה שהוא זימן כעבד, ומשום מה, השטן מציית.
השאלות שליוו אותי לאורך הספר היו: "מה לעזאזל קורה פה? זה באמת השטן? השטן באמת התאהב באלווארו? השטן הוא אישה?"

אני צוחקת, כי למרות שקיבלתי תשובות, אני לא מרגישה שבאמת קיבלתי תשובות.
ללא ספק, הספר הזה כתוב בסגנון שלא כל אחד יכול למצוא בו קסם, אבל הסיפור היה די פשוט לקריאה, זה פשוט לא היה מעניין מספיק עבורי.
עברנו על הדברים שקרו די מהר, זה היה קשה לעקוב ולהרגיש את הדמויות, וזה היה קשה לדעת מה הוא אשליה של השטן, ומה אמיתי.
אני מרגישה שהסיפור מתחיל מבלי להציג את אלווארו כמו שצריך, לא כל כך שמתי לב לדמויות שמסביב, וכשהם הוזכרו בשלב מאוחר יותר לא הייתי בטוחה על מי מדובר.

ללא ספק אלווארו עובר פה התעללות, אבל זה לא ממש מודגש מספיק, כי האומללות והקורבנות שהשטן מראה דרך הגוף שאלווארו קורא לו "ביונדטה" מסיחה את תשומת הלב.
ביונדטה לא מפתה אותו בשיטות הגיוניות, היא פשוט מאמללת אותו מבלי שהוא ישים לב שהיא מאמללת אותו.

לא אכפת לי אם זה ספוילר, אבל בסופו של דבר, השטן ניצח.
כאילו, אפשר להגיד שאלווארו לא לגמרי הפסיד, ויצא מזה בזול, אבל לגמרי... השטן ניצח.

התקציר גורם לספר להישמע אירוטי, ובעיניי הוא רחוק מזה, הוא פשוט עוסק במשיכה של אלווארו אל אותה דמות שטנית ובקושי שזה גורם לו.
אני חושבת שאולי הספר מנסה להגיד משהו על נשים, אבל לא ממש הבנתי מה.
המהדורה הראשונה של הספר הזה יצאה ב-1772, אז אני לא ממש מנסה להבין את המסר, בעיניי זה רק סיפור.
יש בו משהו נורא ייחודי מספיק כדי לבלוט ולהיזכר, אבל העלילה עצמה והדרך שבה היא מוגשת הופכת אותו לשיטחי.

לדעתי אם מישהו רוצה ליהנות מהספר הזה, הוא צריך להפוך אותו לחוויה ולקשור את הספר למשהו חיצוני, כמו...
כמו אם אתה צייר, אתה יכול לצייר סצנות מהספר או את הדמויות.
אם יש לך סבלנות, אתה יכול לנסות לדמיין איך השיר שביונדטה שרה נשמע.
אתה יכול לשלב אותו עם מחשבות על השטן, ודרכיו, וסוג של לבלות לילה של חקירת הנסתר ולנסות דרך הספר הזה לתהות על הדברים האלה.
אפשר להקריא את הסיפור למישהו, או לעדכן מישהו בהודעות באיזה שלב אתה בסיפור, ומה קורה.

לי באופן אישי בפוקס, נוצרה חוויה, כשאמרתי למישהו שאני קוראת ספר, ומכיוון שהכינוי שלו היה DEVIL, לא יכולתי שלא לחשוב שזה אירוני וסיפרתי לו שאני קוראת את "השטן המאוהב".
לא הכרתי אותו ולא דיברתי איתו ממש קודם, אבל פשוט התחלתי לספר לו איפה אני בספר, וממה אני חוששת ומה אני לא כל כך מבינה, ושיתפתי אותו בחלקים מהספר כי כמובן קראתי את הגרסה הדיגיטלית אז היה קל לשתף.

-

אני חושבת על זה עכשיו, שאיכשהו הספרים שאני קוראת תמיד משתלבים לי עם מה שקורה בחיי, ועכשיו אני די תוהה אם זה דבר אמיתי ולא רק בראש שלי.
מה הסיכוי שאני אדבר עם מישהו שהכינוי שלו הוא DEVIL, בפעם הראשונה בערך, בדיוק כשאני קוראת ספר קצר שנקרא "השטן המאוהב"?
לא יודעת, אני לא יודעת איך להסביר את זה לעצמי, אני רק יודעת שזיהיתי שיש קשר בין הספרים שאני קוראת לדברים בחיי עוד מזמן, אבל עכשיו זה כאילו...

אני מתכננת לקרוא את "רומן קיץ" בקיץ, אז יהיה לי רומן קיץ?
ויש גם "תנאים ונסיבות", אז מה זה אומר?
ו"רעל מתוק", כאילו... יש כל כך הרבה ספרים על המדף שלי כרגע, שאני תוהה אם משהו בהם יתחבר לי לחיי כשאני אקרא אותם, ואיך הוא יתחבר, וזה פשוט... די פאן האמת.

תתעלמו ממני, אני בעידן ה"לחשוב מחוץ לקופסא" שלי.
ככה שאם משהו נשמע לי משוגע ובלתי אפשרי, אני עוד יותר רוצה לחקור אותו.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על השטן המאוהב