“נתבקשתי לקרוא את הספר לצורך קורס "מבוא להיסטוריה עולמית" (שיעור נהדר בפני עצמו) ומצאתי את עצמי נסחפת לתוך הספר וגומרת אותו תוך יומיים. הכותב פורש את ההסטוריה בעיקר ע"י שימוש בדוגמאות ממדינות שונות ומתקופות שונות והתהליכים שעברו עליהם. פרק מיוחד מוקדש, אגב, להיסטוריה של העם היהודי כפי שמסופרת בתנ"ך. ללא ספק היה ברור לכותב שמקומו של עמ"י והתנ"ך בהיסטוריה העולמית הוא מרכזי מאוד, ובצדק. יש בספר מזרח ומערב, אינדיאנים ואבורג'ינים, סינים והודים, רומאים ויוונים, רוסים וגרמנים וכמובן (...) אמריקאיים, מזוויות של מלחמה, עצמאות, דת וכלכלה. אפילו מקומה של חברת "אפל" לא נפקד מהספר. התיאורים לא ארוכים מדי, או מתישים בתאריכים ופירוטים. הסיפור זורם ומעניין ומביא תמיד בצד הסיפור הכולל גם את סיפורו של האדם הפשוט, כפי שהשתקף מממצאים ארכיוניים ואחרים. אהבתי במיוחד את העובדה שהכותב מעיד על עצמו שהוא אופטימי לעניין השתפרות המין האנושי. לטענתו- הכיוון הוא חיובי, ותמיד נעים לשמוע את זה.”

“קפסולה מרוכזת, דחוסה ונהדרת של היסטוריית המין האנושי, עם נטייה לכיוון תרבות המערב (שנרצה או לא, בה אנו חיים כיום). אני לא יודע אם הספר הזה ממש יועיל למי שאינו בקיא קצת בהיסטוריה, אך הוא לבטח יעלה חיוך בשפתיו של הקורא אשר ידע וקצת שכח. אני מוצא בו חן רב ונהנתי מאוד מקריאתו - הוא קריא בצורה יוצאת דופן. מחברה שמתבססת על ציד וליקוט, ולפיכך נודדת, מספר דיוויס כיצד בני האדם פיתחו טכנולוגיות, רעיונות וטקטיקטות אשר סייעו להם להתיישב במקום קבע ולבסס בו את חייהם (או בקיצור - ביות וחקלאות). כשאינם צדים, מלקטים ועסוקים בהישרדות, יכולים בני האדם גם לפנות מעט מזמנם למחשבה ולפיתוח. כך הומצאו למשל כתב, שפות, טכנולוגיות (פרימיטיביות כמובן) ודתות, כשהראשונה מסייעת לשמר את האחרות ולהעבירן לדורות הבאים. כל ידע אחר אשר המציאה האנושות, יכל למעשה לעבור הלאה ובכך להאיץ את התפתחותה. מצרים שלטה על הנילוס, האימפריה האתונאית שגשגה, טקטיקות הלחימה של ספרטה הידהדו למרחקים, הדמוקרטיה (המדומה) הפציעה, אימפריות נבנו ונפלו, ודיוויס הכניס גם לא מעט הסתמכויות על המקרא (אם כי הדגיש את סתירותיו) ואזכורים של העם היהודי. הקידמה האנושית הייתה על סף פריצה, אך מה שמנע ממנה זאת לאורך כמעט אלף שנה, היה כנראה בחור יהודי בשם ישו, ומורשת לא מובנת אשר אחרים בנו על שמו - הנצרות. ספר זה מקיף, אך בתמציתיות את ההיסטוריה של המלחמות, הדתות, הכיבושים, הרעיונות, המדע, הפילוסופיה, השכול, ההישגים והשינויים שעבר המין האנושי בכ-13,000 שנה. הוא (שוב) קריא מאוד ומעניין. מסוג הספרים שפשוט כיף שיש בבית.”

