ביקורות ספרים על הספר הנני

ספר ססגוני, מלא בתובנות חודרות לגבי יהדות ארה"ב דהיום, ושופע קטעי שיחה שנונים שאינם ניתנים לתרגום הולם. עד כאן לגבי הצד הספרותי-אסטטי. באשר לעלילה עצמה והתייחסותו של המחבר למאורעות הקשים שהוא מתאר, נובעים כמה מסרים לא נעימים שכדאי לו לקורא הישראלי להפנים. א. שהישראלים הם הבני דודים האלה הטרדנים הגסים והמביכים. ב. שאסון צבאי (שמגמד באבידותיו את מלחמת תש"ח ומלחמת יום הכיפורים ביחד) נתפס אצל גיבורי הספר כמשני בחשיבותו אחרי סידורי מסיבת בר מצווה והתלבטויות לגבי העתוי הנכון להמתת חסד של כלב המחמד של המשפחה. ייתכן שהמחבר הוא טיפוס מגעיל במיוחד. אבל ... המשך לקרוא

strnbrg59

ספר בלתי נסבל. הדיאלוגים הם פינג פונג של התחכמויות בלתי נגמרות כאשר מדי פעם אחד הצדדים נטפל לאיזה פרט שולי בדברי חברו וטוחן אותו עד שהצד השני מוצא בעצמו איזה פרט שולי להיטפל אליו. בין לבין יש הרבה רשימות טרחניות (לדוגמה: רשימת כל תכולת ארון המקלחת כאשר ג'וליה מחפשת בו משהו). לא קריא. זנחתי בעמוד 150 בערך.... המשך לקרוא

שי פישר

ספר שהקריאה בו היא חוויה. סגנון הכתיבה הוא של דיאלוגים מושחזים, בעיקר בין בני המשפחה. למרות שהוא כתוב עם הרבה הומור, זהו הומור עוקצני, לפעמים כואב, תמיד גורם למחשבה. הרבה מחשבה על גורלו ומקומו של העם היהודי בעולם... המשך לקרוא

דורון נחמני

חסרון אחד, המון יתרונות. אני אוהבת לחוות את ההתבגרות של ג׳ונתן ספרן פויר, להתבגר לצדו כשהוא מפסיק להיות הילד המבטיח המבריק-אך-קיטשי של עולם הספרות והופך למשהו אחר. ״הנני״ אמיץ ומצחיק ואינטליגנטי ועמוק, מלא אמת. ומהמקום שלנו? אני מאד אוהבת להביט דרך עיניו על מה שהוא כיהודי אמריקאי חושב עלינו, הישראלים (כן, קשים, עקשנים, יהירים, חומרניים, אבל לא רק) ויותר מזה לראות דרכו את יהודי ארצות הברית, מה הם חושבים על הדת, על הלאום, על הגורל שלנו, ועל הקהילתיות של עצמן, וחרדות ואינדיבידואליזם. אבל, כשג׳ונתן ספרן פוייר התבגר ותפס אומץ, לא היה באיזור עורך אמיץ שיגיד לו... המשך לקרוא

טלילו שיר

רנטה הספרנית המליצה לי כעת, אמרה שסוף סוף השתחרר מההזמנות, מקווה שיהיה לי נחמד ונעים איתו. 18/02/2017, יום ראשון לשבוע חדש שני בלי עינב, עינאל מסיימת מחר את הבחינה הראשונה ויוצאת לחופש עד ה 1103, מקווה שיהיה שלום, שולם פיוס וכו', הייתי צריכה להחזיר את הספרים ב15/02/2018, כתבתי לי את זה ביומן ב11 לחודש, החלטתי ב15 לעשות הערכה, והצלחתי להגיע לספריה, אז מה שבא לי להשתגע ולקרוא, ויש פה ברדק מהערב שירה מעגל אירוע מקודשת עם 9 אנשים, אחלה מקום, לכתוב בו יומן, מעניין, שגם בגיל 55 יכולה לכתוב רק את המאורעות ולא משמעותם, רגשות וכו, בקיצקץ ביחד עם ללכת לעירייה כמו שנעם אמר, שבוע אחר... המשך לקרוא

