ביקורות ספרים על הספר בנגאזי-ברגן־בלזן

בואו נניח לרגע את הדיון הלא מכבד, האם השואה שייכת לאשכנזים בלבד. סוכרי הכניס את זה בעצמו לספר. כדור שני לשואה, שואת יהודי לוב, הוא ידע במה דברים אמורים. 370 יהודים, שרובם ככולם בעלי אזרחות בריטית, בחלק של צפון אפריקה שנכבש ע"י הבריטים, נלקחו לברגן-בלזן דרך איטליה. לאיטליה הגיעו במרץ 1942 ולאחר מכן למחנה שלא נחשב מחנה השמדה, אלא מחנה אליו נלקחו יהודים ולא יהודים מכל מיני ארצות כבעלי אזרחות כזו שיכלו לשמש להחלפת שבויים. זה המחנה בו גם מתה ממחלת הטיפוס אנה פרנק. כל המידע הזה אינו מצוי בספר ואינו מעניק מסגרת להבנה טובה יותר. סוכרי מרבה להשתמש במשפטים ביהודית-... המשך לקרוא

מורי

ברעום התותחים המוזות שותקות, כך אמר פעם מַרְקוּס טוּלִיוּס קִיקֶרוֹ (או סיסרו, או ציסרו? מה זה משנה בעצם – Cicero) באחד מנאומיו בסנט הרומי. אמר וצדק. מאז אותה שבת נוראית ביום 7 באוקטובר, התהלכתי בבית כמו זומבי ופרט לצריכת חדשות אשר רק גרמה לי לזעם, לתסכול אשר איני יודע אפילו כיצד להביעו במילים ולתחושת השפלה ההולכת וגוברת עם הזמן, לא ממש תפקדתי. אך לאחר שבועיים החלטתי לנסות ולשוב לשגרה עד כמה שהדבר ניתן (ממש לא ניתן). כחלק מהליך החזרה לשפיות, בחרתי לקרוא את ספרו של יוסי סוכרי. גילוי נאות: תמיד הייתה לי חיבה לנושאים הקשורים להיסטוריה יהודית ומכמה מחנות הריכ... המשך לקרוא

בנצי גורן

ספר טוב... המשך לקרוא

אסתר

ספר חשוב המאיר תקופה לא ידועה בתולדותינו. כדאי להכניס לתכנית הלימודים.... המשך לקרוא

ציונה שוסטר

כשיוסי סוכרי זכה בפרס ברנר,אחד מנימוקי השופטים היה שהיצירה שלו היא נדבך חשוב בספרות העברית.כן. יוסי סוכרי האיר פה פינה שהיתה חשוכה,ולו רק בגלל העובדה הזו הגיע לו לגרוף את הפרס. השואה, שבדרך כלל נצמדת אוטומטית ליהדות אירופה,מסופרת פה מצד אחר,ומביאה את סיפורה של יהדות לוב,שסיפורה לא נלמד(הכיצד???!!??) ולא ממש נשמע,ונשאר עלום.כל סיפור שואה צריך להיות מסופר,צריך לצאת לאויר העולם,צריך להמשיך לחיות למען התיעוד לדורות הבאים.לכן יש לו מקום מאוד חשוב לסיפור הזה.הגם שהסיפור כתוב בצורת פרוזה,הוא מבוסס על המאורעות ההיסטוריים ודמותה של הגיבורה,סילבנה,נבנתה על פ... המשך לקרוא

dina

באנו חושך לגרש... בידינו קולמוס זיכרון קטן ואש ידיעותינו הן אך אור קטן, אך בבא הזמן תהינה לאור איתן סורה חושך הלאה שחור – סורה מפני האור הם כמעט הצליחו הנבלות, ואולי אפילו הצליחו... כי בהיסטוריה שאתה לא יודע מה שאתה לא יודע אז זה לא קיים. ואם כולם לא יודעים מה שהם לא יודעים אזי האנשים ההם, שחיו אז מתים פעמיים, מתים פיזית ומתים נפקדים מהזיכרון – המוות המוחלט. קהילות שלמות נעלמות, חיים, תרבות וחלומות. שפה, צחוק ובכי הופכים לכלום – ואנחנו לא יודעים שהם היו. כמו איזה דג נשכח שנטרף בידי כריש אי שם באוקיינוס, ואף אחד לא יודע שהיה קיים. עד שבא משהו, ששמע מ... המשך לקרוא

ניר

זעקה עולה מתהום הנשייה "גם אנחנו היינו שם" זועקים קולותיהם של יהודי צפון אפריקה "גם אנחנו היינו שם,יחד איתם". במשך שנים ארוכות איש לא התייחס ולא חקר על שואת יהודי צפון אפריקה ולצערי הדבר נמשך במידה רבה עד ימינו אנו,חלק נכבד זה מההיסטוריה של העם שלנו נמחק מדפי ההיסטוריה וכמעט שלא נלמד נחקר או בכלל דובר. כי על מה יש לדבר בכלל? מזה כמה מאות יהודים לעומת שישה מיליון? שניים וחצי חנות עבודה ועוד מחנה ריכוז אחד לעומת מאות רבות של מחנות ריכוז ועבודה ועוד מחנות השמדה כדוגמת אושוויץ סוביבור טרבלינקה מיידנק..? כי זה מה שאנחנו הכי טובים לספור דם מול דם..אם לא האו... המשך לקרוא