“איך מכניסים את כל ההסטוריה של האנושות- החל מהאדם הקדמון ועד לידע של האדם המודרני בגנטיקה- לתוך 370 עמודים? מעבר לכתיבה, ה"עריכה" של ההסטוריה היא מלאכת מחשבת בפני עצמה. ואכן, ג׳יימס דייוויס המצויין הצליח לגעת בשלל נושאים לא יאומן, תוך העמקה מצד אחד ו"ריצה" נגד מספר העמודים המצומצם. הרי הוא לא כותב אנציקלופדיה. אי אפשר להאריך בכל נושא יתר על המידה, כי זה לא יגמר לעולם. כאמור, דייוויס עשה זאת בצורה מעולה, בניגוד לרבים שניסו לעשות זאת. לדוגמה, הספר הצליח להקדיש לפחות שני פרקים למזרח הרחוק, עולם שממעטים לגעת בו. בכלל, הוא הצליח לכתוב על שלל תרבויות ונושאים. אבל לפעמים הוא חטא לצמצום. בפסקה שמספרת על הפצצת פרל הארבור לא הוזכרו פעם אחת צמד המילים "פרל-הארבור"  זאת אומרת שאם לא ידעתי מראש שזה הנמל המדובר, לא הייתי מוצא בספר את הידע הזה. נכון, דייוויס הקדיש פרק אחד שלם לכל מלחמת עולם (וזה הרבה!). אבל עדיין הוא נפל איפה שהיינו צריכים אותו- הקניית ידע בסיסי על מלחמת העולם השנייה. מנגד, הספר מספר לאורך מספר עמודים על שואת היהודים, נושא שהרבה ספרים מתחמקים ולהרחיב עליו, היות והוא נושא כל כך מורכב בפני עצמו. עוד פרק שלם מוקדש לסיפור התנכי (!) על היווצרות עם ישראל, יציאת מצרים וכיבוש הארץ. עוד סוגייה בכתיבת ספר הסטורי היא כמה משקל צריך להיות להסטוריה המודרנית (מאה השנים האחרונות). הרי ביחס לספר, מאה השנים האחרונות הן שליש לפי מספר עמודים. דייוויס כנראה בחר בלכתוב כל כך הרבה על המאה, היות והתמורות שהתרחשו בה שווים בערך ל500 שנים שלפניה. ועוד סוגייה אחרונה- מתי לעצור? דייוויס כותב ממש עד יום כתיבת הספר. כאילו מה שקרה אתמול כבר נחשב "הסטוריה". לפעמים זה יוצר מצב מגוכך, בו הוא מנסה לנתח את סוגיית המזרח התיכון הערבים וישראל, כשהנושא עדיין לא הגיע לשיאו. מול אותה סוגייה עמד גם יובל נח-הררי, בספרו "קיצור תולדות האנושות", וגם הוא עמד במשימה. יובל נח הררי עשה זאת בצורה שונה לגמרי.הוא מנתח יותר תהליכים, ופחות סיפורים ספציפיים. המהפכה הלשונית, המהפכה התעשייתית, הקידמה וכו׳. לעומתו דייוויס מספר סיפור, לא מנתח שינויים. גם ספרו של הררי מומלץ ביותר, ספר מבריק ללא ספק. ולמרות כל זאת, ואולי בגלל, הספר מצויין. ממש ספר מעולה, שחידש וחידד לי המון, ומצד שני נכתב בצורה קולחת ויום-יומית. כאמור, הספר מכיל בתוכו הכל, מהאדם הקדמון, דרך האימפריות הגדולות, הדתות השולטות, ימי הביניים, גילויי היבשות, תרבויות רחוקות, המהפכות האידאולוגיות של המאות האחרונות, שלל מלחמות חובקות עולם, השינוי האוכלוסין וההתמודדות עם הרעב, העוני, והמחלות, ועד למה צופן לנו העתיד. מרתק. __________________ לעוד ביקורות - Bikurpeta.blogspot.co.il”

“ספר היסטוריה מעולם לא היה כה מענג! יש בו מעט על נושאים רבים,כתוב בסגנון כל כך פשוט וקולח שגם קוראים צעירים יותר יכולים להינות ממנו.”

