ביקורות ספרים על הספר רצח בבית האדום
|
התלבטתי רבות מה לכתוב ואיזה ציון לתת לספר.
מן הצד האחד - אין ספק שאלון חילו הרשה לעצמו חירות ספרותית גבוהה (אולי אפילו מידי). זה בפירוש לא רומן היסטורי, אלון חילו מציין זאת במפורש בהקדמה לספר. אומנם אין לדעת מה באמת קרה בבית האדום, וכל סיפור שמישהו ימציא יחטא לאמת, אבל יש פה כמות מוגזמת של יחסים הומוסקסואליים, של רומנטיזציה של הערבים ושל תיאורי אלימות קשים מאוד. שוב אלון חילו מספר לנו שיחסים בין גברים השפיעו השפעה עצומה על מאורעות שכלל לא קישרנו אליהם. אין לי שום בעיה לקרוא על הומואים, אבל האם לא כדאי לגוון קצת? האם אף אחד מהגיבורים לא נשאר בארון? האם ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הספר מקבל ציון גבוה בעיקר בגלל כשרונו הגדול של אלון חילו, אבל הוא רחוק מלהיות ספר ממולץ בגלל "ההתפרעות" של אלון חילו בפרשנותו לאירועים ובחירות הספרותית שנטל לעצמו.
האירוע הוא רצח הסופרים בבית המבודד באבו כביר ביפו, מאי 1921 (מאורעות תרפ"א). וכמו שכולם מסכימים - הרצח ידוע בגלל הרצחו של י"ח ברנר, עם שאר הנוכחים באותו הבית.
ואחרי "אחוזת דג'אני" ציפתי לקרוא עוד ספר איכותי מעטו של אלון חילו.
אבל התאכזבתי וכעסתי.
אלון חילו הפך את הרצח לפרשיה הומוסקסואלית מנותקת מכל היבט היסטורי. הוא מעמיס על הסיפור ההסיטורי, שרובו אינו ידוע, שכבות עבות של מזימות הומוסקסואליו... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שנות השלושים במאה הקודמת בארץ ישראל
הערבים והיהודים מנסים לחיות יחד
הערבים מעלילים על היהודים
לא התחברתי... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הזה אכזב אותי. אני אוהב היסטוריה, ובמיוחד את תקופת העלייה השנייה וכמובן שאני אוהב ספרות עברית. ראיתי ביציאתו של ספר זה לאור הזדמנות לקרוא שוב על אירוע היסטורי מרתק ולהכיר סוף סוף את כתיבתו של אלון חילו עליו. לצערי הספר פשוט לא היה משהו. בכל זאת, אנסה לכתוב כמה תובנות בעקבות הקריאה בו.
עמוס עוז כתב פעם שהוא מקנא באביו, החוקר, שאיננו צריך להתמודד עם ריקנותו של הדף הלבן. הסופר לעומת זאת, כך כותב עוז, עומד נבוך ומאוים מול הלובן הבוהק של "הכלום". עליו לברוא יש מאין.
בכתיבת רומן השעון על מציאותו של אירוע היסטורי יש מן היופי של שני העולמות – המחקרי וה... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני יכול לסכם בשתי מלים את דעתי לאחר קריאת הספר: ספר מיותר.
לא מצאתי שום סיבה הגיונית או ספרותית לחזור על אותו סיפור שלוש פעמים מפי שלוש דמויות שונות: שתיים אמיתיות ואחת דמיונית.
לא מצאתי שום עניין בסיפורו של הגנן (הסיפור האמצעי)המדבר אל העצים, סיפור הנמתח ונמשך, אולי בשביל משפט אחד או שניים שיש בהם מן התוספת.
כפילותה של הדמות השלישית הדמיונית המוצגת הן בהיותה בת שבע והן בהיותה זקנה בלה, המשוחחות ביניהן היא מתישה ומיותרת.
תיאורי הרצח המזוויע אינם מתאימים לשפתה של נערה בת שבע.
היחסים ההומוסכסואליים מתוארים באופן דוחה עד כדי מכוער.
בסיומה ש... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיימתי את הספר לפני מספר ימים.
מאז אני תוהה מה בעצם אני חושב על הספר.
מצד אחד סיפור המבוסס על דמויות הסטוריות ומרחיב על האווירה בתרפ״א ביפו ובאבו כביר עם אינטרפרטציה בדיונית על הדמויות.
אמנם הסוף ידוע מראש, אבל ישנה אווירת קונספירציה והעובדות הידועות מעוררת שאלות.
הסיפור מסופר מפי שלושה אנשים שונים ובהחלט מספק זוויות ראיה מעניינות על אירוע הרצח והימים שקדמו לו.
מצד שני, היה קצת מייגע לקרוא את הסיפור שלוש פעמים בזו אחר זו ולכן קריאת הספר קצת התעכבה מבחינתי.
אולי היה מקום לחבר את שלושת הסיפורים לציר זמן אחד כרונולוגי עם שינוי דוברים ולא שלו... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את ברנר לקח לי קצת זמן לחבב.
הפעם הראשונה שראיתיו הייתה בתכנית הטלוויזיה "עמוד האש".
לא מפגש מלבב במיוחד שכן שכב הרוג על האדמה, מתבוסס בדמו וקולו של יוסי בנאי דיווח על מותו ומותם של חבריו במאורעות תרפ"א.
הוא נראה לי כמו רבי. שוכב על גבו בעיניים עצומות ונושא תפילה: יד ימין קמוצה, כאילו מחזיקה בתוכה מטבע ויד שמאל צמודה לחזה. חסרים היו הטלית ובגדי השבת.
חזהו הרחב היה מוכתם בדם, שרוט.
המראה החרדני באותו הזמן על אף שהייתי נערה וכבר ראיתי סרטים דוקומנטריים אודות השואה: שורות של קורבנות ואתי חפירה.
משום מה נראה היה לי כי האיש ההוא ממשיך לסבול גם כשמת. אז סגר... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
