ביקורות ספרים על הספר מפלצת הזיכרון - ספריה לעם #752

ספר מאוד מעניין, שנקרא בשטף. דמות יחודית שחשה בזוועות ההיסטוריות של השואה כאילו הן מתרחשות היום. אט אט הדמות צוברת כעס עצור שכל רגע מאיים להתפרץ. הרבה מסרים רלוונטים וראויים לדיון צפים ועולים במהלך הסיפור. משכו את תשומת ליבי הסיפורים הצדדיים עם הילד ובעיותיו החברתיות בגן והבמאי הגרמני , ההקשר לסיפור המרכזי ברור ותורם, אך עם זאת לטעמי הם אינם מפותחים די הצורך וממש חבל שכך.... המשך לקרוא

orenboolo

הדרכתי קבוצות נוער ומבוגרים בפולין קרוב ל 25 שנים. הייתי שם למעלה ממאה פעמים. מתוך הנסיון הארוך של הדרכה בפולין הזדהיתי באופן מוחלט עם השגותיו של הסופר על הנסיעות לפולין, אופן העברת הנושא, היחס הבלתי מכובד של רוב הנוער, ההתנהגות המקוממת, ו - "תעשיית הזיכרון". רבים הם המתפרנסים היטב מן הנסיעות הללו: חברות הנסיעות, חברות התעופה, המדריכים, אנשי משרד החינוך העוסקים המלאכה, והנוסעים לעתים על חשבון... לפולין. המלונות בפולין וכל אנשי הקרקע המתלווים לקבוצות. לאחר כל הניסיון שרכשתי, אני יכול לאמר, שאין מה לנסוע לשם, לא רואים שם כלום. והריק הזה עולה הרבה כסף להו... המשך לקרוא

יוסי נינוה

ההיסטוריה ואני, חשבון נפש. עוד בילדותי בקשתי ללמוד היסטוריה, כאחת משתי האופציות לחיי הבוגרים שגלגלתי בדמיוני. הראשונה הייתה להיות ספן המפליג למקומות אקזוטיים ורחוקים, כך חשבתי ארחק מעולמי האפרורי. השנייה הייתה לממש את חיבתי להיסטוריה, זאת שבדרך כלל משוללת מסע פזי חובק עולם, אך היא מאפשרת לצלול לסיפורי עבר, דרך ספרים מעלי אבק וספריות כבועה המנתקת אותי מעכשוויות לזמן אחר ובלתי תלוי. כשעולם הספנות התגלה כפלקט שמאחוריו חיים אפורים וסיזיפיים של ספנים קשוחים, בקשתי לממש את האופציה השנייה, ללמוד גיאוגרפיה והיסטוריה, שילוב של מסעות היסטוריים וגיאו... המשך לקרוא

רץ

תמיד ידעתי שאטוס לפולין. כלומר, מן הסתם לא תמיד. מתישהו בטח שמעתי על האפשרות, מתישהו בטח למדתי שיש נסיעה כזאת, מטעם ביה"ס, מתישהו בטח קיבלתי החלטה. אבל עד כמה שהזיכרון שלי מגיע - תמיד ידעתי. הייתי הנכדה הראשונה שטסה. ארבע הנכדות שסיימו תיכון לפני לא העלו בדעתן. סבתא שלי התרגשה. היא עצמה לא רצתה להניח שם שוב את כף רגלה. אבל היא האמינה, כמה לא פוליטיקלי קורקט מצדה, שמי שלא "זכה" להיות שם בזמן אמת כמוה, צריך לנסוע. האולפנה בה למדתי, כמו הרבה מוסדות דתיים, לא תמכה בנסיעה הזו. אבל היתה הסכמה שבשתיקה. הבנות שרצו, שזה היה חשוב להן, התארגנו לבד. בתחומי האולפנ... המשך לקרוא

רויטל ק.