“נתבקשתי לקרוא את הספר לצורך קורס "מבוא להיסטוריה עולמית" (שיעור נהדר בפני עצמו) ומצאתי את עצמי נסחפת לתוך הספר וגומרת אותו תוך יומיים. הכותב פורש את ההסטוריה בעיקר ע"י שימוש בדוגמאות ממדינות שונות ומתקופות שונות והתהליכים שעברו עליהם. פרק מיוחד מוקדש, אגב, להיסטוריה של העם היהודי כפי שמסופרת בתנ"ך. ללא ספק היה ברור לכותב שמקומו של עמ"י והתנ"ך בהיסטוריה העולמית הוא מרכזי מאוד, ובצדק. יש בספר מזרח ומערב, אינדיאנים ואבורג'ינים, סינים והודים, רומאים ויוונים, רוסים וגרמנים וכמובן (...) אמריקאיים, מזוויות של מלחמה, עצמאות, דת וכלכלה. אפילו מקומה של חברת "אפל" לא נפקד מהספר. התיאורים לא ארוכים מדי, או מתישים בתאריכים ופירוטים. הסיפור זורם ומעניין ומביא תמיד בצד הסיפור הכולל גם את סיפורו של האדם הפשוט, כפי שהשתקף מממצאים ארכיוניים ואחרים. אהבתי במיוחד את העובדה שהכותב מעיד על עצמו שהוא אופטימי לעניין השתפרות המין האנושי. לטענתו- הכיוון הוא חיובי, ותמיד נעים לשמוע את זה.”

“קפסולה מרוכזת, דחוסה ונהדרת של היסטוריית המין האנושי, עם נטייה לכיוון תרבות המערב (שנרצה או לא, בה אנו חיים כיום). אני לא יודע אם הספר הזה ממש יועיל למי שאינו בקיא קצת בהיסטוריה, אך הוא לבטח יעלה חיוך בשפתיו של הקורא אשר ידע וקצת שכח. אני מוצא בו חן רב ונהנתי מאוד מקריאתו - הוא קריא בצורה יוצאת דופן. מחברה שמתבססת על ציד וליקוט, ולפיכך נודדת, מספר דיוויס כיצד בני האדם פיתחו טכנולוגיות, רעיונות וטקטיקטות אשר סייעו להם להתיישב במקום קבע ולבסס בו את חייהם (או בקיצור - ביות וחקלאות). כשאינם צדים, מלקטים ועסוקים בהישרדות, יכולים בני האדם גם לפנות מעט מזמנם למחשבה ולפיתוח. כך הומצאו למשל כתב, שפות, טכנולוגיות (פרימיטיביות כמובן) ודתות, כשהראשונה מסייעת לשמר את האחרות ולהעבירן לדורות הבאים. כל ידע אחר אשר המציאה האנושות, יכל למעשה לעבור הלאה ובכך להאיץ את התפתחותה. מצרים שלטה על הנילוס, האימפריה האתונאית שגשגה, טקטיקות הלחימה של ספרטה הידהדו למרחקים, הדמוקרטיה (המדומה) הפציעה, אימפריות נבנו ונפלו, ודיוויס הכניס גם לא מעט הסתמכויות על המקרא (אם כי הדגיש את סתירותיו) ואזכורים של העם היהודי. הקידמה האנושית הייתה על סף פריצה, אך מה שמנע ממנה זאת לאורך כמעט אלף שנה, היה כנראה בחור יהודי בשם ישו, ומורשת לא מובנת אשר אחרים בנו על שמו - הנצרות. ספר זה מקיף, אך בתמציתיות את ההיסטוריה של המלחמות, הדתות, הכיבושים, הרעיונות, המדע, הפילוסופיה, השכול, ההישגים והשינויים שעבר המין האנושי בכ-13,000 שנה. הוא (שוב) קריא מאוד ומעניין. מסוג הספרים שפשוט כיף שיש בבית.”

