ביקורות ספרים על הספר בא בימים - פרוזה #
|
יורם קניוק הוא שם דבר.
מה אני יכול להגיד על אדם כזה מוערך? ועוד על הספר הזה ממש, עם התשבחות גדולות?
לא ממש שמעתי עליו הרבה מנמיכות גילי, חוץ מהעובדה שקצת מכתבים שממוענים אליו, היו מגיעים לסבא רבא שלי.
אה, וכמובן את הדעות הלא כל-כך שגרתיות שלו וזה שהוא תרם את הגוף שלו למדע, וזהו.
לא קראתי אותו עד עכשיו כי קצת חששתי שהספרים שלו יהיו עמוסים מדי באג'נדות (מה שאני לא כל-כך אוהב), והחשש שלי התאמת למחצה.
הספר כתוב בצורה לא רעה, אבל קצת מבולגנת, ובסגנון לא חינני כל-כך.
לא כלכך התחברתי לקפיצות הלא הגיוניות, ולדחיפה המורגשת של נושאים שלא היה ספק לאף אחד שחשובים... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הייתי תינוקת יפה, כך לפחות סחו לי הוריי.
נולדתי קירחת, לבנה וכחולת עיניים.
אמא שלי מספרת שכשהאחות שמה אותי בקונסולת התינוקות השקופה והצמידה בעדינות את תג השם לידי, הבטתי בה במבט מסוקרן ולא בכיתי לרגע.
היה לי ברור שזאת אמא שלי והכל מעתה יהיה בסדר.
ואמנם היה לי תיאבון בריא וגדלתי במהירות.
חפצים הקסימו אותי והייתי יכולה לשחק עמם שעות.
קוביה גדולה או כוס מפלסטיק, כפית או נשכן. הייתי יושבת בעגלה ומעבירה את האובייקטים מיד ליד, מביטה בהם בעיניים משתאות ונותנת חופש פעולה להוריי שיכלו לפטפט בבתי הקפה, להדיח כלים או לצפות בטלוויזיה באין מפריע.
היתה לכך סיב... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כבר בתחילת הקריאה ידעתי שהעלילה היא רק תירוץ. כי מיד נוקב המספר בשמותיהן של יצירות שנחשבו בעיניו ושל ציירים שלא את כולן שמעתי, ונדרשתי לחפש, בעזרת הצדיק גוגל, ולמצוא מהן היצירות הללו והציירים האלה ומדוע דווקא בהם בחר קניוק שיהוו עבור אורלוב (גם גיבור מיתולוגי שנפל בהגנה על המושבה פתח תקווה ב1921, וגם שם שושלת אצולה רוסית מפוארת) חלקת מפלטת הצבעים שבאמצעותה הוא מביט בעולם ומעתיק אותה אל הבד. הרעיון של ציור שיהווה מעין מסכת מוות נולד מתפישה עתיקת יומין שרגע המוות החמקמק הוא הרגע שבו ייתכן וניתן לתפוס בעין את נפשו האמיתית של האדם ההולך אל מותו. כאילו הי... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
- לא יודעת מה לומר, ספר קשה (שרה מ.)
- ההתחלה טובה מאוד, פתאום אחר כך הכל מסתבך, הכל הוא מכניס (אינגה ל.)
- לא משהו מיוחד (דב ז.)
- עדיין לא עיצבתי דעה (גלה ג.)... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספרון נפלא לאוהבי קניוק. יורם קניוק חי, נשם, חשב והתמודד עם פחדיו כסופר. כשרצה להתמודד עם האימה והקושי הנאצי כתב את אדם בן כלב. כשרצה להתמודד עם הלם הקרב וקשיי המלחמה, לאחר הרבה שנים, כתב את תש"ח. כשפחד כאיש זקן מאלימות הצעירים כתב את נבלות.
וכך, כמי שנגע וחי בתקופה האחרונה עם המוות יום-יום, הוא כותב עליו. קניוק מאלץ את עצמו, באמצעות גיבורו, לשלב ידיים עם המוות וליצור מעין שותפות חיים - אתה תיקח חיים, אני אצייר את מעשיך ואחיה מזה. עד כדי כך שהוא מצהיר שאינו יכול לצייר חיים, כי שם זה יוצא בנאלי מדי.
