“אהבה למרחקים ארוכים?

את מבטי תפסה האישה שרצה לקראתי, הרגשתי שבאופן מידי היא פרצה לתוך העולם הריגשי שלי, עולם שעדיין פועמת בו רוח הריצה, כמשל לחיים ולאופן שבו אני מביט לעולם.

היא הצליחה לעלות חיוך על שפתי, משום שהיא אומנם רצה, אך רחוקה מהדימוי הספורטיבי של רצה הלובשת בגדי ריצה אופנתיים, וכולה תנועה קלילה ומסוגננת. האישה שרצה לקראתי מתוך כריכת הספר, הייתה לבושה בגדים כבדים, סוודר שכיסה חלק מירכיה, והיה גדול ממידותיה, ומכנסים ארוכים.

היא לא רצה לבדה, מאחוריה שני גברים העושים מאמצים להדביק אותה, אך היא הטיפוס שלא תיתן להם לעבור אותה. היא רצה בתנועות כל כך עקומות, עם חיוך עצום שממלא את פניה, שלא יכולתי אלא לבקש לעצמי לעשות היכרות עם אותה צעירה שפגשתי בצורה מקרית ובאמצעותה יצאתי למסע קסום, בספר המפתיע של אנרי- פייר רושה, ז'יל וז'ים (שמות של גברים, איך הם קשורים לאישה שבכריכת הספר?)

כריכת הספר מספרת על אגדה נוספת, על אדם יחסית אנונימי, אנרי- פייר רושה, שבגיל 74, כתב את ספר הביכורים שלו, ספר צעיר ובועט. זהו אומנם רומן, אך ברור שהוא מושתת על סיפור חייו. כל כך התאים לי כעת, שאדם מעט מבוגר ממני, עושה סיכום לחייו בצורה קלילה וגם כואבת ואולי סוגר בכך פרק חיים משמעותי, מבלי לשאול האם אפשר היה לחיות אחרת.

האדם הזה לבטח היה נשאר אנונימי, אלא שכמו באגדה יפה, את הספר מצא בשנות ה-50 בחנות ספרים משומשים, הבמאי פרנסואה טריפו, שיצר מהספר קלסיקה קולנועית, שלמען הגילוי הנאות לא ראיתי.

אז באו ונחזור אל הספר. הוא למעשה על משלוש יחסים-גיאומטריה של החיים, שיש בו שני גברים. ז'ים צרפתי וז'יל גרמני ויהודי הנפגשים בפריז בראשית המאה הקודמת וההופכים לחברי נפש. בהמשך הם יפגשו עם קתרין האישה הגרמניה. הם יחיו אתה כצלע השלישית במשולש, לאורך עשרות שנים, בהן היא הצליחה להטריף אותם ואחרים נוספים, אבל הם נשארים נאמנים אחד לשני ואחד לשנייה, למרות שגם הם חווים מערכות יחסים נוספות, בסוג של חיים שמאתגר את הנורמות החברתיות שאנחנו מכירים.

ז'ים וז'יל עוסקים בעסקי ספרות, תרגום ושירה, ומנסים לבנות מערכת יחסים רומנטית ואינטלקטואלית המתגברת על עוינות לאומית. הם עוברים את מלחמת העולם הראשונה שהפרידה לזמן מה ביניהם. זהו סיפור שמנסה להוכיח שאפשר אחרת, שאהבה והשתייכות לאוונגרד תרבותי חוצים גבולות ומחברים בין אנשים למרות ההבדלים, בתקופה בה הלאומיות והשנאה לאחר, היו האג'נדה השלטת באירופה המדממת.

העלילה כתובה בצורה חסכונית, המזכירה פרוזה תמציתית, שדומה לשירה המעניקה לספר ביטוי מדויק ופיוטי. הספר מצליח לבטא בצורה מופלאה את אווירת התקופה והחיים התוססים של האמנים בפריז, כמו אחת המסיבות, בה באי המסיבה מתערטלים לסוג של טירוף חושים ופריצת גבולות מוחלטים.

הם יוצאים לטיולים בטבע, חיים ביערות, או בחופים המאפשרים להם לשחות בעירום. הם רומנטיים ללא תקנה, חיים בתקופה בה ערכים של רומנטיות והצורך לבטא רגשות, התנגשו עם נאורות ושכלתנות והצורך למשטר את הרגשות כחלק מנורמות חברתיות ותרבותיות. יש להם קודים תרבותיים משלהם, על מהו יופי קלאסי–כפי שהם רואים בקתרין את התגלמות החיוך הארכאי. (מה זה לכל הרוחות? אז לא התעצלתי וחיפשתי): "חיוך קל ומעודן המופיע על פניהם של פסלים רבים מתקופה היוונית הארכאית" "הוא נועד להראות שהדמות חיה, תוססת ואולי אפילו אלוהית." הספר הזה, בצורה קלה מצליח להשתמש בערכים תרבותיים קלאסיים ובכך לחבר אותנו לתפיסת עולמם של גיבורי העלילה.

