ביקורות ספרים על הספר כְּשֶׁהלילה

לא היו לי ממש ציפיות. התחלתי לקרוא, הספר קל לקריאה. צורת הכתיבה מקורית- הדמויות מספרות מנקודת מבטן, כשבכל הסיפור ישנו מעבר הולך וחוזר בין הדמויות המספרות. לפעמים קצת מבלבל וצריך להתאפס ולהבין מי המספר. בסופו של דבר, גרם לי לתהות אם הספר שווה בכלל קריאה. הסיום די מטופש ואין לספר איזשהן תובנות מיוחדות על החיים.... המשך לקרוא

ריני

הבית בקצה ההר תעוקת הקיץ הישראלי, גורמת לי לבקש בדחיפות מפלט בנופים אחרים, המשדרים שלווה וקרירות. התמונה שלי מורכבת תמיד מנופי הדולומיטים באיטליה, בהם הצבע השולט הוא ירוק, או לבן שלג. תמונה של פסגות הרים, החותכים את הנוף בדרמטיות, ומעט בתים עם גגות אדומים ועציצי גרניום, שרועים למרגלות הרכסים בשלווה היוצרת תמונה אידילית, כזאת שחברת מולר נוהגת לפרסם באמצעותה מוצרי חלב. לפני מספר שנים, נסעתי לדולומיטים. שם באחת העיירות חזיתי בפסטיבל מקומי, של קהילת דוברי אוסטרית, רציניים מאוד בייחס למסורת שלהם, בעלי לבוש מסורתי המזכיר את היידי בת ההרים. הייתה שם כ... המשך לקרוא

רץ

כשהייתי בת 9 ואחי בן 8 שיחקנו אמת או חובה בבקבוק קינלי ריק שמצאנו בפארק הירקון. מכיוון שלא היה לנו קהל משתתפים ונסיונותי לסלף את האמת נפלו תמיד על אזניים קטנות וערלות, בחרתי תמיד באופציית החובה המאתגרת. אחי לא טמן ידו בצלחת ואתגר אותי במטלות שונות ומשונות שעד היום מדבר בהם ביראה מעוררת כבוד ומספר אותם לילדיו בתוספת אזהרות ואיומים שלא יעזו לנסות אותם לבד בבית. זה התחיל בקטנה; לבהות בפניו מבלי לחייך על אף נסיונותיו להצחיקני, לדקור את האצבע במחט עד זב דם, לצבוט את זרועי עד שצבעה מתחלף מוורוד ללבן וללא הגה מפי, לתקוע מסמר בשקע; דברים כאלה. מילאתי אחר הו... המשך לקרוא

shila1973

קראתי את הספר זמן קצר אחרי שצפיתי בסרט. לפני הסרט ראיתי ושמעתי את הסופרת והתרשמתי ממנה לטובה. היא מצאה חן בעיני. בזמן הקריאה הנופים והפנים היו לי בראש. נהניתי מהקריאה יותר ממה שנהניתי מהסרט אם כי שניהם היו טובים בעיני. כל זה היה כבר לפני למעלה משנה אבל אני זוכרת אותם לטובה וזה די ייחודי אצלי, אני נוטה לשכוח תכנים. ממליצה לקרוא את הספר בחורף, בגשם, בחופשה או בבית, מתחת לפוך ובלי ילדים שיפריעו. ... המשך לקרוא

מיכל

חבל על הזמן. ועל הכסף. לא ברורה לי הצלחתו של הספר ועל הטירחה בקניית זכויות היוצרים ובתרגומו. סיפור העלילה במנותק לתוצאה הספרותית אינו אלא דיווח של הקורא. לעניין העלילה - אינני חורגת ממה שנאמר על כריכת הספר. הספר מתיימר, משעמם, מלא חזרות פסיכולוגיסטיות. אם עוד יש בהן כדי להסביר את מחצבתו של הגבר, אין בהן ולא כלום כדי להסביר את זו של האישה. ייתכן שאותם דיווחים על הרקע האישי שלה - שהקשר בינו ובין אישיותה אינו מובהר לקורא, גורם למה שנראה כדיכאון לאחר לידה. הקשר עם הגבר שכביכול "יודע מי היא" - לא ברורים מעמקיה שאותם יש להבין- הוא ביסודו משיכה. החלק האחרו... המשך לקרוא