הוא יכול למוות. הוא יכול לשהות בחדר עם הגופה ולצייר אותה בל... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ליורם קניוק ז"ל - ביקורת שכתבתי לפני חודש
את הספר בא בימים ניתן להבין כחשבון הנפש של יורם קניוק עם החיים והשלמתו עם מותו הקרב. ספר אמיץ וכן, המערבל מחשבות על חיים ומוות - לתמונת חיים רגע לפני דעיכתם. זה יחודו ועוצמתו של הספר האחרון של קניוק, שעורר בי מחשבות רבות על האמת הפנימית שלי זמן רב לאחר שסיימתי אותו.
בבסיס העלילה, אורלוב צייר זקן וכושל, המוצא את פרנסתו בציור דיוקנות מתים, גרסה של יצירת מסכת מוות המקפיאה את הבעת פניו של המת "רגע " לאחר מותו. יום אחד מתבקש אורלוב לצייר את פניו של נפטר עשיר. בין מגדה האלמנה לאורלוב האלמן מתפתחים יחסי קירבה אנושיים... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
עוד פנינה של יורם קניוק.
אורלוב, גיבור הסיפור, בוחר לצייר מתים מתוך ויתור על העימות מול העולם המסובך, השיפוטי והמתנשא. כאן הוא מפגיש בין הגוף הבן-חלוף (שמשך חייו משול לזמן בעירה של גפרור) לבין האמנות הנצחית, שבפיסגתה נמצאים ציורי הקיר בני ה - 1,800 שנה מבית הכנסת בדורה אירופוס.
בכל כך מעט מילים ומשפטים מצליח קניוק לזקק סיפור חיים שלם ומסוכסך, מחשבות על אמנות, אהבה ומוות, שואה, עסקים, יופי ודת (או יותר נכון - בוז לטקסים הדתיים ובעיקר לאנשי החברה קדישא האמונים על פולחן המוות), נעורים וזיקנה.
לקרוא לאט, שלא ייגמר.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למרות שאני לא מתחברת לספריו של קניוק בעקבות המלצה השאלתי את הספר מהספריה ולומר לכם את האמת לא עזבתי אותו עד שסיימתי.
האמת חברים הוא ספר לא קל אך יש בו משהו ששואב את הקורא לתוכו.
הסיפור מספר על צייר שמצייר מתים, ציור המתים הוא מעין בריחה מהתמודדות, חייו ומכאוביו נפרשים בפני הקורא לאחר שיום אחד אלמנה מתקשרת ומבקשת שיגיע לביתה לצייר את בעלה המת.
... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא פשוט לקרא את הספרים של קניוק, הם מאד מרכבים. הספר הזה העלה בי מחשבה על פלטה של צייר.ואכן הספר עוסק בצייר, צייר דיוקנאות של מתים. הצייר זקן ובגילו מתיו מרובים. יש משהו כאותי וסוראליסטי בכתיבה ובחומריה כמו הבלגן על פלטת הצבעים של הצייר. אלא שהבלגאן גם סדור כך שיספר על כל המשמעויות של להיות צבר בן תש"ח, יהודי שהשואה תפורה הייטב לגב מעילו, בנוסף לנטל המוסרי והנפשי של הסכסוך יהודי/ ערבי וכמובן גם מיהו יהודי וזה עוד לא הכל. אצל קניוק כל אלה ועוד אלמנטים מחיו האישיים לא מאפשרים לו להתיחס בקלות והומור לעצמו.שאיפתו היא לאיין את עצמו לא ע"י התאבדות אלא ע"י ביט... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בא בימים של קניוק היא נובלה על אורלוב, צייר שאבא שלו גרמני נאצי ואמו יהודיה שהתנצרה והתאסלמה (!) ועל סיפור חייו העלוב, ההזוי והמוזר. איש זה, על אף שנראה שהוא צייר כלל לא גרוע, תופס את עצמו ככישלון מוחלט וכל חייו מתנהלים לאור תפיסה זו. למעשה איש זה מתפרנס מציור דיוקנאות של אנשים מיד לאחר המוות בטרם הובאו לקבורה. מה שגורר בהכרח כמה תיאורים גרוטסקיים. "הלכתי אל המתים כי היה זה המקום האחד שקיבל אותי. גם ליאונרדו ורמברנט למדו לצייר מתים כדי לדעת ממה מורכבים החיים, שכן צריך לדעת את המוות בעודך חי, לא כשזה כבר מאוחר מידי" (עמ' 16). הנובלה הכתובה בגוף ראשון, מתארת ב... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
