ביקורות ספרים על הספר ואדם אין

את ואדם אין קניתי כבר לפני 10 שנים כמעט אני חושבת, חיפשתי ספרים שידברו על גירוש גוש קטיף. בהיותי בגירוש הייתי בת 12 וחצי, זה מאוד השפיע עליי, הייתי לאחר גיל המצוות עולה לחטיבה, זה מאוד השפיע על עולם הערכים שלי. אני זוכרת ש3 שנים לאחר הגירוש, תכננתי לכתוב ספר המדבר על המפונים בגוש קטיף, למרות שלא ממש הכרתי, הכרתי מישהי שהייתה בהפגנות(אם אני לא טועה) כתבתי מגיל 15 עד גיל 18.בגיל 20 שלחתי לידיעות ספרים, קיבלתי תשובה שלילית, מאז לא נגעתי בכתב היד.לאחרונה אני לומדת סמסטר אחרון ללימודי תעודה והמרצה שלנו ביקש שנבחר ספר ונכתוב את ההקשר למצב בארץ, לבין הספר שנכתב, איך... המשך לקרוא

אורי החמודה

פשוט נשבר הלב.. הספר סוחף. כתוב מצויין. מעורר מחשבה ונוגע מאוד. ההקבלה שעשתה שירה סטופל עם הסיפור התנ"כי של גירוש אדם וחווה מגן עדן מהדהד לכל אורך הספר. מעורר מחשבה ומוסיף. ממליצה בחום! ובכלל, תקראו, תלמדו את מה שהיה שם בגירוש את כל הלמה והאיך.. תעבירו את זה הלאה.. נכון לשנת 2018 ל161 משפחות עדיין אין בית קבע. כנסו ותקראו, זה כ"כ חשוב. https://www.jdn.co.il/news/israel/952871 http://www.mkatif.org/Web/He/Katif/GushkatifSettlement/Default.aspx מקווה שבע"ה עוד אזכה להגיע שם. לחיות שם ולהקים שם בית. ... המשך לקרוא

תום

ותשעה באב - חמישה דברים אירעו בו: נגזר על ישראל במדבר שלא ייכנסו לארץ; וחרב הבית בראשונה, ובשנייה; ונלכדה עיר גדולה ובית תור היה שמה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל, והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גויים ונהרגו כולם, והייתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש; ובו ביום המוכן לפורענות, חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו, לקיים "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ"‏, כתב הרמב"ם במשנה תורה. בתשעה באב תשס"ה, 14 באוגוסט 2005, יום המוכן לפורענות, נגזרה גזרה. חרבו בתים. נלכדו ערים. דחפורים שיטחו את הקרקע ואת תלי ההריסות, לקיים את... המשך לקרוא

אריאל

ספר מקסים. כתוב נפלא, נושא מעניין ועלילה מפתיעה ומרגשת. קל מאד להתחבר אליו בגלל הכנות של הכתיבה. הסופרת מצליחה לגעת בנושא טעון כל כך ברגישות מדהימה, היא משרטטת מקרוב פיסת חיים של האנשים משני צידי המתרס, וגורמת לך לחשוב גם על אלה שנראים נגדך. לגלות שגם להם יש רגשות, יש חיים. ספר מלא בתובנות שחבל לפספס. מומלץ בחום.... המשך לקרוא

קריקטורה

קשה. כל כך קשה. קשה עד דמעות. קשה עד צעקה. כך אני בוחרת להתחיל את הביקורת שלי על הספר "ואדם אין". כריכה מהורהרת, מסקרנת משהו, ושם כואב שמתאים לכל פינה בסיפור - זה מה שגרם לי לקחת את הספר. מה גרם לי ל-ה-ש-א-י-ר אותו אצלי גם אחרי הקריאה, זאת השאלה... לחוות על בשרי. המילים האלה נצרבות לי במוח גם כשאני מנסה להיפטר מהם, כי זו הפעם הראשונה שקראתי ספר, וחשתי אותו. כי זו הפעם הראשונה שסיפור של מישהו אחר צמח לי בתוך הלב. ועכשיו, חסל סדר תיאורים מצויירים, אפשר לומר את זה גם במילים פשוטות: פעם ראשונה שהרגשתי שאני אחת מהדמויות, ולפעמים אני מרגישה כל כך הרבה כאב, ובלבול, ומ... המשך לקרוא