“איך מכניסים את כל ההסטוריה של האנושות- החל מהאדם הקדמון ועד לידע של האדם המודרני בגנטיקה- לתוך 370 עמודים? מעבר לכתיבה, ה"עריכה" של ההסטוריה היא מלאכת מחשבת בפני עצמה. ואכן, ג׳יימס דייוויס המצויין הצליח לגעת בשלל נושאים לא יאומן, תוך העמקה מצד אחד ו"ריצה" נגד מספר העמודים המצומצם. הרי הוא לא כותב אנציקלופדיה. אי אפשר להאריך בכל נושא יתר על המידה, כי זה לא יגמר לעולם. כאמור, דייוויס עשה זאת בצורה מעולה, בניגוד לרבים שניסו לעשות זאת. לדוגמה, הספר הצליח להקדיש לפחות שני פרקים למזרח הרחוק, עולם שממעטים לגעת בו. בכלל, הוא הצליח לכתוב על שלל תרבויות ונושאים. אבל לפעמים הוא חטא לצמצום. בפסקה שמספרת על הפצצת פרל הארבור לא הוזכרו פעם אחת צמד המילים "פרל-הארבור"  זאת אומרת שאם לא ידעתי מראש שזה הנמל המדובר, לא הייתי מוצא בספר את הידע הזה. נכון, דייוויס הקדיש פרק אחד שלם לכל מלחמת עולם (וזה הרבה!). אבל עדיין הוא נפל איפה שהיינו צריכים אותו- הקניית ידע בסיסי על מלחמת העולם השנייה. מנגד, הספר מספר לאורך מספר עמודים על שואת היהודים, נושא שהרבה ספרים מתחמקים ולהרחיב עליו, היות והוא נושא כל כך מורכב בפני עצמו. עוד פרק שלם מוקדש לסיפור התנכי (!) על היווצרות עם ישראל, יציאת מצרים וכיבוש הארץ. עוד סוגייה בכתיבת ספר הסטורי היא כמה משקל צריך להיות להסטוריה המודרנית (מאה השנים האחרונות). הרי ביחס לספר, מאה השנים האחרונות הן שליש לפי מספר עמודים. דייוויס כנראה בחר בלכתוב כל כך הרבה על המאה, היות והתמורות שהתרחשו בה שווים בערך ל500 שנים שלפניה. ועוד סוגייה אחרונה- מתי לעצור? דייוויס כותב ממש עד יום כתיבת הספר. כאילו מה שקרה אתמול כבר נחשב "הסטוריה". לפעמים זה יוצר מצב מגוכך, בו הוא מנסה לנתח את סוגיית המזרח התיכון הערבים וישראל, כשהנושא עדיין לא הגיע לשיאו. מול אותה סוגייה עמד גם יובל נח-הררי, בספרו "קיצור תולדות האנושות", וגם הוא עמד במשימה. יובל נח הררי עשה זאת בצורה שונה לגמרי.הוא מנתח יותר תהליכים, ופחות סיפורים ספציפיים. המהפכה הלשונית, המהפכה התעשייתית, הקידמה וכו׳. לעומתו דייוויס מספר סיפור, לא מנתח שינויים. גם ספרו של הררי מומלץ ביותר, ספר מבריק ללא ספק. ולמרות כל זאת, ואולי בגלל, הספר מצויין. ממש ספר מעולה, שחידש וחידד לי המון, ומצד שני נכתב בצורה קולחת ויום-יומית. כאמור, הספר מכיל בתוכו הכל, מהאדם הקדמון, דרך האימפריות הגדולות, הדתות השולטות, ימי הביניים, גילויי היבשות, תרבויות רחוקות, המהפכות האידאולוגיות של המאות האחרונות, שלל מלחמות חובקות עולם, השינוי האוכלוסין וההתמודדות עם הרעב, העוני, והמחלות, ועד למה צופן לנו העתיד. מרתק. __________________ לעוד ביקורות - Bikurpeta.blogspot.co.il”

“ספר היסטוריה מעולם לא היה כה מענג! יש בו מעט על נושאים רבים,כתוב בסגנון כל כך פשוט וקולח שגם קוראים צעירים יותר יכולים להינות ממנו.”