ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 3 באוקטובר, 2022
ע"י arnon
ע"י arnon
התלבטתי רבות מה לכתוב ואיזה ציון לתת לספר.
מן הצד האחד - אין ספק שאלון חילו הרשה לעצמו חירות ספרותית גבוהה (אולי אפילו מידי). זה בפירוש לא רומן היסטורי, אלון חילו מציין זאת במפורש בהקדמה לספר. אומנם אין לדעת מה באמת קרה בבית האדום, וכל סיפור שמישהו ימציא יחטא לאמת, אבל יש פה כמות מוגזמת של יחסים הומוסקסואליים, של רומנטיזציה של הערבים ושל תיאורי אלימות קשים מאוד. שוב אלון חילו מספר לנו שיחסים בין גברים השפיעו השפעה עצומה על מאורעות שכלל לא קישרנו אליהם. אין לי שום בעיה לקרוא על הומואים, אבל האם לא כדאי לגוון קצת? האם אף אחד מהגיבורים לא נשאר בארון? האם זה כל מה שיש לאלון חילו לכתוב עליו?! שוב על הומואים ששינו את ההיסטוריה - בלי שידענו שהם הומואים?
מן הצד השני - אלון חילו מצליח להראות עד כמה אנשים אינם מבינים אחד את השני; איך את אותה סיטואציה אחד רואה בצורה מסוימת והאחר רואה בצורה שונה לגמרי; עד כמה בני אדם שנתפסים כחריגים רואים זוויות של המציאות שרבים פשוט אינם אינם שמים אליה לב כלל; עד כמה כולנו שבוים בתפיסות שגויות של האחר; עד כמה חמדנות, פחד, טיפשות וקוצר ראיית האחר יכולות להביא לתוצאות נוראות. ובעצם - כמה עלובים יכולים להיות בני אדם (וכמובן אצל חילו - בדגש על גברים), ועם זאת - כמה חוכמה, אהבה ותמימות יש בהם.
זה ספר עצוב וקשה מאוד. הוא שופך אור על תקופה שאנחנו יודעים עליה כל-כך הרבה וכל-כך מעט. אני ממש לא ממליץ עליו לכל אחד, בפרט לא למי שמתקשה לקרוא תיאורים קשים. אני מתאר לעצמי שרוב הקוראים יתעצבנו על חילו, וברור לי שלא כולם יתחברו הן לספר והן לביקורת שלי. אולי זאת הגדולה של הספר - ספר שמנעד הציונים שלו נע בין 2 ל-5 (בפיזור די אחיד) הוא די נדיר בסימניה.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
כרמלה
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
תודה ארנון.
קראתי את הסקירה אתמול ורק עכשיו מתאפשר לי להגיב. מחקת את המשפט שאליו רציתי להתייחס, וטוב שכך. מאז "אחוזת דג'אני" וההתעללות שלו בדמותו של קלווריסקי ומעשיו, אני לא סומכת על אלון חילו. מהדברים שכתבת, נראה לי שהוא לא הפיק מסקנות ספרותיות, אלא משפטיות בלבד. לכן כתב את אשר כתב בהקדמה לספר, כדי להגן על עצמו מפני תביעות אפשריות, מצד קרובי משפחה. |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אותי הספר שיעמם ונטשתי די בהתחלה.
מה שכתבת מעניין מאד. אני לא מאמינה כל כך ב"אמת היסטורית" וחושבת שגם היסטוריונים אינם יכולים להגיע אליה. אבל הם לפחות מנסים. נראה לי שסופרים רבים (מדי) כותבים על אירועים היסטוריים לפי השקפת עולמם, שהיא מודרנית, ולא היתה יכולה להתקיים בעת שקרו הדברים. עדיף לי בכל מקרה לקרוא סיפור בדיוני אמיתי, בו יכול הסופר לצקת את השקפותיו ללא הפרעה. |
|
|
shila1973
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
נגעלתי מהספר הזה,
מצטערת לומר. הוא היה פורנוגרפי (לטעמי)ברובו ואפילו הזיק לברנר. אני יודעת בוודעות שמהמשפחה של הסופר הגיעו תלונות רבות על חוסר דיוק ודמיון מופרז. סלדתי מאוד מקו מחשבתו של חילו והצטערתי שקראתי. |
|
|
arnon
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אבל אנקה, גם הצד הערבי ממש לא יוצא טוב מהסיפור של חילו.
לדעתי, אף אחד לא יוצא ממנו טוב. |
|
|
אנקה
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
arnon , כפי שכתבת : הוא לא כותב היסטוריה.