פחד

מתארת לעצמי שאחרי הגירוש היה חייב להכתב ספר אחד וזה מה שיצא בסופו של דבר. תכלס, הספר לא משהו. קטעי היומן רוב הזמן מרגשים ומעניינים רק שהבעיה היא שהם לא כתובים כמו יומן אלא ממש כמו חלק מהספר- ולכן זה לא אמין. גם העלילה עצמה לא משהו ולוקה בחסר (בדיוק כמו שכתבו בביקורות אחרות). אם האם בדיכאון- למה לא טיפלו בה? נשמע די תלוש חוסר הטיפול הרי הדיכאון היה ברור. גם שאר העלילה מאולצת, הקפיצות בהתחלה מדמות אחת לשניה מעיקה. לקח לי שבוע שלם לקרוא את הספר וזה המון זמן אצלי.. פשוט הספר היה לא מושך.... המשך לקרוא

גלית

ספר מרגש!!! הספר על גירוש גוש קטיף- משפחת גאולי המגורשת. אדם וענבל- החיילים המגרשים. האם בדיכאון מאז הגירוש. אדם מלא רגשות אשמה והוא אינו יכול להמשיך את חייו ואת הקשר עם ענבל שכדבריו נבנה על הריסות גוש קטיף, לכן בורח לצפון. בספר יש יותר מידי "מקרים" של פגישות וכו' בדרכים לא ממש הגיוניות. (אבל מצד שני קראתי ספר אמיתי שבו האדם המספר נפגש עם אשתו לעתיד כמה פעמים במשך חייו- למרות שלא היו קשורים כלל) השיחות בין בני משפחת גאולי מתארות היטב את סגנון משפחתם והווי חייהם- רואים מהמילים את השמחה והשלוה שלפני הגירוש והשבר שלאחריו. לדמיות יש תכונות אנושיות- כלומר, ... המשך לקרוא

תולעת בשביתה:)

ספר מעולה!!! הגעתי לספר בעקבות ספרה הראשון של המחברת, בלי ידע מוקדם ובלי מושג על מה הוא מספר. גם התקציר בכריכה האחורית לא מגלה או מסביר את נסיבות הספר וכך התחלתי את הקריאה. בלי לקלקל ("ספויילר") ולחשוף את הרקע והסיפור שבספר, מדובר בספר עוצמתי, חזק ונוגע, שמאיר תקופה קצרה וכואבת בתולדות עם ישראל בעת החדשה במדינת ישראל. אצרף רק ציטוט (חלקי) מגב הכריכה של הספר: "יום אחד מאבדת משפחת גאולי את ביתה ועולמה מתהפך. אילת, הבת הצעירה, נדרשת לתמוך באמה השוקעת בדיכאון. ... להדחיק את ההתמודדות עם רעידת האדמה שזעזעה את חייה. ענבל ואדם, צעירים שבעל כורחם נקשר גור... המשך לקרוא

אבי

"ביום אחד מאבדת משפחת גאולי את ביתה ועולמה מתהפך". כריכת הספר לא מספרת לנו באילו נסיבות אובד הבית, אבל יחסי הציבור של הספר וההכרות עם עולמה של הסופרת הביאו אותי לספר כשאני כבר יודעת שהוא עוסק בחורבן גוש קטיף ובהשתקמות הכואבת ממנו. לספר הזה יש שני פנים: הפן של הכתיבה עצמה, והפן של הזכרונות, המחשבות והאסוציאציות שהוא מעלה, והעוצמה של שניהם מנוגדת לחלוטין. הכתיבה בוסרית מאוד: מהוססת, מפוזרת, צפויה. קווי הסיפור נפתחים לכל עבר בלי להתפתח הצורה נבדלת או להיסגר בצורה משביעת רצון. הדמויות דמויות מדי, הדיאולוגים מאולצים מעט, ואירועים רבים מדי נגועים בבנאל... המשך לקרוא

מירב

זהו ספרה השני של המחברת הצעירה, ומשמח לראות שהיא ממשיכה בכתיבה. הספר מתאר את חייהם של אנשים שלוש שנים לאחר הגירוש מגוש קטיף (כפי שרואה זאת משפחת גאולי) או הפינוי מגוש קטיף (כפי שרואים אותו החיילים אדם וענבל). הראשונים נעקרו מביתם ומאדמתם במושב והאחרונים היו אז חיילים מן הכוחות המפנים. לפי תיאורה של סטופל חייהם של כל הנוגעים בדבר מלווים בכאב וביאוש. איש איש מנסה להתמודד עם העבר בדרכו ולא בהצלחה יתרה. לפי הספר, גם החיילים אינם מצליחים להתאושש מהחוויה שחוו. הספר כתוב בשפה קולחת והדמויות מעניינות. עם זאת, "הספר" על מה שאירע עדיין לא נכתב, ואולי מוקדם מדי ... המשך לקרוא

נוריקוסאן