איור וודה

ספר בסדר ולא יותר. בצד הברקות של כתיבה, המון דיאלוגים קצרים בין 2 גיבורי הספר ג'יקוב וג'וליה - קשה לעקוב אחרי הדיאלוגים הללו מה עוד שבאמצע נכנסים דוברים נוספים והרבה פעמים אפשר לאבד את הקשר - מי בדיוק מדבר עכשיו. זה הספר הראשון של ספרן פוייר שאני קורא ומוכרח לומר ששוכנעתי עי הביקורות המהללות והרצון להכיר את הסופר ואת כתיבתו. עד רגע זה לא שוכנעתי ממש. הוא יודע לכתוב, אבל השאלה היא אם אני נהנה מכתיבתו? כן ולא. אי אפשר לנתק את הסיפור מהרקע הכנראה אמיתי ואוטוביוגרפי של נישואיו וגירושיו של הסופר מאשתו הסופרת ניקול קראוס, שגם היא הוציאה עכשיו ספר שבו היא מת... המשך לקרוא

רוני

כתוב יפהפה, שוב תזזיתי, כ"כ שונה (במודגש) ופרובוקטיבי מסופרים אחרים שבטוחתני שהוא התכוונן לשם. מסכים עם רוב הכותבים כאן שהספר לא קל לקריאה, בעצם הבעיה היא העיכול.. כי אם מאכל כלשהו מורכב ממאות או אלפי מרכיבים טחונים עד דק, אבל כל אחד ואחד מהם דומיננטי בטעם הכולל.. אנה אנו באים? מילה לגבי התוכן. מאוד חסרה לי הנקודה הכ"כ מובלטת ומפורטת בספר, של הזוית היהודית/ישראלית של האמריקאים היהודים בארה"ב. והנה סוף סוף מלאה הכוס בתאור קורע, כנה ואמיתי של סופר אמריקאי שהוא גם יהודי (בלית ברירה?). תחושותיו ויחסו/התיחסותו לישראל והישראליות היא אחד משלוש החיצים בקלשון של... המשך לקרוא

מ-פיש

לפי הרעש והצלצולים שעשה הספר הזה, אמרתי לעצמי שאני חייבת , ממש חייבת לקרוא אותו. זהו ספרו הראשון של ג'ונתן ספרן פויר אשר אני קוראת ואולי גם האחרון שלו שאקרא. לקח לי זמן להתחבר לסגנון, כמעט רבע ספר להבין את סגנון ההומור שלו (אשר פחות התחברתי אליו). ההתחלה הייתה מדהימה, הוא כל כך השפיע עלי שפשוט גרם לי לבחון את חיי הנישואין שלי נבהלתי מעוצמת ההשפעה. כל כך הושפעתי עד כי שיתפתי את בעלי, הוא הרגיע אותי "השטויות שמכניסים לך לראש בספר". המשך הקריאה נע בגלים של הנאה ושעמום לסירוגין. עם ההתקדמות בקריאה תמיד בחנתי את עצמי, מה הסופר רוצה להעביר בדיוק ? אהיה גלויה... המשך לקרוא

צילה

"ספרו המשובח והעוצמתי והצורב ביותר של ספרן פויר. משעשע עד דמעות. יצירת מופת!" (הניו יורק טיימס) באמת? משעשע עד דמעות? זה נשמע כל כך, אבל, כל כך, מוזר. בערך כמו להגיד "נחמד עד כדי גאונות". כן, כן, ממש כך. "לא תוכלו לקרוא את הספר המסחרר הזה מבלי לבחון מחדש את חייכם." (טיים) עוד תישבוחת מוזרה ולא הגיונית מבחינת חיבור המילים והניסוח שלה, שהספר הזה קיבל. הרי אין בזה כלל היגיון - כשמשהו מסחרר אותי ואני מרגיש סחרחורת, אני לא יכול להתרכז בשום דבר אחר, מלבד בדבר שגרם לי לכל הסחרחורת הזו. כלומר, אם הספר הזה אכן מסחרר כמו שכתוב, ואני אקבל ממנו סחרחורת, אז אני אתרכז כל ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

