“הבריטים תמיד תפסו את המדבר כרומנטי. הבולט באלו שמיצבו אותו ככזה היה תומאס אדוארד לורנס המכונה "לורנס איש ערב". לורנס היה מזרחן, ארכיאולוג ורומנטיקן חולמני שבמלחמת העולם הראשונה התגייס למודיעין הצבאי ונשלח ליצור קשר עם השבטים הבדואים בחצי האי ערב. "מה משך אותך, אישית, למדבר?" שאלו פעם את לורנס. "הוא נקי", השיב.
לורנס הוביל כוח גרילה רכוב על פרשים וגמלים כנגד צבא תורכי ממוכן מצויד ומאורגן השיג במלחמת המדבר שלו הישגים מרשימים מאוד, ומפקדי הכוחות המיוחדים הבריטיים והאמריקניים כאחד שאבו השראה מספרו האוטוביוגרפי. יש דמיון בין פעולותיו לצוותי הכוחות המיוחדים של צבא היבשה האמריקני ("הכומתות הירוקות") שהצטרפו ב־2001 לכוח הפרשים של הברית הצפונית כנגד הטליבאן באפגניסטן.
אבל לורנס לא היה קצין הצבא הבריטי היחיד שנמשך למדבר, וכעשרים שנים לאחר שפעל במזרח התיכון, הופיע שם קצין בריטי אחר, שפועלו היה חשוב בהרבה לעיצוב המבנה ודפוסי הפעולה של הכוחות המיוחדים בצבא הבריטי בפרט ובצבאות המערב בכלל (ובהם צה"ל).
בספרה המרתק "מפקד הרפאים" (הוצאת מערכות, 1958) תיארה העיתונאית הבריטית וירג'יניה קואלס את סיפורם של לוטננט־קולונל דוד סטירלינג, והשירות האווירי המיוחד (ש.א.מ או S.A.S), יחידת הקומנדו המפורסמת שהקים במלחמת העולם השנייה.
שנתיים לפני המלחמה הוסמך סטירלינג כקצין מילואים בדרגת לוטננט ושובץ ברג'ימנט המשמר הסקוטי. כשפרצה התנדב ליחידת הקומנדו מס' 8 שנשלח למזרח התיכון. הפלוגה שבה שירת הוצבה במצרים והוא נפצע בתאונת צניחה. כשהחלים מפציעתו בבית החולים גיבש את חזונו בדבר יחידת הקומנדו הדרושה לצבא.
לטענתו שיחידות הקומנדו הקיימות (שבאחת מהן, כאמור, שירת הוא עצמו) לא ניידות מספיק וגדולות מדי. "הפתעה, בזאת היה בטוח, היא המפתח להצלחה. מוטב להצניח מחצית־התריסר אנשים, להפעיל כל אחד מהם ולשמור על גורם־ההפתעה עד לאחר התפוצצות מטעני־החבלה" (עמוד 22).
סטירלינג היה קצין לא שגרתי שידע לחשוב מחוץ לקופסה שידע כיצד לדלג מעל הבירוקרטיה וההיררכיה הצבאית בכדי להשיג את מבוקשו ולהציע את תכניתו למפקדי הצבא הבריטי במצרים (הוא התגנב למפקדה הראשית, התפרץ לחדרו של הגנרל ניל ריצ'י ו"מכר" לו את הרעיון).
הוא הציע "להצניח קומץ אנשים במרחק של קילומטרים רבים מאחורי קוי האויב, יוכלו הם להסתתר בשממות המדבר במשך היום ואחרי כן, בלילה, לזחול אל שדות־התעופה החשופים והבלתי־מוגנים ולהניח את פצצותיהם במטוסים. ואזי, בעודם תחת מחפה החשכה, יוכלו להסתלק אל המדבר, להצטרף לפטרולים ולהגיע חזרה אל קויהם־הם" (עמוד 23). מפקד הצבא הבריטי במצרים, הגנרל קלוד אוקינלק, אישר את תכניתו ומינה אותו למפקד פלגה ל' (היא יחידת הש.א.מ) בדרגת קפטן.
כשביקש סטירלינג לגייס ליחידה הלוטננט האירי רוברט בלייר "פאדי" מאיין, יוצא הקומנדו מס' 11, שאל האחרון מה הם הסיכויים ללחימה. אין כל סיכויים, השיב סטירלינג, "פרט ללחימה נגד האויב" (עמוד 28). מאיין, כוכב רוגבי במולדתו, התגלה כאחד המפקדים הנועזים ביחידה ואחד החיילים המעוטרים ביותר בצבא הבריטי.
אף שאנשיו "עברו כבר אימוני־קומנדו נמרצים בטרם הגיעו למזרח־התיכון, החליטו סטירלינג ולואיס כי על אימוני ש.א.מ. להיות קשים ומפרכים עוד יותר. ראשית, דעתם היתה כי כוח־סבילות גופני ותגובות־חושים מהירות הן, בטיפוס לוחמה חדש זה, חיוניים יותר מאשר בהתקפות־ההמון של הקומנדו" (עמוד 33).
תחילה ניסו סטירלינג ואנשיו לצנוח בעומק שטח האויב במדבר המערבי, ולפשוט על בסיסיו. המבצע הראשון של היחידה, במסגרתו צנחו אנשיה בלב המדבר, נכשל. אך סטירלינג לא אמר נואש והיחידה זנחה את הצניחה לטובת חדירה בג'יפים בסיוע קבוצת־המדבר ארוכת־הטווח.
