ביקורות ספרים על הספר יקיצה

הספר מתרחש בירושלים בשכונת בית הכרם. שני חברי ילדות טובים חולקים ביניהם עולם דמיוני עשיר ומלא ברעיונות. מעסיקים אותם עולמם של חבריהם של בנות כיתתם בעוד עולם המבוגרים נראה להם משעמם ולא מושך. ניר ברעם כתב פה ספר לדעתי מעולה. הקצב איטי, השפה עשירה, סגנון הכתיבה מגלה כל פעם רובד אחר וכל פעם נוסף טפח חדש שלא הופיע קודם. אני לא יודע אם הנטייה לדרמה היא תכונה שטובה לסופר או לא אצל ברעם יש דרמה כל הזמן גם כשלעיתים יש קטעים שנראים משעממים. על מה עוד הספר: בחדר מלון בעיר זרה מתעורר סופר ישראלי בבגדים מלוכלכים ולא זוכר דבר. בתל אביב מחכים לו אשתו ובנו הקטן. הספ... המשך לקרוא

rea

הקושי העיקרי שלי עם "יקיצה" הוא שרוב הזמן לא נהניתי מהקריאה. המבנה של הספר, עם החזרות האינסופיות של תקופות וסצינות משמימות, משרתות את המסר היטב, אבל החוויה היא פשוט לא נעימה, ולמעשה רוב הזמן התבדחתי שמצחיק ששם הספר הוא "יקיצה", כי כל מה שהוא עושה לי זה דווקא להירדם. הספר מתחיל להיות מתגמל רק כ-100 עמודים לפני הסוף, אז פתאום מתחילים פרטי הפרטים לשרת את הקורא בהבנת מערכת היחסים של הגיבור עם חברו, וגם של הגיבור עם עצמו. ועדיין, לא הצלחתי להתחבר לאף אחת מהדמויות, ואני לא יודעת לומר כמעט שום דבר על הדמות הראשית, איזה מין בן אדם הוא. בכל פעם הוא מתנהג אחרת, פעם... המשך לקרוא

עידיתה.

את הספר ''יקיצה'' ניר ברעם פגשתי כעובדת סטמצקי, הבוס שלי אז בחנות נתן לי את הספר מתנה זה נח לי כמה חודשים עד שבחודש האחרון תפס לי את העין. ספר לא פשוט לקריאה חייבת לציין, אבל הנושא רגיש מאין כמותו. וגם איך שהוא מחולק. הסיפור מגולל את סיפורו של יואל וחברו של יואל, אני מודה שהייתי קצת מבולבלת בתחילת הספר מה אין שם לגיבור לחברו של יואל, ונחשפתי שזאת כנראה המטרה של הכותב שהחבר ויואל יהיו מחוברים כמו אחים, והאמת שככה גורלות דומים אבל אישיות של שניהם הייתה שונה, יואל היה נרקסיסט נראה אחד שרודף נשים לעומת חברו יציב ורגיש, היו רגעים שכמעט התבלבלתי בין העלילו... המשך לקרוא

אורי החמודה

מועמד ב short list של פרס ספיר. חביב המבקרים. חביב מבקרי "סימניה". ורק אני, למרות נסיונות הירואיים, לא הצלחתי לצלוח את הספר הזה. הולך בעיגולים, חוזר על עצמו, לא מעניין, או במילים יותר מפורשות - אותי הוא פשוט שיעמם. סיפורי הילדות בירושלים מתארכים ומתארכים, האפיזודות נלעסות ונטחנות עד הפרט האחרון, הדיאלוגים לא אמינים (ככה מדברים ילדים בני 13?). אבל כולם נהנו! ושיבחו! והתרגשו. טוב, כנראה שאצלי משהו דפוק. את ניר ברעם אעריץ לנצח בזכות "אנשים טובים" ו"צל עולם" המונומנטליים. אבל כאן פרשתי בעמוד 230.... המשך לקרוא

כרמיתה

מקסיקו. פסטיבל ספרותי כלשהוא הסתיים. בבית המלון מקפלים ומחזירים את המלון לשגרה. אבל הסופר הישראלי שהוזמן, לא יכול לשוב. המרחק מהארץ, בשילוב עם הגיל המתקדם, הילד הראשון, ומצוקתו המתמשכת של חברו הטוב משליכים אותו למסע זיכרון, ומחזירות אותו לתקופות משמעותיות בחייו. הציר של הסיפור הוא ההתחקות אחר החברות האמיצה של הסופר האנונימי וחברו הטוב יואל, בד בבד עם תיאור הקשר המורכב של הסופר עם אמו שמתה בסוף ימי התיכון שלו, כשברקע עומדת שכונת ילדותו -בית הכרם. הסיפור מזגזג בין שנות ה-80, שנות ילדותו המוקדמת, שנות ה-90, שנות התיכון, והשנים הבוגרות, תקופת המשבר. הכתיב... המשך לקרוא

