ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 15 בספטמבר, 2018
ע"י עומר ציוני
ע"י עומר ציוני
אני מנסה להימנע מלקרוא סופרים ישראלים. אני מניח שהמנעותי נובעת מההנחה שאת המציאות כאן אני מכיר "ומה כבר יש לחדש לי?" מצד שני - ישנם תאורים בחלק מהספרות העברית של מקומות וזמנים, שהלב יוצא אליהם ורק מי שגדל כאן יבין אותם. ולכן התוצאה היא שמדי פעם "נדבק" לי ליד ספר שלנו.
אני מנסה להתעלם ממעמדו של נתן שחם כסופר מוערך ומוביל במחלקות לספרות באקדמיה הישראלית, ולקרוא את ספריו "כמות שהם". והספר הזה מעניין במיוחד.
קל מאד לזהות כאן את ההתבטלות המוחלטת שלו בפניו אביו, כולל מציאת צידוקים לעובדה שאביו היה אב "מינימלי" שהקרירה האישית שלו הייתה חשובה לו יותר ממשפחתו, ושהיה בעל רע לאישתו וקירנן אותה בחייה כשניהל מערכת יחסים לא מוסתרת עם פילגש שהייתה פילגשו של סופר אחר לפניו.
ובאותה הרוח מנסה שחם להצדיק את רפיסותה של אימו, את נכונותה לחיות בצל בעלה, על קבלתה המוחלטת של מציאות חייו של בעלה, כולל נטישת שפת נעוריה ולימוד העברית בכח, נטישת חלומותיה להיות זמרת אופרה והעלמת התרבות ממנה צמחה.
נתן שחם מנסה להצדיק את כל הרעות כולן באמצעות האדרת שם אימו כביכול - הוא מצדיק את בריחתו לקיבוץ, הרחק מהוריו, הוא מצדיק את התנהגותו של אביו, כניעותה של אימו, שקריה לילדיה לגבי עברה ואפילו את המכות שהיה חוטף מידי אחיו הגדול ממנו. אפילו למשטר הקומוניטי של סטאלין הוא לא בטענות, לא כל שכן ליחס השלטון הסובייטי למשפחת אימו. תחת הכותרת של "סליחה אימא" הוא מצדיק את העוני ואת חיי המשפחה המעוותים - שני דברים שלפי מה שהוא כותב לא הייתה להם סיבה והצדקה.
ומתוך תיאוריו עולה החברה הישראלית שנוסדה והתגבשה בשנות ה 30 וה 40 בארץ ישראל. חברה של יהודים שנאבקו בשורשיהם, שניסו בכל כוחם להיתנתק מהמקום שבו גדלו - מהשפה, מהתרבות, מהנופים והאוכל. ואולי היה גם יופי בעולם שכולו רוח והמרכז שבו הוא היחסים עם שלונסקי או ביאליק.
לסיכום - כמו בחייהם, גם אחרי מותם. שחם כביכול כותב ספר להודות לאימו אך הספר עוסק בו, באביו, ביחסי אביו עם סביבתו, בדוד ונתן המתבגרים ובבני משפחותיהם לאורך השנים.
חבל ששחם לא ביקש סליחה אמיתית מדור שלם של נשים וגברים שמחקו את זהותם כדי ליצור מציאות חדשה בארץ ישראל, או מה שנקרא בשפה פשוטה יותר - המהפכה הציונית.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Mira
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
הוא אחד הספרים שמחכה לי.... מהקניות של יוני.
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
עמיחי, ספר תרגום או מקור מעולם לא היה שיקול בקריאה. כל ספר לגופו.
|
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
תודה עומר.
היום כשהשוק מוצף בכל כך הרבה ספרים בינוניים, של כותבים שמכנים את עצמם "סופרים", אכן מעטים הם ספרי מקור טובים. בנוסף, נראה כי דור הסופרים המבוגר כבר עבר את שיא כתיבתו. בעיניי, גם ספרו זה של שחם, שנכתב באחרית ימיו, אינו מתעלה מעל ה"בסדר". אישית, אני מרבה לקרוא עכשיו ספרות מקור שנכתבה במחצית השנייה של המאה ה-20. בתקופה זו פורסמו לא מעט פנינים ספרותיות. מנצלת הזדמנות זו להמליץ על ספר "ארץ ישראלי" - "שַמות" מאת אהרן ראובני. הספר פורסם ב-1925 ולא בכדי יצא בשנה שעברה במהדורה חדשה.(מהדורה נוספת פורסמה בשנות ה-80'). רומן טוב מאד על רקע ירושלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שלא זכה לתשומת הלב הראויה. |
|
|
עמיחי
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
תודה על הסקירה.
אני מבין ללבך. עד לפני כמה שנים היחס אצלי בין ספרות עברית למתורגמת היה בערך 7:1 לטובת המתורגמת. אולי למעלה מכך. ובכל זאת - בשנים האחרונות התעורר אצלי צורך לקרוא יותר ספרות מקור. היום אני יכול לומר שאני מצטער שלא עשיתי זאת קודם. יש משהו במקומיות, במוכר, באני ובאנחנו, בשלנו, שהוא הרבה יותר מספק וממלא מאשר קריאה על מחוזות רחוקים. נכון, לפעמים זה בא במידה מסוימת על חשבון איכות (בהנחה שקוראים ספרות מתורגמת איכותית). ככה זה בחיים. לכל ספר טוב יש יתרונות משלו, אבל גם חסרונות, פשוט כי הוא לא "הספר האחר" שעדיין לא קראנו... את שחם עדיין לא קראתי. שוב - תודה. |
|
|
רץ
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
עומר- שחם כתב את הספר הזה בגיל 91, בגיל שהוא אומנם מבקש לסלוח בעיקר לאביו שבגד באם.
זהו ספר שבו שחם מתמודד באופן ישיר עם הביוגרפיה שלו, עם הזיכרון האישי שלו, הוא עושה זאת בצורה מרגשת ועם המון חמלה וזהו הייחוד של הספר. זהו בעצם סגירת המעגל של שחם עם חייו שלו, האומץ שבו הוא שיתף אותנו והכנות ראויים להערכה ומרגשים גם יחד.
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
דנה, דוז פואה.
|
|
|
דנה
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
דווקא אתה ששם משפחתך ציוני, אתה נמנע מספרות עברית? לא חבל? יש כל הרבה סופרים מצוינים!
|
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
יופי של ביקורת!
גם אני נמנעת מקריאת ספרות מקור. לא בגלל שאין לה מה לחדש לי, אלא בגלל הסגנון שאני לא אוהבת. למרות שלאחרונה נראה לי שיש שינוי בסגנון ו"לילה אחד, מרקוביץ'" היה פשוט נפלא והביא גם סיפורים וטיפוסים שהלב יוצא אליהם וזר לא יבין, כמו שכתבת. |
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
יש לנו סופרים מעולים... חבל שאתה נמנע
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
עומר, אני לא מקבל ולא מבין את ההמנעות שלנו מקריאת ספרות מקור. ייחודי לעם היהודי.
את שחם אני אוהב ואת הספר הזה לא.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