הספר עב הכרס הזה היה מונח בחנות הספרים, כממתין שאטול אותו אל ידיי, ארכוש אותו ואתחיל לקרוא. האמת היא כי קראתי ספר אחד שלו "קרוב להפליא ורועש להחריד", לפני מספר שנים, התפעלתי מהכתיבה אך החלקיות בכתיבה, שבירת הרצף, והתחכום המיותר, הותירו אותי עם טעם מעט חמצמץ. למרות זאת או יחד עם זאת, קראתי ביקורות טובות והיה בא לי ספר מעניין, קליט ונוח לקריאה, אחרי שקראתי את 'עמק האושר' אשר הוציא ממני כוחות נפשיים בלתי מאויישים. אז רכשתי, הלכתי הבייתה ולאחר מספר ימים התחלתי לקרוא . מה אני יכול לספר במספר שורות על ספר בן 653 עמודים?! לא להירתע מהמספר הרב! אנסה, או שאני כבר מנ... המשך לקרוא

תומר

לא נעים לי לבאס על הספר עטור השבחים הזה, אבל לא הצלחתי להגיע לעמוד 100 אפילו. הכתיבה עמוסה, מסורבלת וטרחנית. משפטים ארוכים מלאי הערות ביניים ותיאורים מעייפים שלא הצליחו לחבב עלי אף דמות. בני הזוג עסוקים בינם לבין עצמם בניתוחי עצמם וזולתם ע"י היצמדויות לתבניות פעולה מנותקות מכנות ואותנטיות. אולי זו אני, שחסרה את האינטיליגציה והרגישות לספר הזה. נטשתי את הניסיון להתחבר אליו קצת אחרי עמוד 70. ... המשך לקרוא

תמר-מילים

האיש שהפך אותי לצמחוני כתב עוד ספר שתורגם לעברית. ברור שהציפיות שלי גבוהות. במיוחד כשכתוב על כירכת הספר "לא תוכלו לקרוא את הספר המסחרר הזה מבלי לבחון מחדש את חייכם" מה כבר יגרום לי הספר הזה? ואחרי שבחנתי את הדיאטה שלי בעקבות eating animals ובחרתי להיות צמחוני, מה יהיה עלי כשאסיים את 653 העמודים של ספר זה...? ובכן: כלום. בשורה תחתונה הספר קיבל אצלי 4 כוכבים למרות שיתכן שמגיע לו 3. העלילה די טובה, סיפור המסגרת טוב, וספרן פוייר כותב טוב מאוד, אז למה 3 כוכבים? זו שאלה מצוינת. הספר הזה איכשהו ובאמת קשה לי להסביר זאת בדרך מלומדת שתשמע הגיונית הוא פחות מסכום חלקיו... כתי... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

ג'ונתן ספרן פויר הוא סופר כוכב, במובן שהוא נקרא ע"י מגוון רחב של אנשים ומתווך באמצעות ראיונות וביקורות במידה לא אופיינית לרוב עמיתיו לתחום. זה גם אומר שכיוצא ספר חדש שלו כולם (בגבולות הז'אנר) קוראים והציפיות בשמיים, אבל גם שלא ברור האם הציפיות הללו צריכות להיות מעולמות רב המכר הפופולרי או מעולמות יקיר טקסי הפרסים - ויש מעט סופרים שחולשים על שני התחומים. הבלבול הזה הוא כנראה הסיבה לכך שהתחושה העיקרית שעלתה בי אחרי הקריאה סותרת את ההנאה מהקריאה עצמה. כמו שהובהר בשלל הראיונות לקראת צאת הספר, יש בו מידה רבה של אוטוביוגרפיות - ספרן פויר מתאר בו נישואים ... המשך לקרוא

מירב