ביקורות ספרים על הספר סיפור הכיסוי הכפול של אימא שלי

יום אחד, כשבן דוד שלי נבר במסמכים היסטוריים בנבכי ארכיון כלשהו, הוא מצא מסמך מצהיב, סרק אותו, העלה לקבוצה המשפחתית המורחבת ויצר פיצוץ-על. המסמך היה תעודת נישואים של סבא שלנו לאישה שאינה סבתא שלנו. והנישואים האלה היו נושא לא ידוע במשפחה עד לפרסום הזה, גם הדודים, כלומר הילדים של סבא וסבתא, לא ידעו על האירוע הזה. או שרובם לפחות לא ידעו. לאחר יום של דיבורים ודיונים וחקירות הובהר שהנישואים האלה - לא היה בהם ממש. אלה היו נישואים פיקטיביים, על נייר, מה שהיתה פרקטיקה די נפוצה וידועה במדינת טרום-ישראל תחת המנדט הבריטי, דרך להביא לארץ עוד נשים יהודיות צעירות שלא ... המשך לקרוא

נצחיה

# לפי השם חשבתי שהוא יהיה ממש מעניין. לאחרונה – מאוחר מדי – הבנתי שסיפור החיים של אמא שלי מכיל בתוכו תעלומות שלא ידעתי, ואין לי כבר שום דרך לדעת אותם. אם היא היתה דמות מספר, יכול להיות שבהיותה על ערש דוי היתה מגלה אותם לילדיה, מה שלא קרה, כמובן. חשבתי שאולי שחם הצליח במקום בו אני נכשלתי, ללמוד את הסיפור האמיתי של אמא שלו. הספר הזה התחיל נחמד וחשבתי שהוא משלים את "הביתה" של אסף ענברי. הוא כתוב פחות או יותר על אותה תקופה, אבל על עולם התרבות של הישוב הקטן, שהיה ממוקם בתל-אביב. כתבי עת ועיתונים (בערך) ואלה שכתבו אותם באותה תקופה, וזכו לכבוד השמור היום לסלב'ס ... המשך לקרוא

yaelhar

בחרתי בזמנו את הספר כי חשבתי שיהיה משהו בלשי או ריגול... ולמרות הכל ההתחחלה מקסימה ומספרת סיפור שדי נהניתי לקרוא, אבל.... לא מותח. אני לא תמיד מתחברת לסוג של אוטוביוגרפיה, היה נחמד. הספר כתוב בשפה מעט גבוהה ולדעתי ישנם הרבה צעירים שיהיה להם מעט קשה. הסיפור חמוד. הסיפור מספר נתן שחם על חיי אמו כפי שהוא ראה אותם. זה נראה שכל חייו הוא ניסה לרצות אותה. אמו היתה גננת בהשכלתה, ואהבה מאוד ילדים וכל מי שעבר בגן שהיתה בו למד להיות "הוא" ולהוציא מתוכו את הטוב. בבית אמו הייתה אנטי מיקרוביים, אבל תמיד דאגה שיהיה אוכל חם ובכל מיני סיפורים וגם בגלל התקופה הם לא הרגי... המשך לקרוא

Mira

אני מנסה להימנע מלקרוא סופרים ישראלים. אני מניח שהמנעותי נובעת מההנחה שאת המציאות כאן אני מכיר "ומה כבר יש לחדש לי?" מצד שני - ישנם תאורים בחלק מהספרות העברית של מקומות וזמנים, שהלב יוצא אליהם ורק מי שגדל כאן יבין אותם. ולכן התוצאה היא שמדי פעם "נדבק" לי ליד ספר שלנו. אני מנסה להתעלם ממעמדו של נתן שחם כסופר מוערך ומוביל במחלקות לספרות באקדמיה הישראלית, ולקרוא את ספריו "כמות שהם". והספר הזה מעניין במיוחד. קל מאד לזהות כאן את ההתבטלות המוחלטת שלו בפניו אביו, כולל מציאת צידוקים לעובדה שאביו היה אב "מינימלי" שהקרירה האישית שלו הייתה חשובה לו יותר ממשפחתו, ... המשך לקרוא

