ביקורות ספרים על הספר וההיפופוטמים התבשלו בתוך הבריכות שלהם

בעודי מסדר את מדפי הספרים בחנות נתקלתי ברומן האבוד, לכאורה, של שניים מגדולי הסופרים האמריקאים, לכאורה, במאה העשרים. כדאי לציין שאת בורוז אני אוהב. את ג'ק קרואק לעומת זאת, לא קראתי, ותהיו בטוחים שאחרי קריאת ה"רומן האבוד" הזה אני גם לא אמהר לקרוא. שתי סיבות מאחורי רכישת הספר, הראשונה השם שלו, שם משעשע שמצליח לסקרן ולעורר עניין, ללא ספק. הסיבה השניה לרכישת הספר היא כמובן שמות המחברים. בעצם, יש עוד שתי סיבות נוספות; השלישית קשורה גם היא לשם. באמת הסתקרנתי וקיוויתי שמסתתר איזה רעיון מאחורי השם המסתורי, ולרגע חשבתי על לואיס קרול, אבל מהר מאד הבנתי שמעבר למשפט ... המשך לקרוא

Rasta

אז נתחיל בקצת רקע, מדובר בספר שנכתב בסוף מלחמת העולם השניה בארצות הברית. הוא נכתב על ידי ג'ק קרואק וויליאם בורוז תרם התפרסמו השניים כל אחד בזכות עצמו. למרות העובדה שספר זה נכתב ראשון בין שלל הרומנים שפרסמו השניים, הוא ראה אור רק לאחר מותם של כותביו, הסיבות לכך נעוצות בשני עניינים עיקריים, תחילה, שום הוצאה לא הסכימה להוציא את הספר לאור, איש לא חשב שספר כזה עשוי לעניין מישהו. ומאוחר יותר, אחרי שהתפרסמו בורוז וקרואק, לא רצו להוציא את הספר בשל העובדה שיש בו פרטים שעשויים היו לפגוע בקריירה של חברייהם לוסיאן קאר שהיה מעורב בפרשיית הרצח שמוזכרת בספר. מדובר ... המשך לקרוא

נירו

סתם ספר, רק כי חסרה פה תת ההגדרה סתם אחלה ספר. כי הוא כתוב במין חשיבות עצמית מלגלגת, או בעצם מתלגלגת (ואם אין מילה כזאת, יכולה היתה להיות) ואין בו כלום רק שהכלום הזה מרענן ולא רציני ומקסים בחוסר החשיבות שלו. ואיזה מזל זה שאני לא סטודנטית לספרות או לתרבות אמריקאית או לכל מה שיכול היה לתבוע ניתוח של מה שיש (או אין) כאן. ויצאתי ממנו עם חיוך שלא ירד מהפנים שלי רוב הדרך לקצבייה שנכון שלא הגעתי אליה, אבל זה רק מפני שבדרך פגשתי את טלי והתחלנו לדבר והספקתי לשכוח לאן הלכתי ולמה וחזרתי הביתה כי נדמה היה לי שזה מה שהייתי אמורה לעשות. ואמנם כנראה לא תהיה ארוחת צהר... המשך לקרוא

סוריקטה

אחרי שני העמודים הראשונים נכנסים לתוך עולם מעורר תמיהה, השראה וגועל של אנשים שנונים, שרוטים ומתעתעים, הממלאים יחדיו מארג חסר פשר ושמרגיש אמיתי וכנה. כמו החיים, ובמקרה הזה-כמו שספרות טובה צריכה להיות. עמוק, ויחד עם זאת זורם מומלץ לאוהבי ספרות קלילה ולאוהבי ספרי איכות כאחת. ... המשך לקרוא

גאיה נץ

אולי זה רק אני, אבל אני באמת לא מבין את ההתלהבות מהספר הזה, או מדור "הביט" בכלל. הכתיבה של קרואק ובורוז (ואת זה אני מסיק אחרי שקראתי את "ג'אנקי" של בורוז, וניסיתי לצלוח את "בדרכים" של קרואק) ממש לא מיוחדת או מעניינת. כתיבה על חיים שסובבים בטלה, סמים ואלכוהול זה דבר שניתן לעשות בצורה הרבה יותר חיננית מ"קמתי. הלכתי. שתיתי הרבה. פגשתי אותו. שתינו עוד. הלכתי לישון". לראיה אפשר לקרוא את הספרים של אירווין וולש (מאוד ממליץ על "אסיד האוס"). התפיסה שבורוז וקרואק הם מגדולי הסופרים של ארה"ב הביאה אותי לקרוא את הספר הזה, וגם זו שגרמה לי לסיים אותו, למרות שבשום שלב בספר לא... המשך לקרוא

עמיר

חשוב מאוד לקרוא ספרים בלי דעות קדומות לא על נושאי העלילות ולא על הסופרים בעצמם, כי תמיד יש הפתעות ואם הספרות דיי מקובעת בעצמה, רצוי למצוא את הנקודה לשחרר שחלילה טעם הקריאה לא יאבד. אני אגע בהמשך בעניין הספר הזה, רק אוסיף ואומר שזה תרגיל שאני עושה עם עצמי אין ספור פעמים, לכן אני נוהג דיי בסובלנות ומחזיק בספריה שלי גם ספרים שלא במיוחד אהבתי ומשתדל לחזור אליהם במועד מאוחר יותר, זה קורה לי גם אם סופרים שקראתי ספר אחד ובספר השני כבר איכזבו אותי. הנקודה היא שמאוד חשוב להבין שהחיבור לא תמיד קורה וגם אף פעם לא מאוחר שיקרה, אלא אם חשוב לנו לקרוא ולהבין את הסופ... המשך לקרוא

אהוד בן פורת

ספר מעורר קנאה, גם אני היתי רוצה בצורה מסויימת לגור בניו יורק ולהיות מסוגלת להעביר את היום יום שלי בדרך המטורפת והלא קונבנציונלית הזו. דור הביט גורם לי לחשוב מה היה קורה אילו הדור שלי היה כותב על היום יום שלו במקום ללכת לאיבוד במציאות שלנו. בגלל שהספר נכתב ע"י 2 אנשים, אפשר להרגיש ש-2 הדמויות המרכזיות שונים בתכליתם, אפילו בתיאור הדברים שמתרחשים. רעיון אדיר לדעתי. ... המשך לקרוא

Diana

מה שאני אוהב בחבורת הגברים המופלאה הזו שנמנת על סופרי דור הביט, זה שלידם- לא משנה מה תעשה בחיים שלך עדיין לא תצליח להתעלות (או נכון יותר ההפך מלהתעלות, יש מילה לזה?) על הטירוף השפוי הזה. זה אופטימי. זה חיים של applied nihilism. שמחתי והופתעתי לגלות את הספר על מדף המבצעים של סטימצקי וכמובן קניתי. כמו כל הספרים מהחבורה, הרבה תוכן אין כאן. זה קצת כמו תאורי האוכל של מוראקאמי ב"המרדף אחר הכבשה" רק עם סמים ואלכוהול. אהבתי יותר את החלקים שקרואק כתב (הוא ובורוז כותבים פרק-פרק), אולי כי בורוז מבחיל את עמקי נשמתי. מעניין אגב שהוא חי לא מעט שנים למרות חיים של שימוש בכל ... המשך לקרוא

Solipsism