וכפי שכבר אמרתי : וטוב שהוא לא כותב היסטוריה.
|
|
|
אנקה
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אהוד, אין לי דבר נגד אלון חילו, להפך אני חושבת שהכתיבה שלו טובה אבל השימוש שהוא עושה בפרטים
היסטוריים מסוימים והופך אותם לנרטיב המשרת את הצד הערבי של הסכסוך במהלך ההיסטוריה, פסול בעיניי.
הוא מלהטט את ההיסטוריה. רם אורן כבודו במקומו מונח ככותב ומוציא לאור ספרים. הכתיבה שלו לעומת חילו היא דלה ושטחית (מר אורן הסליחה אתך) אי לכך התוכן שלו לא ממש מעניין אותי. קראתי שני ספרים שלו בלבד. זה הספיק לי. באחת הביקורות שלי השוויתי את פאולו קואלו לרם אורן בסגנון ובשטחיות. |
|
|
arnon
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אלון חילו גם אומר שההיסטוריונים לא יודעים להגיד לנו מה קרה בבית האדום. עוד ציטוט:
כיוון שההיסטוגרפיה של רצח ברנר וחבריו הסופרים נגועה בפערי מידע משמעותיים, שאין דרך להשלימם. למשל, מה היו הסיבות שהם נאספו בבית למרות האקלים הפוליטי הסוער? מה היו היחסים בין יושבי הבית? מה היו המניעים התמוהים לכאורה שלא לעלות על מכונית החילוץ? [...] כל אלה שאלות מהותיות הפותחות דלת לא לעבודתו של ההיסטוריון, אלא דווקא של הסופר, כדי שידע לענות עליהן בכוח הדמיון. (עמ' 10) |
|
|
arnon
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אנקה - בהקדמה לספר אלון חילו מבקש מהקוראים לא לראות במה שכתוב היסטוריה, אלא רק דברים שהם פרי הדמיון שלו. זה ציטוט:
אני מבקש להזהיר אתכם, קוראיי הנבונים, לבל תקראו את הספר הזה כמסמך היסטורי, ולבל תסיקו ממנו כל מסקנות היסטוריות כאלה ואחרות. אני מפציר מכם לקבל את "רצח בבית האדום" כיצירה ספרותית בדיונית, אלטרנטיבית ספקולטיבית, שלא הייתה ולא נבראה. (עמ' 10) |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אנקה, אין בעיה אז אני לא אקרא את דעתך
אבל בכל זאת מעניין אותי לדעת
אם את שמה את אלון חילו על אותו כף המאזנים עם רם אורן. רק שתדעי פעם גם אני הייתי פוסל אותו על הסף אבל בכל זאת ניסיתי והצלחתי להינות מכמה ספרים שהוא כתב, ואני לא חושב שמישהו מאיתנו עשה חטא כל כך גדול לא רם אורן ככותב ובטח שלא אני כקורא. |
|
|
אנקה
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אהוד, אם אתה אוהד את כתיבתו של רם אורן עדיף שלא תקרא את דעתי :)
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אנקה, זכותך לחשוב שאלון חילו
לא ראוי להיחשב להיסטוריון. אני לא חושב שהוא מתיימר
אבל אם זו דעתך מעניין מה את חושבת על רם אורן. |
|
|
אנקה
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
לאלון חילו יש דמיון מפותח מאוד והוא אוהב לערבב אותו עם ההיסטוריה.
מה טוב שהוא לא היסטוריון.
|
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
תודה
|
|
|
arnon
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
מורי - הספר מספר על רצח הסופרים ברנר, שץ ויוסף לואידור ושל יצקר ושני בניו ששכרו את הבית מבעלי הבית הערבים. אומנם הם נרצחו ב-1921, אבל הסיפור דמיוני (כמעט) לגמרי.
|
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
על מה הספר?
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
לדעתי אלון חילו כתב ספר נפלא. כשקראתי את
הספר בזמנו העניין שאתה ארנון, מעלה לא הפריע לי
והאמת שגם היום כשאתה מאיר על הערה הזאת. אני לא מוצא בזה טעם של פגם. אני דיי סומך על אלון שהיתה לו סיבה לרקוח ולעלות את הסיפור בדרך שהוא עשה זאת. כתבת בשורה תחתונה שזה ספר נדיר, אני מסכים איתך. אלון השכיל לעשות משהו שלא עשו לפניו ולדעתי בכך הוא סלל דרך לכל מיני אירועים היסטוריים שטרם סופרו עד היום, ויכול להיות שיסופרו בדרך דומה לזו. |
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