בשנים האחרונות יש דיון ציבורי לגבי הנסיעות של בני הנוער לפולין. אני בצד התומך בנסיעות הללו בתנאי שהן לא נעשות בכפיה על אותו נער או נערה. אני לא נסעתי כשהייתי בתיכון ואני גם לא מצטערת על כך. ידעתי מה היכולת שלי להכיל או יותר נכון לא להכיל את המראות הקשים והחלטתי לא לנסוע. היום נוצר מצב בחלק מבתי ספר בארץ שהטיול הוא סוג של נורמה ומי שלא נוסע מופעלים עליו ועל הוריו לחצים חברתיים בעיקר כדי שכולם יצאו ויעברו את החוויה הזו. הבן שלי נסע מבחירה שלו אבל, היו בשכבה כאלה שנסעו כי “כולם נוסעים” וזו לדעתי טעות. לחלק מבני הנוער המסע הזה הפך להיות סוג של “טיול ש... המשך לקרוא

רובינה

מפלצת הזיכרון- ישי שריד אני אוהב ספרות ישראלית מתחדשת. אבות המזון הישראלים משובחים בעיני, עמוס עוז נפלא בכתביו. א.ב יהושע מרהיב בספריו הראשונים. גרוסמן יהלום נוצץ וקנז אהוב ביותר . ואם זאת דור הסופרים החדש מסקרן אותי לא מעט. כתבתי כאן בעבר על אמיר גוטפרוינד שהלך לעולמו. יובל שמעוני נפלא בכל ספר שקראתי ולא חסרים אחרים. ישי שריד הוא סופר מדויק ומצוין. אחרי הספר הקודם "השלישי" המהדהד לקחתי מהספרייה את הספר החדש שלו "מפלצת הזיכרון". ניתן לומר על סוג ספרים מסוים שצריך לעכל אותם או אולי צריך לחצות אותם לאט. אז ספר זה בהחלט דורש תשומת לב מרבית וקריאה מדודה... המשך לקרוא

דרור

# חוקר שואה צעיר מתפרנס כמדריך ב"אתרי שואה". הוא מדריך בני נוער במסגרת המשלחות לפולין, מדריך אנשי צבא במסגרת דומה, מדריך אח"מים בסיור מחנות מצולם ומתוקשר היטב ומדריך גם תיירים שבין יום שופינג לקזינו מפנים לעצמם כמה שעות לשואה. ובתהליך הארוך המתואר בספר הקצר – הוא הופך מישראלי בטוח בעצמו ל"יהודון" כנוע חסר ביטחון ומולדת, קורבן. הוא מפתח, תוך תהליך ההזדהות ההפוך, ראייה חדה והיכרות עמוקה של פרטי הטריוויה של השואה, אבל הידע האנציקלופדי אינו נותן מענה לשאלות, לזהות שהופכת אותו לקורבן של הידע שלו. בשנים האחרונות חלה הקצנה של "טכסי השואה": שעות לימוד מוק... המשך לקרוא

yaelhar

ישי שריד המוכר לי מספרים קודמים כתב בספרו הנוכחי על השואה. לא מה שאנחנו מכירים, אלא על "מפלצת הזיכרון" שלה. הספר נכתב בגוף ראשון ונקרא בנשימה אחת כמאמר ודוח אחד רחב. אין בו כמעט פיסקאות או חלוקה לפרקים, וזה סוג של כתיבה שאני פחות אוהבת. למרות שבספר הנוכחי, היה מתבקש לכתוב כך, ויש לצורת הכתיבה הזו כוונה מכוונת. לישי שריד יש אומץ רב! הוא לא מהסס להתעמת עם נושא כל כך גדול, מטריד ומציק: "השואה", "הזיכרון" ו-"המפלצת"... התעשייה של "מפלצת הזיכרון". כל העלילה סבה על סוגית ניצול תעשייתי של "השואה" על ידי אנשי חינוך, הממסד, הפוליטיקאים, והעיסוק האובססיבי בה. ... המשך לקרוא

לי יניני

ספר שמעורר המון מחשבות. הספר הוא בעצם מכתב שכתב היסטוריון צעיר, בעל דוקטורט בנושא שיטות הפעולה של מחנות ההשמדה, ליושב ראש יד ושם. במכתב הוא מספר את קורותיו במהלך עבודתו כמדריך סיורים באתרי הזיכרון בפולין. בין היתר, הוא מלווה תלמידים, אנשי צבא, פוליטיקאים ואף מתכנתי משחקים ותסריטאים. הסיבה לכתיבת המכתב מתגלה רק בסוף הספר. לאורך הסיפור הכותב מתאר את התהליך הנפשי שעבר עליו במהלך עבודתו עד שמפלצת הזיכרון השתלטה על חייו וגרמה לו לאבד שליטה. הספר לא קל לעיכול, יש פה ניתוח של נושא הנצחת זיכרון השואה מזווית חדשה ומעניינת שלא קראתי עליה בספרים אחרים שדנו ... המשך לקרוא

תושיק