ביקורות ספרים על הספר ללכת בשדות הכחולים
|
לאחר שקראתי לפני מספר חודשים את "דברים קטנים כאלה" של קלייר קיגן, היה לי ברור שאקרא עוד מכתביה והנה הזדמן לי לקרוא את "ללכת בשדות הכחולים" שהוא הראשון מבין ספריה שתורגם לעברית.
ק.ק כותבת על אהבה נכזבת, על תחושות של ניכור ובדידות וכדי להדגיש את הענין שתחושות אלו הן מנת חלקם של רבים, גיבורי סיפוריה בספר זה הם פעם גבר, פעם אישה ואף ילדה אשר לקראת לידה של האם, נשלחת מביתה לשהות אצל זוג קרובים של הוריה. כנראה שלא במקרה הילדה שבסיפור היא חסרת שם אך דווקא כשהיא מחוץ לביתה, היא חווה לראשונה תשומת לב, אכפתיות, חום ואהבה. בני הזוג, במיוחד האישה, מתייחסים אליה בכב... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
אי אפשר לבוא עם ציפיות נמוכות לספר שעל כריכתו האחורית מובאים סופרלטיבים כל כך גדולים שנכתבו על הסופרת ויצירותיה. מצד שני, אם היא כזאת גדולה וכותבת באנגלית (כלומר, לא באיזו שפה אקזוטית ממדינה נידחת שלא ידועה לקורא הישראלי), אז עולה השאלה - למה לא תורגמה לפני 2015 וגם אז זה קרה בהוצאה חדשה וצנועה?
התשובות מתבהרות לאחר הקריאה בספר הקטן הזה, שמכיל נובלה אחת ("האור השלישי") ושלושה סיפורים קצרים. כולם מתרחשים באירלנד, פחות או יותר בסוף המאה העשרים (בשנות השמונים, ככל הנראה). הכתיבה של קיגן שונה, פשוטה ועם זאת יש בה משהו מוזר, לירי, משהו מעומעם ומופשט שמחייב את... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הכתיבה נהדרת, הסיפורים לא מעניינים. יש איזה שהוא ניסיון כנראה לזעזע את הקורא על ידי עלילות לא שגרתיות או לעורר בקורא עניין אבל זה לא קרה.
יותר מזה, לאורך הסיפורים חוץ מהאחרון הייתה לי תחושה מוזרה של דז'ה וו, למרות שבוודאות לא קראתי את הספר אף פעם.
סיימתי לקרוא עד הסוף אבל חוץ מהכתיבה הבאמת משובחת לא התרשמתי.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר פיוטי, לירי, מקסים, כל אחד מהסיפורים לקח אותי למחוזות אחרים. חיפשתי עוד ספרים של אותה סופרת שתורגמו לעברית, מישהו מכיר? ממליצה בחום רב!... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גם הלב שלכם מתרחב כשאתם שומעים את "ענבלים במרעה ושריקות, בשדה הזהב עד ערב"? הסיפורים של קיגן מעוררים תחושה דומה לשיר של אלתרמן - התפעמות מלווה בנשימות עמוקות, כדי להכניס לגוף כמה שיותר מהיופי הזה. הגיבורות של קיגן - כמו אירלנד כולה - הולכות בשדה של קוצים, נופלות ונכשלות שוב ושוב; אבל לפעמים יש שם ורד אחד בודד, או שלולית שבה משתקפים השמים, והכתיבה של קיגן אוחזת לך את הלב חזק חזק ואתה רק רוצה שתמשיך ולא תעזוב.
