ביקורות ספרים על הספר הקטרקט בעיני הרוח

יש לי בעיה עם אופיר טושה גפלה. כן, 'זה זה שאין לנקוב בשמו' הוא זה שכתב את זה - ובכל זאת, עם כל הדברים הטובים שיש בסופר המיוחד הזה, יש גם דברים פחות טובים. והדבר שבו אני רוצה לדון בסקירה זו, הוא הסופים של ספריו. גפלה יודע היטב לשרטט עלילות. ולמה אני אומר "לשרטט"? כי כמו שתלמיד בבית ספר יודע היטב לשרטט משולש יפה על מחברתו, בצורה מדוייקת, ישרה ולא עקומה, ומאוד מאוד מחושבת, כך גם גפלה שטווה את עלילותיו, חושף פרט אחר פרט בפני הקורא בדרך מיומנת, שרואים שהושקעה בה המון זמן מחשבה ותיכנון. הוא יודע למתוח את הקורא, לקראת הסוף המותח, בתקווה לגלות שם את התשובה לשאלת השא... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

אהבתי את "עולם הסוף" של אמיר טושה גפלה ובמידה מעט פחותה את "ביום שהמוסיקה מתה" ואני חושב שהספר הזה הוא הפחות טוב מבין השלושה שקראתי. למעשה, הספר שימש כתרופה לנדודי השינה שלי יותר מפעם אחת. כפי שהטקסט על העטיפה אומר, הספר הוא על רוצח סדרתי ההורג סופרים מתחילים. הסיפור מסופר כסדרה של פרקים, שכל אחד מהם מוקדש לקורבן אחד. יש מעט מאוד שמחבר את בסיפורים והם שונים למדי בז'אנר, בסגנון הכתיבה ובקצב. הסיפורים הם כביכול מלאי חידות והפניות - דמויות ורמזים מתוך פרק אחד מופיעים בפרקים אחרים והכל אמור להיות תעלומה אחת גדולה. עם זאת, עלי כל זה היה די מבוזבז. הסיפורים ... המשך לקרוא

Muhandes

לא אהבתי... המשך לקרוא

רות

ברוכים הבאים לחנות המוות של אופיר טושה-גפלה. איזה מוות תרצו לנסות היום? יש לנו רצח על ידי אבן כבדה, דקירה בלב, שיסוף גרון, חנק על ידי כרית... אפשר גם לקבל יריה מרובה צהל"י גנוב שמורחת לך את המוח על הקירות, זה נהדר... לא חייבים רצח, אגב. יש גם תאונות דרכים, חיידק טורף, פיצוץ פלילי... אפשר גם פשוט לנסות התאבדות. מה שתרצו. אחרי הכל, זה אופיר טושה גפלה ובספר הזה הוא מתפלש במוות כמו ילד בארגז חול. אין כל רע בכך, אבל בניגוד ל"עולם הסוף" שהיה באמת יצירה שלמה, פרועה אך מרתקת שעסקה במוות מזווית ייחודית, הפעם העסק קצת פחות דופק. הרעיונות יפים, כמו תמיד אצלו, אבל התוצאה הכ... המשך לקרוא

קוראת הכל

אני זוכר שאורי פינק, צייר הקומיקס, סיפר פעם שבכל דמות שהוא מצייר יש משהו ממנו. ייתכן שאני טועה, אבל לדעתי בספר הארספואטי הזה, גפלה לא רק פתח לנו חלון לחדר הכתיבה שלו ולתהליך, אלא גם לרעיונות רבים שגנז ולצורות רבות שבהן הוא רואה את עצמו ככותב. הספר עוקב אחרי מספר סופרים מתחילים שנרצחים לבסוף ע"י אותו רוצח סדרתי. לרוב אני לא מחסידי ספרי המתח, אבל כשמדובר בכתיבה של גפלה אני נהנה כמו תמיד. זה למעשה אוסף של סיפורים קצרים, חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות, כשהקשר בין הדמויות ובין הסיפורים הוא מינימלי- רק הרוצח ושאיפתם להוציא ספר. מדי פעם יש אזכור מפגש אקראי ... המשך לקרוא

קראתי-קורא-אקרא (תומר)