מלי

הרומן הזה עוסק בשואה. אלא מה? שמדובר כאן בשואה לא של יהודי אירופה. השואה של יהודי צפון אפריקה וליתר דיוק במקרה הזה יהודי לוב. לא קל להגיד "wow" על ספר שעוסק בנושא כל כך קשה, כאוב, רגיש, מצער ולא הגיוני וזה היה... זה היה במאה הקודמת ממש לא זמן, כאן מעבר לדלת. ל-"wow" שלי אני מצרפת גם "אוי"... ולמה "אוי"... אני קצת כועסת. אני כועסת על מערכת החינוך שלנו שלא הזכירה בשיעורי ההיסטוריה את השואה של יהודי צפון אפריקה. הרומן הזה יוסי סוכרי "זועק" ומבקש להזכיר לכולנו שגם ל"יהודים השחורים" (תסלחו לי שאני נאלצת להשתמש בביטוי הנוכחי, כפי שיוסי סוכרי השתמש בספרו הנוכחי). הייתה... המשך לקרוא

לי יניני

מעניין, חשוב, מומלץ... המשך לקרוא

מילים

ניכוס השואה ליוצאי מזרח אירופה היה והינו אקט החלטי ומוחלט וכמעט בלתי ניתן לשבירה. הנה הגיהינום הפרטי שלנו. לכם יש מימונה. הספר השונה הזה שובר את החותם הפולני ומביא לפתחנו את סיפורם יש יהודי לוב בשואה. יהודי בנגאזי, העיר החמה והשמשית, הגובלת במדבר, נלקחים במסע מתיש וארוך הישר לפולין הקרה והמושלגת. הסיפור מוצג דרך עיניה של סילבנה, נערה צעירה שכל עולמה נהרס מולה. הוריה הופכים להיות ילדים הזקוקים להגנתה, חבריה חסרי אונים, תלושים ומפוחדים. בסוף המסע המפרך הם מגיעים לברגן בלזן רק כדי להבין שאפילו שם הם יהודים סוג ב', "אפריקענר", ספק יהודים. הן מצד הגר... המשך לקרוא

חגית

ימים אלו, כדאי לדעת, הם ימי תקופת ה- HIGH SEASON בגרמניה (לא, אין הכוונה למחירי השיא לנופשונים לקראת חופשת הפסח שנמצאים באותה החבילה עם השמש הניקיונות והאובך העונתי) הכוונה, כמובן, לעונת השיא השנתית, לעניין השואה (אלו הימים שבין ה-27 בינואר, יום השואה הבינלאומי ועד לתום יום השואה בישראל במאי) אלו ימים בהם השואה נלמדת, מדוברת, מסופרת – תורי הענק בכניסה למוזיאון היהודי, וביקורי החובה של תלמידי בתי הספר שם - זו רק דוגמה. כל כך סמלי שבברלין, היא בירת "שיא העונה", בבניין הנציגות הישראלית הממוקמת לא הרחק מ"רציף 17" הקרוב ל"וילה ואנזה" - שם פגשתי בו לראשונה ומייד הוא מ... המשך לקרוא

ספר המתאר את שואת יהודי לוב במלחמת העולם השניה. בעיקרו הוא תהליך העברתם של יהודי לוב אל מחנות ההשמדה. יש שוני רב בין התיאורים והקורות של יהודי אירופה לאלו של יהודי לוב. התהליך ה"לובי" הוא מדורג יותר, העברה למחנה ביניים באיטליה , העברת השליטה לחיילי אס אס ורק בסוף העברה לברגן בלזן. השוני השני הוא שהמסגרת המשפחתית והחברתית נשמרת. אמנם מומתים ומתים בה אנשים, אבל התחושה של שיכות נשארת. המפליא הוא כי מסגרת זאת נשמרה באורח פלא גם בברגן בלזן. כמה דברים מייחדים ספר זה מול ספרי שואה אחרים: - הצגת הנושא והארועים מתמקדת בסילבנה חג'אג',ילידת בנגאזי, בת למשפחה ... המשך לקרוא

אורי רעננה

דמעות של זעם עמדו בעיני כשסיימתי לקרוא את הספר. לא בגין הסיבה: ששואת יהודי לוב בברגן -בלזן ויהודי צפון אפריקה בכללם ,נשארה עד היום רק במכלאות הפרסומים,הידיעה והתודעה שבהאקדמיה ולא נלמדה ולא נלמדת עד היום במסגרת לימודי השואה בתיכונים. דמעות הזעם היו בעיקר על המחבר! עד שסוף סוף נכתב ויוצא רומן ראשון בעברית בהוצאה מוכרת וידועה {עם עובד} שמביא לתודעת ציבור הקוראים הממוצע הישראלי הלא האקדמי,שהשואה עברה גם על יהודי לוב וצ.אפריקה -הוא המחבר היה צריך לקחת שני צעדים מחודדים מדי בעלילה ולשים בה את הדגשים על הניכור ,הזרות,האלימות המילולית והפיזית בין היהוד... המשך לקרוא

חמדת