כל הסיפורים בקובץ הזה רחוקים כל כך מההוויה של הישראלי הממוצע - הילדה שנשלחת הרחק מבית הוריה (ואין מדובר במאה ה-19, אלא סמוך לתום המאה ה-20!); הכומר הבודד... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פעמים נוף, דמויות וטבע מתחברים יחדיו לרקמה אחת (זהו הדימוי היחיד שמצאתי לסוג כתיבתה המיוחד של קלייר קיגן). פעמים אלו הולכות ומתמעטות, הולכות ונהיות לנדירות יותר, עוד יותר נדיר כאשר עם אותה רקמה עדינה יש טכניקה מקסימה ורעיונות נפלאים אז כאשר נתקלתי בספרה של קלייר קיגן מיד הבנתי כי זה חוויה יחודית במיוחד. כבר מזמן לא יצא לי לפגוש בסופר מודרני אשר ניחן בכתיבה עדינה ופשוטה. אינני מתכוונת לומר שאין סופרים טובים כיום, מה שאני מנסה לומר זה שהדרישה כיום לרוב היא של סיפורים מורכבים שמנסים לגרות את הקורא ככול האפשר, כזו היא לא כתיבתה של קלייר, היא אינה מנסה ל... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשראיתי לראשונה את הספר והבנתי שהסופרת היא אירית, חשבתי שיכול להיות נחמד ומעניין לקרוא ספר שמכיל כמה סיפורים שמתרחשים בכפרים הפשוטים שבאירלנד. חשבתי אולי זה יזכיר לי את סגנונו של Frank McCourt.
ובכן, הכתיבה לא רעה, אך העלילה די משעממת!
היה נחמד לדמיין את החיים הכפריים המאוד פשוטים וקשים באירלנד שבאותה תקופה, אך מעבר לזה העלילה לא היתה מספיק מעניינת. המשכתי לקרוא כדי לראות אולי משהו ישתנה בהמשך, אבל זה לא קרה. ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסיפורים של קיגן החזירו אותי לספריו של פרק מק'קורט ובמיוחד ל"אפר של אנג'לה". נוכח הדיון הער בסימניה סביב ספרו של נוח הררי והקדמה האנושית תהיתי עד כמה אכן האנושות התקדמה באותה פיסת אדמה קטנה ששמה אירלנד – ליתר דיוק מערב אירלנד - באותו חצי יובל שחלף בין אירועי הרעב הגדול של שנות ה-30' לאירועי המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-80' – התשובה היא שלא הרבה, אם בכלל.
אסופת הסיפורים, ארבעה במספר, של קיגן הם בעיני מלאכת מחשבת. הסיפורים מעניינים וכל אחד מהם שופך אור על ההוויה האירית. אם אצל מק'קורט הכח המניע או מצמית של החיים היה אמונה קתולית חשוכה, אצל קיגן התמונה מ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אהבה נכזבת - או לא ממומשת - היא נושא שמליוני ספרים וסיפורים עוסקים בה. זה נושא שכמעט כל אחד יכול להזדהות אתו, נושא שנוגע בדחייה, נטישה וחוסר אונים של היחיד לשנות משהו מהותי ברגש שמישהו אחר מרגיש כלפיו. זה גם הנושא של הספר הזה. קיגן היא סופרת אירית, שנולדה באירלנד הכפרית וכותבת על דמויות, אירועים ומיתולוגיה שהיא מכירה היטב: חקלאים, משפחות מרובות ילדים ומעוטות אהבה, אמונות טפלות ששורשיהן נטועים לפני היות הנצרות, המשולבות היום טוב טוב באמונה דתית.
ילדה שמועברת "למשמרת" עד שאמה תלד ממשפחתה הענייה, מרובת הפיות להאכיל, ללא קשרים רגשיים ואהבה, לבני משפחה ח... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נובלה ושלושה סיפורים ספוגי מיסטיקה אירית המציגים מגוון רחב של דמויות איריות כפריות.
זהו ספר אירי מובהק, על נשים (צעירה ומבוגרת) הכועסות על גברים שנמצאים ונוכחים או לא בחייהן, על גברים קודרים שלא יודעים מה קרה למה שהם קיוו לו, ועל ילדים הרואים את כל הנעשה בבתיהם וחלקם בוחרים לברוח ולשנות את עולמם וגורלם.
ההגדרות בספר הן כפריות, הסיפורים הם בחלקם עכשוויים ובחלקם משולבים סיפורים עממיים.
ב”אור השלישי”, ילדת איכרים ענייה נמסרת לזוג שכול בזמן הריונה של אמה. אנו למדים על תיאור האדמה ועבודתה ועל התנהגות ותחושות הזוג השכול לנערה.
ב”מתנת הפרידה”, אישה ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
