ג'ון קיגן מבקש לעמוד על מהותה של מנהיגות צבאית ועל טיבו של המנהיג הצבאי. הוא מונה ארבעה סוגי מנהיגות:

מנהיגות הירואית – כפי שבאה לידי ביטויה הדרמטי בחיי אלכסנדר הגדול שנחלם תמיד בראש חייליו ונפצע פעמים אחדות במהלך עשר שנות מלחמה.

מנהיגות אנטי-הירואית – שמייצגה הדוכס מוולינגטון. הוא נמצא תמיד סמוך לקו החזית, ניהל בעצמו את חילותיו ותכנן בקפידה את הקרבות שהביסו את נפוליאון.

מנהיגות לא הירואית – בדמות גנרל גרנט, שניצח את הדרום במלחמת האזרחים האמריקאית. הוא לא נזקק למסיכת פיקוד: לקרבות רכב שיכור כשסיגר תקוע בפיו.

גבורה מזויפת – טיפוסית להנהגתו של היטלר, שרק לעיתים נדירות התקרב לחזית ברכבת נוחה.

בכשרון ספרותי רב מובא סיפור הקרבות העיקריים של המפקדים ומתוארים יחסי הזיקה, אופני התקשורת, התגמול והמופת ביניהם לבין חייליהם.

שם הספר
פני הקרב
תולדות הלחימה
אדם בקרב: חיילים