יוֹסֵף

שמעתי על הספר הזה רק טובות עוד לפני שהתחלתי לקרוא בו, כך שהיו לי ציפיות אולי קצת מוגזמות. ובכן אני מאוד אוהב ממוארים ואוטוביוגרפיות והספר הזה הוא מהסוג של "ללכת עם ולהרגיש בלי או להפך... כי מדובר פה בספר שהוא כביכול עלילתי, אבל בעצם הוא יותר מרוֹמז, שהוא בעצם ספר אוטוביוגרפי, אבל בלי להתחייב לכך... הגיבור איננו מזוהה בשמו והמספר ה"יודע-כל", מספר עליו בגוף שלישי והוא יודע כל מאוד מסוים - רק עליו בלבד! ומה הפלא? ברעם איננו רוצה לתת שם אחר – לעצמו, ומעדיף לקרוא לו "הוא" שעשה כך וכך וחשב כך וכך. ב"צירוף מקרים משונה" אותו "הוא" כותב ספרים למחייתו והספר מתחיל בשהו... המשך לקרוא

סדן

לצערי, אינני שותף לדברי קודמי. לא הצלחתי להיכנס אל הספר, ולחוש את כל אשר כתבו קודמי. אופן הכתיבה "המפוזר" השאיר אותי לא פעם חסר אונים: באיזה תקופה אני, מה הם הקשרים שבין קטע לקטע, ולא פעם נזקקתי ללכת אחורנית כדי למצוא את ידי ורגלי. זו לא קריאה מהנה ושוטפת, אלא חציבה בסלע, התקדמות איטית, התמצאות בשטח, ושמירה על ריכוז מקסימלי בניסיון להישאר בזרימת האירועים שהסופר בונה בדרכים עקלקלות. לא חשתי חווית קריאה, ולעתים אף חלפו בי תחושות - לשם מה כל המאמץ?!... המשך לקרוא

יוסי נינוה

ברעם, בין חלום למציאות בעבר ניסיתי לקרוא את ניר ברעם מספר פעמים, ולא בגלל אידיאולוגיות השמאל המשויכות לו כפובליציסט, אלא בגלל איכות כתיבתו יוצאת הדופן שיש בה סגנון ייחודי, בה כל משפט מסוגנן ורבות ממילותיו מתחברות למטפורות. בכתיבתו הוא יוצר אווירה מהפנטת וחושנית. אבל ספריו, הם מאוד מפורטים ומורכבים בשפתם, ובכך הם קשים לעיכול, מחייבים התמסרות, שלא בהכרח מצויה אצלי בקיצים שלנו, ולא פעם מצאתי את עצמי משתאה מהכתיבה אך יחד עם זאת מותש, ולעתים משועמם מהיחס הלא סביר בין תיאורי האווירה המפורטים, לבין העלילה ההולכת לאיבוד, בערפלי תל אביב הבוערת, כפי שחוותי... המשך לקרוא

רץ

וירטואוזיות. "כשקרא את הפסקאות שכתב, גילה שהמשפטים דומים מדי לקטעים מספרים קודמים שלו...עדיין לא מצא קול שלא יהדהד משהו שכבר כתב" היות ואני קורא הרבה ספרים, קול הספרים שקראתי מהדהד בראשי עם כל קריאה חדשה. זהו הספר הראשון של ניר ברעם בו הוא חושף וירטואוזיות של שפה ושל עלילה. מהדהדים בראשי "תיקון אחר חצות" של יניב איצקוביץ בו התפעלתי מהשפה ומהעולם הדמיוני שיצר ושני ספריו הראשונים של קרל אובה קנאוסגורד בו נשביתי בוירטואוזיות של הכתיבה. אין כמעט עמוד בספר שלא כתוב ביד אומן, בשפה עשירה או במעברי זמנים. אני עוקב וקורא את ניר ברעם מאז "אנשים טובים" ו"צ... המשך לקרוא

שמוליק

לפני שבוע הייתי במשכנות שאננים בהרצאה "הקשר הירושלמי" עם הסופרים חיים באר וניר ברעם. ההרצאה הייתה מעניינת וחווייתית. לצערי לא קראתי אף ספר משתי הסופרים . בתום ההרצאה מכרו את יצירותיהם הבולטות בדוחן בתום ההרצאה. יצאתי משם עם שתי ספרים "בחזרה מעמק רפאים" והרומן החדש של ניר ברעם- "יקיצה". זהו ספרו האיש/אוטוביוגרפי של הסופר. העלילה מספרת על החברות בין איתמר ליואל חברו הטוב. שניהם חיים בירושלים, גדלים כילדים בשכונת "בית הכרם". הוויה של שנות ה-80 ומשחקי זמן משובצים כקיו המנחה של הכתיבה. מספר יודע כול שיורד לפרטים, עד לזרם תודעה של איתמר. הרומן הוא רומן חניכה... המשך לקרוא

אושר