"הקטרקט בעיני הרוח" הוא הספר השלישי של טושה-גפלה שאני קוראת, וללא ספק המוזר מכולם. איפה שהוא יש פסיכולוג שעושה המון כסף מתסביכי המוות שלו, ואנחנו בינתיים קוראים ספרים משונים מאוד. הספר הזה משלב בצורה הכי גסה משלושת הספרים שקראתי בין חיים ומוות, ובגסה אני מתכוונת לתפרים לא מוצדקים ולא ממש ברורים. כל חלק בספר נפתח בסיפור של איש אחד, בדרך כלל נורמלי, שמתחיל לכתוב ספר חדשני כלשהו. הספר נתקע, הסופר בפוטנציה נוסע לבית הארחה לסופרים ואז נרצח. בדרך הוא עובר חוויות הזויות למדי של התגלות רוחנית ומשברים נפשיים מסתוריים שתופסים את הקורא לא מוכן ולא ממש מבין. ד... המשך לקרוא

מירב

זהו ספור אפל. אפל מאוד. והוא אמיתי. ראו הוזהרתם ! לאה נכנסה לחיי בכתה ז'. משפחתה עברה לחולון והיא הצטרפה לכתה שלי. לאה היתה אחרת. היא היתה רזה ותמירה. והיתה לה הצמה הכי ארוכה ועבה שאני ראיתי בחיי. הפכנו לחברות. לאה היתה הצעירה מבין שלוש בנות משפחתה. אמה – פסיכולוגית, ואביה – הידרולוג, וביתה הבית הכי שקט שאני הכרתי. אהבתי להיות אצלה, להקשיב ביחד לתקליטים (אצלה שמעתי לראשונה את התקליט "סע לאט"). לאכול עם משפחתה את ארוחת יום שישי עת אביה היה מבתר את העוף במזמרת כסף מיוחדת, לעיניי הסועדים, אחרי הקידוש. הוריה היו ניצולי שואה, במקור מהולנד. ללאה לא היתה משפח... המשך לקרוא

כלנית

הרשים אותי. הספר הראשון והיחידי בנתיים שקראתי של הסופר הזה ומתכוונת לקרוא עוד שלו. עושה רושם של סופר אמיתי, בהחלט שונה מהרבה אחרים.... המשך לקרוא

רחל

אחרי קריאת עולם הסוף וביום שהמוסיקה מתה, פניתי לשני ספרי האמצע, הקטרקט ומאחורי הערפל. את הקטרקט יש לקרוא בזהירות. בכל פרק היבט אחר על ספרים וסופרים. בכל פרק תובנה נוספת על החיבור אל המילה הכתובה. ראוי לכל קורא ולכל כותב עתידי... וחשוב להבין: "לאלפים יש מה לספר בעיני רוחם, אבל לרוע המזל, כמוני וכמוך, הם סובלים מקטרקט נורא. ... משהו שמפריע לחלומות להתגשם, משהו שמונע מהדמיון לצאת החוצה. ומומלץ לקרוא מספר פעמים את הפרק "השגחה"... אחד הספרים הטובים שקראתי... גיל... המשך לקרוא

1Q84

ספר מרתק, למרות כמה מחלות ילדות ובראשן פטפטת במצב מתקדם.... המשך לקרוא

ציפי

עבר הרבה זמן מאז שקראתי את עולם הסוף וכבר לא זכרתי למה לצפות מהספר הזה ולכן לא התאכזבתי, נכון כותב אחד המבקרים שהספר מעט "חופר" אבל זה בעיקר בחלק האמצעי ההתחלה והסוף מרתקים, הוא אפילו גרם לשונאת חידות כמוני לשבת ולנסות לעלות על שמות הסופרים המתחבאים בסיפור. בגדול נראה לי שזה ספר לקריאה איטית ומקוטעת , ברצף הוא קצת קשה לקריאה ומעמיס, בקיצור מומלץ להפסקות בעבודה, תור בקופת חולים, למי שמסוגל לקרוא באוטובוסים או למי שבאופן כללי לא קורא יותר מחצי שעה ברצף :).... המשך לקרוא

אביגיל

ספרו הראשון של הסופר היה מעולה ומהנה ובגלל זה השתוקקתי לקרוא את ספרו השני "הקטרקט.." אך אין בפי קומפלימנטים כלפיו הפעם, במילה אחת ובשפת רחוב "חופר" ;) אך היה שווה לסיימו שורה תחתונה ומיועד לסופר: אם אפשר תתאמץ יותר פעם הבאה,ראינו שיש לך את זה! ;)... המשך לקרוא

שלומי

יותר מדי מסובך ומנגז'.... המשך לקרוא

רוני pery

לא ברמה של "עולם הסוף " המדהים . אך סגנונו של אופיר טושה גפלה ניכר בכל עמוד ועמוד. לא מומלץ לקריאת אם אתה סופר נואש או לוקה במחסום כתיבה זמני =)... המשך לקרוא

yuli

עמוס עד סף ההתפקעות.... המשך לקרוא

shadowboxer