“קריאה מעריכה ומנחה
---------------------------
מאיר שלו מבקש לסמן מראי מקום למרכיביה של החוויה האנושית המשתנה ומשתקפת בראי הזמנים מן הספרות הקדומה והמודרנית. הוא מיטיב לתאר את עולמן של הנימפות מן המיתולוגיה שאליה הוא יוצא ונכנס לשפוך אור על דמויות וארכיטיפים ספרותיים ברומנים אותם קרא ואהב. את הבנותיו הוא מאייר בצורך של השוואה לנושאיה של הכתיבה על גילומיה וצורותיה, ובכלל זה הוא כורך דוגמאות מן האפוסים, האגדות, רומנים, ספרי ילדים ועוד.
בתחום השירה, ניכר שאין לו כל כך הקבלות מודרניות לרבות אזכור אביו, המשורר יצחק שלו. ללכת על בטוח - לא קל לדבר על שירה.
בכלל, מאיר שלו עסוק ב"תיבול" באשר לשיפוטו בספרות ליותר ולפחות. מעניינים במיוחד מראי המקום מסיפורי המקרא ובראשית בעיקר. בסיפורים אלה ניכר חותמו של מי שהאירם ומביאם בבקיאות רבה ובאהבה.
אני אוהב את הבחירות של מאיר שלו שהרי דרכן הוא מתאר את הספרות כקטליזטור לדמיונו של היוצר ולא רק. התבוננותו דרך הספרות מפרה אותו ואת קוראיו בהסתכלות מתמדת על הנוף האנושי והטבע החי. בכל נושאי השיחות שעליהן נסוב הספר, הוא חוזר לעיון בנושא האהבה והיא משמשת כמושא בדרכי התבוננותו. המניע הטהור לחשיפת אהבותיו בספרות נובע, אולי, מן הצורך הדידקטי לכתוב לקוראיו על מושאי הערצותיו במובן של גילום תובנות הכתוב, משום שדרך ראייתו והשוואתו נגלית אלינו התודעה ה"כלואה" ממילא בתוך הטקסטים התקדימיים.
מאיר שלו חוזר בעצמו אל הידוע באומרו כי על הכול כבר נכתב בספרות, ומספרו הפתוח להשראה ניתן להסיק שיש משקל ליצוג ספרותי המשאיר מקום, בין היתר, לדמיון היוצר (ראה, עיסוקו ביצירותיו של תומאס מאן, לדוגמה) או לתיאורו החי של הטבע אצל חוקרים שניחנו בכישרון כתיבה.
הספרים שמאיר שלו דן בהם על דרכיה של האהבה הינם נושאי הניסיון, ותפקידו לקרב דרך הידע שהוא רוכש. הוא מוקיר למי שירש מהם את ראייתו בדרך של למידה וחיקוי, וכך בונה את אמונו של הקורא המקשיב להרצאותיו של תלמיד, הלומד ממלמדיו ומאזכר לדוגמה שמות של כותבי טבע וזואולוגיה עבריים.
הוא משווה כאמור בין סופרים שיכולים היו להעביר בכתיבתם תמונות טבע לעומת אלה שהטבע עובר לידם כבמסווה. מאיר שלו מנסה להעמיד את מבחן בקיאותו בטבע כמי ששייך לתחום מניסיונו האישי, כילד שאהב לחקור.
על האהבה אין הוא מעיד מעצמו באופן ישיר אלא ממשפחתו. הוא מתאר את תמונת החיזור של הוריו, למשל, באווירה קדורנית משהו, שאר גילויי הלב שלו מאופקים.
להשוואה בין הספרים, ערך רב בסקרנות שמאיר שלו מעורר לקריאתם, והוא משתמש בהשוואות לשם הדגמות וספתח תוך התפעמות לעיתים ולצורך האוטודידקטי כאמור.
בשפה זורמת דבריו מאורגנים בסבב סדרתי של שש שיחות כשכל שיחה סובבת נושא כגון: טבע, נימפות, יופי, גורל, מסע ועוד. אין בנושאים אלה אלא כדי לסוב סביב ציר האהבה, וכשם ספרו "בעיקר על אהבה" המכוננת עולם של אידיאות, מושגים וערכים תרבותיים חברתיים משותפים. גם כאלה המתגלים בהבנה מתמשכת למן תחילתה של הציוויליזציה על התעסקותה במציאות ותפיסתה האידיאית, על חברותיה ובוראיה. האהבה יוצאת מהספרות עליה הוא כותב ומביעה את בחירותיו תוך התבוננות חוזרת שדרכה הוא מושא באופן ניטרלי, כביכול, לקריאה מעריכה ומנחה.”
