“אליזבט-אן (בטסי), כמו גיבורים רבים של ספרי ילדים ונוער, התייתמה בעודה תינוקת. בניגוד ליתום מפורסם אחר (זה עם הצלקת על המצח), היא גרה עם דודותיה האוהבות עד-מאוד. אולי יותר מדי אוהבות. דודה פרנסיס ודודה הרייט כל כך דואגות לילדה הקטנה: הן מגוננות, שומרות, חרדות לכל צעד שלה, מרפדות את יומה בלימודים, חוגים, טיולים, שיחות נפש על כל דבר קטן שקורה לה ועוד. דודה פרנסיס יוצאת מגדרה כדי "להבין את בטסי" עד עמקי נשמתה הרכה – היא רושמת את חלומותיה, מזדהה עם כל מה שקורה לה בבית הספר וכו'. בקיצור: בטסי הקטנה היא השמש של הבית, וסביבה סובב כל העולם. אבל יום אחד קורה משהו שמשנה את גורלה – דודה הרייט חולה במחלה קשה, והרופא שולח אותה להתרפא במקום רחוק. בטסי נקרעת ברגע אחד מהעולם המוגן והמוכר, ונשלחת לבדה ברכבת לביתם של קרוביה הרחוקים, אביגיל והנרי פטני. משפחת פטני גרה בחווה מרוחקת, וגישתם לחיים ולגידול ילדים שונה כל כך מזו שהורגלה לה. בטסי בת ה- 9 נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה וזרה, ואישיותה משתנה לבלי הכר. מילדה ביישנית, חלשה ומפוחדת, היא הופכת לילדה חברותית, חזקה ואחראית. בית הספר החדש שלה בכפר מזכיר בהרבה מובנים את בית הספר של אן מאבונלי: שדות, נחל ועצים מסביב, כיתה אחת אינטימית ורב-גילאית, שבה לומדים כל ילדי הקהילה יחד, צעירים ובוגרים זה לצד זה. אבל את רוב הדברים החשובים לומדת בטסי בבית, כתוצאה מהיחס שהיא מקבלת מ'הוריה' החדשים, שאולי המשפט הממצה ביותר את גישתם הוא: "במהרה גילתה בטסי, שזה שהיא אף פעם לא עשתה משהו, לא אומר שהיא אינה מסוגלת לעשותו". על הכריכה האחורית של הספר כתוב, שהסופרת האמינה בשיטת החינוך על פי מונטסורי, ושהספר מדגים עקרונות מסוימים בשיטת חינוך זו. אבל זה לא בא על חשבון עלילה מרתקת, דמויות מקסימות וסיפור שהוא פשוט כיף גדול (חוות הדעת הזו היא חלק ממאמר שפורסם בזמנו במגזין הפנקס: http://ha-pinkas.co.il/?p=11033).”

“אליזבט-אן (בטסי), כמו גיבורים רבים של ספרי ילדים ונוער, התייתמה בעודה תינוקת. בניגוד ליתום מפורסם אחר (זה עם הצלקת על המצח), היא גרה עם דודותיה האוהבות עד-מאוד. אולי יותר מדי אוהבות... דודה פרנסיס ודודה הרייט כל כך דואגות לילדה הקטנה - מגוננות, שומרות, חרדות לכל צעד שלה, מרפדות את יומה בלימודים, חוגים, טיולים, שיחות נפש על כל דבר קטן שקורה לה ועוד. דודה פרנסיס יוצאת מגדרה כדי "להבין את בטסי" עד עמקי נשמתה הרכה – היא רושמת את חלומותיה, מזדהה עם כל מה שקורה לה בבית הספר וכו'. בקיצור: בטסי הקטנה היא השמש של הבית, וסביבה סובב כל העולם.
אבל יום אחד קורה משהו שמשנה את גורלה לנצח – דודה הרייט חולה במחלה קשה, והרופא שולח אותה להתרפא במקום רחוק. בטסי נקרעת ברגע אחד מהעולם המוגן והמוכר, ונשלחת לבדה ברכבת לביתם של קרוביה הרחוקים, אביגיל והנרי פטני. משפחת פטני גרה בחווה מרוחקת, וגישתם לחיים ולגידול ילדים כל כך שונה מזו שהורגלה לה. בטסי בת ה- 9 נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה וזרה, ואישיותה משתנה לבלי הכר. מילדה ביישנית, חלשה ומפוחדת, היא הופכת לילדה חברותית, חזקה ואחראית.
על הכריכה האחורית של הספר כתוב, שהסופרת האמינה בשיטת החינוך על פי מונטסורי, ושהספר מדגים עקרונות מסוימים בשיטת חינוך זו. למרבה המזל, זה לא בא על חשבון עלילה מרתקת, דמויות מקסימות וסיפור שהוא פשוט כייף גדול.”

“אחד מהספרי קלאסיקה האהובים עלי שתמיד היה כיף לחזור ולקרוא אותם.
פשוט כיף!”