נג

קורא לקבצת קריאה יוני 2013... המשך לקרוא

אריה

מרינה , צעירה איטלקיה תוססת ,המדלגת בקלילות והנינוחות יחסית בין גלי אוקיאנוס החיים עד לרגע בו הופכת לאם בראשונה..ההתמסרות ללא גבול לצד האחריות הכבדה מנשוא כלפי הרך הנולד גורם למרינה בלבול חושים אמיתי עד לאיבוד שליטה של ממש על מעשייה.. מנגד,מכורח הנסיבות , עומד מנפרד ,בן משפחת סאנה (משפחה טירולית טיפוסית), בן הרים קשוח אשר עצם קשיחותו נובעת בין היתר מחסך אימהי בילדותו.. יד המקרה והנסיבות הפגישו בין השניים ברגעים הכי קריטיים והרי גורל של ממש עבורם..החיבור על גבול מיסטי של שתי הנפשות והמשיכה הבלתי נשלטת ביניהם , כל אלה ,כמעת ללא מילים ,ללא ניד עפעף מ... המשך לקרוא

yudithb

טוב, אז מאיפה מתחילים לתאר ספר שלא יכולתי להניח מהיד, שליווה אותי גם כשלא קראתי בו שגרם לי לחשוב על המון המון דברים, כביכול "טריוויאליים" כמו מה זאת אמהות, מה זאת אישה, מה זה גבר, מה הדינמיקה בין אם לבנה, בין הבן לאם, בין גבר לאשה. מדמויות "סטראוטיפיות" של אישה וגבר יוצאת אמת מטלטלת, חומר למחשבה על החיים בכלל. ספר שלא מפחד להסתכל לאמת בעיניים. ... המשך לקרוא

אביטל

מדובר בספר סוחף ומעניין . הסופרת כריסטינה קומנצ'י מכניסה אותנו בצורה מיוחדת לעלילה וזאת דרך מחשבותיהם של שני הגיבורים ולמרות שהמחשבות הן כולן פנימיות אך הן מוצגות לקורא כמשפטים הנאמרים לסירוגין ע"י שני הגיבורים ואשר דרכן אנו לומדים להכיר את פנימיותם של מרינה ומנפרד – וכך מבינים את התפתחות העלילה. הספר מתייחס לשני נושאים עיקריים - א) הורות והאמהות נטישת האם את גיבור הספר מנפרד ואחיו שגדלים ע"י האב, ונטישה ילדים אחרת הפעם מדובר באב מסתבר שאותו מנפרד שננטש בילדותו ע"י אמו האהובה דווקא הוא נוטש את ילדיו לגדול אצל אשתו ולבסוף מרינה – ... המשך לקרוא

חיה

"...כבר בבית החולים, כשרק נולד, הייתי אומרת לעצמי כל יום: אני לא אצליח. אין לי חלב, הוא כל-כך קטן, תלוי בי. אחר-כך הוא גדל, התחילו ימים שלא נגמרים אף-פעם, רציתי לצאת, לחזור לעבודה. אני מתביישת לומר את זה". (מתוך "כשהלילה") אתמול הייתי בלוייה. סבתא של בעלי נפטרה. נגאלה מייסורים קשים. בהספד עליה כתב בעלי: "לחמת כאישה צעירה אשר איבדה את סבא בטרם- עת והוטלה לבדה אל המאבק היומיומי, הקשה והמתיש בגידול וחינוך שני בניה. חינכת אותם חינוך בלתי מתפשר. עיקש. ימים ולילות עשית, כורעת תחת עול הפרנסה. אף פעם לא נכנעת. תמיד נותרת זקופה. מישירה מבט וגאה". איזה תיאור מדוייק לעבוד... המשך לקרוא

יעל

ספר מדהים, מדבר על נושאים אפלים שבדרך כלל מנסים להסתיר ועל המורכבות והיופי של אהבה- רומנטית, בין אם לתינוקה, משפחתית... ממליצה בחום... המשך לקרוא

טלי

כגודל הציפיה כך גודל האכזבה. הסיפור שמתחיל כל כך טוב - בלתי אפשרי,מטלטל, משהו שאף פעם לא מדברים עליו ובטח שלא כותבים עליו ספרים הוא היסוד לספר הזה, נוצר רף של מתח וציפיה כל כך גבוה, אבל השתלשלות הסיפור אחר כך רק הולכת ומתדרדרת לרומן שגרתי, בחלקו כתוב טוב ובחלקו נוטה לשטחיות, הפריעה לי מאוד למשל הראיה החד מימדית של סיפור הילדות, על האם הנוטשת, לא משנה אם הפרטים נמסרים מפי המוכרת בבית הקפה/ הילד הננטש / הגיסה / האח הקטן - כל אחד משלים פיסת מידע בדיוק מהיכן שהקודם הפסיק, כאילו כולם עברו את אותה החוויה וכולם יודעים מה חסר לנו כקוראים ומגישים לנו את פיסת המידע... המשך לקרוא

שמרית