הקול השותק הוא ספר המבקש להקשיב לקולותיהם של ילדים וילדות, שבית הספר – באמצעות אתוס הלימודים והקניית הידע – מפקיע מהם ללא הרף את הבעלות על רגשותיהם ועל תחושותיהם.

הקול השותק הוא קולם של הילד העני, המהגר ובן המיעוטים, והוא קולם של ילדים רבים נוספים שההתעלמות ממצוקתם – הנטועה במבנה החברתי-פוליטי של בית הספר – תורמת תרומה מכרעת להיווצרותו של הכאב ולהחרפתו.

הקול השותק הוא לא רק קולם של ילדים וילדות, זהו גם קולם של מורים ואנשי חינוך, שההגיון המוסדי מונע מהם לממש את ייעודם המקצועי ומותר אותם בודים ופגועים.

הקול השותק מהווה הזמנה יוצאת דופן לדובב את השתיקה: לחשוב מחדש על תרומתו של בית הספר להיווצרותה של מצוקה אצל ילדים וילדות, ובה בעת להציע אלטרנטיבה חינוכית שעומדת במבחן הניסיון הפדגוגי והמעשי.

הספר נכתב מתוך נסיונם המשותף של שלושה אנשי חינוך שהינם ממקימי פרוייקט חברתי-פוליטי ייחודי, המשתלב בחיי היומיום של תלמידים ומורים תוך נסיון לחתור תחת מרקם התפקידים ההיררכי המתקיים בבית הספר היסודי.
דווקא היום, על רקע המלצות ועדת דוברת המצמצמות את בית הספר להיבטים כלכליים, בירוקרטיים וארגוניים, חשוב שיישמע קול אחר – קול המבקש להשיב את הפעולה החינוכית למקורותיה האנושיים, תוך הצבתם של הדיאלוג והמפגש כתנאים הכרחיים להתממשותו של שינוי במערכת החינוך.

גדי אבידן – מדריך חבורות רחוב. עבד עם נפגעי סמים ועם ילדים באזורי מצוקה.

חן למפרט – איש חינוך ומרצה לפילוסופיה וללימודי תרבויות באוניברסיטת תל-אביב.

גיש עמית – מלמד בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.