ביקורות ספרים על הספר הדחליל - מקאווי #2
ג'ק הוא כתב פלילים בלוס אנג'לס טימס רוצה לעשות כתבה על צעיר שהורשע ברצח אכזרי של אישה צעירה.
ביחד עם עמיתה בעבודה הם מגלים שיש לפחות עוד מקרה עם מאפיינים דומים .החקירה שלהם עולה הילוך והם בדרך לחפש את הרוצח.
מי הרודף ומי הנרדף? ספר מצויין.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת? ![]() |
|
סופר נפלא שיודע לכתוב מתח בצורה מושכת ומעניינת.
לא מתוחכם בטירוף אבל ספר מהנה וקריא מאוד. מתאים לסופ"ש משעמם. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
ספר בהחלט בסדר גמור, כמו שאר ספריו של מייקל קונלי. בדרך כלל התרגלתי לבלש הארי בוש - הפעם העיתונאי החוקר ג'ק מקאאוי. עלילה מותחת ומעניינת ובהחלט העברת זמן איכותית - במיוחד בחופשת מחלה לאחר ניתוח. ממשיך להמתין לעוד משל קונלי.... המשך לקרוא
אהבת? ![]() |
|
בדרך כלל אינני נוהגת לקרוא ספרי מתח אך אינני מתחרטת. הספר קריא וקשה להפסיק לקרוא! מומלץ.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת? ![]() |
|
כמו ספריו הקודמים של מייקל קונלי גם את הספר הזה אי אפשר להניח מהיד. ספר מתח, לענין לא מרוח ואף מילה אינה מיותרת.... המשך לקרוא
אהבת? ![]() |
|
איזה ספר מעולה! כבר הרבה זמן מתחשק לי לקרוא ספר מתח טוב והנה נפל לידי אחד כזה, מה שאהבתי במיוחד זה שגם הצד האפל מספר על "חוויותיו", הכל מונח על השולחן אין הפתעות ואפשר רק ללמוד מכאן ולכאן על החיים והמורכבות שלהם, קריאה נעימה... וזהירות מנוכלים ברשת:) ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
ספר מעולה. אמנם יצר אצלי פחות מתח במהלך הקריאה מאשר המשורר.. ה"חתימה" של הרוצח בצורת דחלילים לא הייתה מובהקת יותר מידי לדעתי.. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת? ![]() |
|
ספר מצויין לא פחות מקודמו, בעיקרון זהו ספר המשך לספר המשורר, אך ניתן לקרוא אותו ללא קשר לספר הראשון. לאחר שנים ארוכות בהן חשף את הרוצח הסידרתי "המשורר", דקה לפני שהוא מפוטר ג'ק מחליט לכתוב את הכתבה האחרונה שלו שתעלה לכותרות. בעקבות שיחת טל' הוא חוקר האשמה של ילד בן 16ברציחת חשפנית לבנה...... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת? ![]() |
|
אני מניח שהיה לי קל להתחבר אל ספר המתח הזה מכיוון שהוא עוסק (בין היתר) בתחום שבו אני עובד - מיחשוב ו- IT.
הספר עצמו מאוד קריא, העלילה מאוד מאוד זורמת, משלבת קלישאות מוכרות של ספרים מן הסוג הזה (גיבור שחייו במיץ של הזבל, דמות רומנטית מן העבר) יחד עם טוויסטים מעניינים.
נכתב כאן בביקורת כי חלק ממה שמרתק בספרי מתח הוא הגילוי של "האיש הרע", ואילו כאן אנו יודעים מי האיש הרע בשלב מאוד מוקדם. אמנם זה נכון, אבל אני לא מוצא בזה פסול - הידיעה של מיהו האיש הרע גורמת לנו להיות במתח תמידי כאשר הטוב והרע נפגשים, שכן הקורא תמיד יודע באיזו סכנה נמצאים כל הדמויות שנמצאות בק... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
ספר מתח טיפוסי, בלי יותר מדי שטויות.
ראשית, הספר מיקצועי, הכותב יודע או קבל יעוץ נכון בנושאי מחשבים ואבטחת מידע.יש לו גם מושג בפיטורי יעול.
השאר כבר במתכונת הרגילה: היא והוא ואהבה כל 50 עמוד, מלחמה מול מימסד, האדם הרע ועוזריו, האצת העלילה לקראת הסיום והפי אנד.
כלומר מי שרוצה להעביר את הזמן בכיף עם גלי אלפא שקטים במוח ואחר כף לצאת צודק,מבסוט ורגוע הספר הוא אחת האפשרויות.
מתי יכתבו ספר עם עלילה מורכבת יותר, כשהפתרון אינו מוחלט, מי הרע ומי הטוב נגלה בעשרת העמודים האחרונים ולא בעמוד 30?
ואולי אין רע וטוב מוחלטים?
ואז נשאל את עצמנו למי יהיה סבלנות לקרוא ספ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
מי שאהב את "המשורר" יאהב גם את הספר הזה. זה כבר ספר שלישי של מייקל קונלי שאני קורא שאינו מאכזב.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת? ![]() |
|
סוף סוף הושב כבודם האבוד של אנשי המחשבים, הרשתות ואבטחת המידע: לא עוד החנונים המגוחכים, המוזנחים חיצונית - אלה שתמיד עוזרים לגיבור הספר בפריצה למחשבים של הרעים אבל לא זוכים בנערה. מהיום גם לאנשי ה IT והסיסטם יש רוצח המונים משלהם: מייקל קונלי דאג לזה. ואנא אל תכעסו עלי: זה כתוב בעמודים הראשונים של הספר.
ספר מתח אמריקאי כלומר: עלילה המתקדמת לפיתרון בלי הסחות דעת מיותרות, אנחנו אמנם יודעים מראש מי הטובים ומי הרעים בסיפור, אבל לא יודעים כמה גוויות ייערמו עד שהפיתרון יגיע. מסיפור העלילה עולה הערצה (מסוייגת) ל FBI ולסוכניו והוא כולל רוצח מפלצתי במיוחד - הסו... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
אני מאד אוהבת לקרוא ספרי מתח ובכלל תעלומות כאלה ואחרות בין אם בטמבלויזיה או בקולנוע. מה שאהוב עליי בז'אנר זה לנסות לפצח לבד מי הוא "האיש הרע" ואת מהלך העלילה לפי הרמזים השזורים בעלילה. כשהמחבר/ תסריטאי ממש טוב הטוויסטים בעלילה אינם צפויים מראש והקורא/ צופה נשארים בפה פעור- "מה??!! לא ראיתי את זה קורה..." דוגמאות בודדות לסופרים טובים בסגנון הזה הם כמובן המלכה הבלתי מעורערת- אגתה כריסטי, גם לארתור קונן דויל היו הברקות, קובן ב1-2 מספריו (לא סדרת מיירון בוליטר) אורי אדלמן ב"משוואה עם נעלם", יש עוד המון ואני לא אלאה. הסיבה שבגללה לא אהבתי את "הדחליל" היא שמגלים לנ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|