עומר ציוני

נתן שחם בן 90 ועדיין כותב. כל הכבוד. לצערי, כאשר אדם קרוב אלינו הולך לעולמו, רק אז אנו מגלים עליו דברים שלא היינו מודעים להם בחייו. נושאים כאלה גורמים לנפש שלי למות. נתן כתב את סיפורו על אמו ורדה בריסמן גננת במקצועה. לנתן היה מעט מאוד חומר כתיבה ותמונות על אימו, אך בכל זאת החליט לספר את סיפורה. אימו היתה אישה בודדה כל חייה. אישה יפה כחולת עיניים ובהירת שיער. היה לה כשרון לשירה, קולה היה רך ונעים בשירתה היתה משרה על הנוכחים שלווה ורוגע. משפחתה עשירה ואמידה, משרתות לרוב, ובבעלותם טחנת קמח. אליעזר אביו של נתן היה סופר ויד ימיני של ביאליק. האב היה אדם קשה וא... המשך לקרוא

חנוש

החיים כזיכרון מתעתע תמונה אחת דהויה בשחור לבן, שהביא אבי מסבתי לאחר שישב עליה שבעה, עוררה בי פליאה, לא רק מעצם העובדה שהייתה לא מוכרת, אלא בגלל שהייתה גזורה בגסות, בקווי מתאר של אישה חסרה. אבי חבש קופלאק, התהדר במדי נוטר המשטרה הבריטית והושיט את ידו, לנגזרת האישה החסרה, בכדי לחבקה. הוא הביט למצלמה במבט מצועף, ונראה כמי שהיה מאוהב. מי הייתה האישה שסבתי ניסתה להעלים את עקבותיה ומדוע ? אך לילד בן העשר ששאל, אף אחד לא טרח להשיב. מידי פעם חזרתי לתמונה הגזורה ושאלתי. בסוף אחותי הגדולה לחשה, לאבי הייתה אישה ראשונה, ממנה הוא נפרד. היא לא ידעה את נסיבות האי... המשך לקרוא

רץ

המחבר כבן 90 כיום חוזר לתל -אביב של שנות ילדותו במחצית הראשונה של המאה הקודמת. מטרת כתיבת הספר הייתה כלשונו:"להציב יד לאמי",סביב דמותה ופענוחה . מסיפורים שונים ומגוונים אודות אביו אליעזר שטינמן שהיה יד ימינו של ביאליק,חבר קרוב של שלונסקי,ועורך עיתון ספרותי בשם "כתבים" שלמעשה היו מהות חייו. "כתובים" נוסד ביזמת ח"ן ביאליק ונערך בידי אליעזר שטיינמן; לאחר זמן הצטרף אל מלאכת העריכה אברהם שלונסקי. "כתובים" שימש כבטאונה של אגודת הסופרים העבריים ופרסמו בו מיצירותיהם: אשר ברש, יעקב פיכמן, אביגדור המאירי, אברהם שלונסקי, אסתר ראב, נתן אלתרמן, אברהם חלפי ואחרים. ו... המשך לקרוא

חמדת

אני אוהב לקרוא ביוגרפיות ופרקי חיים אמיתיים. בספר הנ"ל מספר לנו הסופר נתן שחם (כבר בן יותר מתשעים ועדיין כותב! ) פרטים אישיים לכאורה אודות אימו ורדה שטינמן. אימו של שחם הייתה בעצם הדמות המעשית במשפחת שטיינמן (שם משפחתו המקורי) לעומת אביו איש הרוח שבקושי השתכר לפרנסתו. היא זו שבעצם פירנסה בעיקר את המשפחה ודאגה לה מבחינה חומרית. אך כמובן גם על אביו הסופר אליעזר שטיינמן. ועל ידידותו של אביו עם ביאליק ושלונסקי ואינו נרתע מפרטים אינטימיים ו"רכילותיים" על בגידותיו של אביו באימו. על המאהבת של אביו ש"קיבל אותה בירושה" מביאליק המשורר הלאומי (הוא אינו מזכיר או... המשך לקרוא

סדן