כמו תמונת הריצה בכריכת הספר, קתרין שולטת ומאתגרת את הגברים שלה, לוקחת אותם לקצה, בוחנת אותם. כשהיא מבקשת לקיים איתם תחרות, הם נענים לגחמה שלה. היא המזניקה, והיא כמובן מזנקת בניגוד לכללים, אחרי שתיים היא יוצאת לדרך, והם ירוצו אחריה לאורכו של הספר, שהוא סוג של רצון לחיים בשקט ושלווה יחד עם חיים סוערים שיוצאים מאיזון ושליטה. אך תמיד תשאל השאלה, האם אהבה תעמוד במבחן השנים, האם אהבה היא למרחקים ארוכים? ומהי בכלל אהבה בין חברים וביניהם ובין האישה שלהם?

אז האם לקרוא? זהו ספר ממש לא שגרתי, הוא מאוד מיוחד וכפי, ולכן מאוד מומלץ לנסות.”

“הגעתי אל הספר הזה בעקבות המלצה של אבא שלי. אני מודה, עד עמוד חמישים לא כל כך הצלחתי להבין מי נגד מי, סגנון הכתיבה היה לי קצת מבולגן ואפילו היה שלב שחשבתי להפסיק אבל משהו בי בכל זאת התעניין. הספר המיוחד הזה הצליח בכל זאת למשוך אותי אליו ולעורר סקרנות ואף על פי שלא הצלחתי כל כך להתחבר בהתחלה, בערך בעמוד שבעים משהו קרה ונשאבתי לסיפור קסום מצחיק וגם מורכב שלא מפחד לקחת נושא שבזמנו (ואולי בעצם גם היום) הוא טאבו מוחלט, ולכתוב אותו ברגישות ואמת.

העלילה עוקבת אחר ז'ים וז'יל, שני חברים טובים שלא חולקים רק את חברותם אלא גם את נשותיהם. במהלך שנות החברות השניים יוצאים עם אותן הנשים ומנהלים מערכות יחסים ואהבות משותפות. באיזשהו שלב נכנסת קאת לחייו של ז'יל שבוחר להתמסד עימה ולהביא ילדים. אך לא בזה זה נגמר, השניים עדיין ימצאו עצמם במערכת יחסים עם אותה האישה הכוללת אהבה גדולה, קנאה, חופש ומותרות.

הספר משוחרר מעכבות, הוא מתאר חיים "אידיאליים" בהם כל אדם חופשי לעשות כאוות נפשו במערכת יחסים. יש בגידות, יש מאהבים, יש פרידות וקאמבקים. מהו המחיר אותו אנו משלמים על היותנו חסרי כל רסן ומחויבות? האם צורת אהבה כזו מתאימה לכולם? האם קנאה זהו רגש שאפשרי לשלוט בו ולהדחיקו? ואם כן, האם לבסוף יתפוצץ?

נושא מאוד מעניין שמציג דמויות מאוד מעניינות. לא הכרתי לפני כן את הסרט ולא היה לי מושג במה מדובר. באחרית הדבר קראתי כי הסיפור מבוסס על חייו האמיתיים של הסופר, דבר המקנה רובד עוד יותר ייחודי לכל הכתיבה, בייחוד כשזה כלל לא היה מקובל לכתוב על נושאים כאלה בתקופות עברו.

אהבתי את הסיפור, צחקתי וגם התרגשתי. הייתי בתוך סערת רגשות ביחד עם הדמויות וחוויתי גם את הטוב של ההתחלה וגם את האופל המגיע בהמשך. הסיפור בהחלט מתחיל בקלילות אך מתפתח לכדי רבדים יפים ומעניינים.

"כשאוהבים מישהו, אוהבים אותו כמו שהוא. לא רוצים להשפיע עליו, כי אם יושפע, לא יהיה עוד אותו אדם. מוטב לוותר על מי שאוהבים, ולא לשנות אותו, בין אם בנועם ובין אם בשררה."”

“מעולם לא קראתי סיפור כל כך לא אמין הכתוב בצורה כל כך אמינה.
מסופר על שני חברים המחלקים את חייהם עם אישה אחת.
ספר קלאסי שאף עובד לסרט מצליח.
יצא בתרגום חדש.
כתוב יפה פשוט וקולח.
יופי של ספר
ממליצה!!!”

“ואותי הספר קומם...
שני חברים טובים וקרובים המחלקים ביניהם גם את הנשים בחייהם.
וכך מתחתן האחד...והשני מתאהב באשתו. הדבר לא ממש מפריע לראשון, הרי במילא הם רגילים לחלוק נשים ביניהם.
הגבורים הם אנשי בוהמה מתוסבכים המנהלים מערכות יחסים מתוסבכות לא פחות.
לעתים מרגיז לעתים מקומם והייתי אף אומרת מגעיל.
הספר מסתיים במוות...כנראה שהגבורים עצמם לא יכלו לסבול יותר את המתוסבכות של עצמם.

קראתי את הנספחים המספרים על סרט צרפתי שנעשה בעקבות הספר ועל הסופר.
כתוב שהסופר ניהל יומן על יחסיו עם נשים בחייו שהיו 365 במספר. יומן היכול להשתרע על פני 20 כרכים.
מזעזע, מגעיל...ולדעתי סתם חבל שאיזה במאי טרח להוציא
את הספר מערמת הספרים יד שניה ומאלמוניותו.”