הפשיטות שתוארו בספר נקראות כאילו היו פרקים בספר מתח. כך למשל, הפשיטה על שדה התעופה שבתאמית, שבמהלכה התגנב פאדי מאיין למגורי השומרים בעת שאנשיו חיבלו במטוסי האויב. "הוא פתח את הדלת לרווחה. נערכה שם נשפיה, כיון שבפנים נמצאו לפחות שלושים איש. שבריר־שניה של דממת תמהון, שלאחריה ריסס את החדר בכדורי תת־המקלע שלו וסיים בפיצוץ המנורות" (עמוד 76).
לאחר מכן, זכרו אנשיו כיצד הסתער מאיין על המטוס היחיד שנותר שלם, משום שלא נותרו לכוח מטעני חבלה, ועקר את לוח המכוונים שלו בידיו. ממש סצינה מ"ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו. הכוח בפיקודו השמיד 24 מטוסים.
כוח אחר, בפיקוד לוטננט ביל פרייזר, השמיד 37 מטוסים בשדה התעופה שבאגדביה. באותו לילה שהה באגדביה הגנרל ארווין רומל, מפקד כוחות גרמניה ואיטליה באפריקה, והפושטים העריכו שבוודאי גרמו לו "כאב־ראש הגון" (עמוד 81).
בפשיטה אחרת שהוביל סטירלינג, הוא ושני לוחמים, רג' סיקינגס וג'וני קופר, חדרו לשדה התעופה בבנגזי וחיבלו במטוסיו. "סיקינגס נשלח לשמור ליד הדלת ואילו הוא וקופר הניחו פצצות במטוסים" (עמוד 169).
לאחר מכן, סיפר סיקינגס למחברת, הם התגנבו לחדר־המשמר. השניים חיפו על מפקדם, סטירלינג, שהכין רימון־יד "ומטילו פנימה. אותם עשרים גרמנים אשר זה אתה ירדו ממשמרתם נמצאו בתוך החדר. קצינם ישב ליד שולחן, כשהוא עורך כנראה, את הדו"ח שלו. "תפוס!" קרא המפקד. הגרמני אמנם תפס את העניין ובקול רווי־אימה זעק: "לא, לא". "כן, כן", ענה לו המפקד" (עמוד 170). סטירלינג סגר את הדלת והרימון שהתפוצץ פגע ברבים מיושבי החדר.
הוא ואנשיו נמלטו מהבסיס בשלום לאחר שחיבלו בחמישה מטוסים ובמספר סדנאות לשיפוץ ותיקון מטוסים. הפשיטה היתה בעיניו ההוכחה שצוות קטן של חיילים מיומנים, שמנצל את יתרון ההפתעה במלואו, יכול לעתים להשיג תוצאות קטלניות יותר מאלו שישיגו טייסת או רג'ימנט חי"ר.
תעוזתו של סטירלינג, כתבה מחברת הספר, "יסודה היה בהבנה עילאית כמעט של הפסיכולוגיה של המלחמה. יעודה של יחידת ש.א.מ לא היה לאסור־קרב על האויב, אלא להערים עליו. דוד ידע בדיוק מה היתרון שיוכל להפיק הן מגורם־ההפתעה והן ממחסה־החשכה. הוא ניחן בכל עורמתו של הצייד איש־הטבע" (עמוד 216).
בינואר 1943 נפל סטירלינג בשבי הגרמנים. רומל כתב אז ביומנו כי בזאת "איבדו הבריטים את מפקדה המוכשר עד מאוד ובעל כושר הסתגלות הרב ביותר של קבוצת המדבר אשר הרבתה להזיק לנו יותר מכל יחידה בריטית אחרת בעצמה דומה" (עמוד 11).
הוא שוחרר מהשבי בתום המלחמה. היחידה שהקים הפכה לימים לרג'ימנט קבוע בצבא הבריטי וצבאות מערביים רבים הקימו יחידות דומות. בהקדמה כתב סא"ל ישראל כרמי, בעברו מפקד גדוד הפשיטה של חטיבת הנגב של הפלמ"ח, כי "יש לזכור זכור־היטב כי טוב לשאוב ממקורות־הנסיון של אחרים – אך אסור להעתיקו, כמות־שהוא, אל תוך מסיבות אחרות, וצרופי־גורמים אשר רב בהם השוני" (עמוד 9).
כסמל היחידה עיצב סטירלינג פגיון מכונף ומתחתיו הסיסמה "המעיז זוכה" (עמוד 104). סיפורה של היחידה וסיסמתו של סטירלינג (היא גוירה ל"המעז מנצח") השפיעו על רבים ממפקדי צה"ל. מייסד סיירת מטכ"ל, סא"ל אברהם ארנן, יוצא הפלמ"ח, הושפע מן הספר והספר הפך לתשורה קבועה ללוחמי היחידה עם סיום המסלול.
גם מייסד יחידת שלדג, אל"מ (מיל.) מוקי בצר, יוצא סיירת צנחנים ששימש כסגן מפקד סיירת מטכ"ל, הושפע מן הספר והיחידה אימצה אף היא את הסיסמה. דמותו של סטירלינג ומבצעיו הילכו קסם גם על מפקדים נוספים יוצאי היחידה ובהם עוזי דיין ויוני נתניהו, ועל קצינים ביחידות מובחרות נוספות ובהם אל"מ (מיל.) דני רהב (וולף), קצין הצנחנים שפיקד על סיירת שקד, שאמר שרצה "להיות דיוויד סטרלינג".
קואלס ידעה לספר סיפור, וספרה נקרא כאילו כתב אותו סופר מותחני הפעולה אליסטר מקלין, מחבר "תותחי נברון" (ויש דמיון בין הספר לפשיטה שביצע כוח מהיחידה, בפיקוד ג'ורג' ג'ליקו, על שדה התעופה הרקליון בכרתים), אך הוא מעשייה שהיתה באמת.”
