ביקורות ספרים על הספר 1967 - והארץ שינתה פניה

מבט מפוכח על מלחמת ששת הימים הכיתה שלנו מלווה במורה, היגע לביתו של- ד. בן כיתתי, בכדי לנחם אותו, על אחיו, א. שנפל כצנחן בכיבוש העיר העתיקה בירושלים. אחד הילדים הושיט ל-ד, כפתור אופנתי, בו הייתה דמותו של אריק שרון, מאלופי הניצחון, בכדי לנחם אותו. אמו שראתה מהצד את הכפתור, חטפה אותו בזעם גדול, וצעקה הוא רצח את בני. עברו כמעט חמשים שנים מאז, ועדיין התמונה הזאת מסרבת לעזוב אותי. כעת אני חושב שכמו בטרגדיה יוונית, היא הייתה סימן רע ליהירות, שלא לקחה בחשבון את הכאב האנושי שיש בכל מלחמה, שמלחמה אחת מוצלחת, עלולה לעתים להיות קדימון, לזאת שתגיע אחריה, או ניצחון במ... המשך לקרוא

רץ

הרעיון לקחת שנה ולהעניק לה ביוגרפיה משלה, כאילו הייתה אדם או ארץ, הוא לא חדשני אך גם לא נפוץ במיוחד. ותום שגב עושה זאת באופן מרהיב, בעיקר בקצותיו של הספר. הוא בונה סיפור היסטורי עם "טענת מחקר" ברורה: ה"נפש" הישראלית סובלת ממניה-דיפרסיה, ורק כך יש להבין את הדיכאון של שנת 1966 וראשית 1967 לעומת האופוריה של אחרית 1967 ושנת 1968. במחזהו של חנוך לוין, "את, אני והמלחמה הבאה" מנסות שתי דמויות למצוא הצדקות למלחמה, ומתוך הדו-שיח המגוחך עולה האבסורד הישראלי במלואו. לשנת 1968, עם גלי הלאומנות ששטפו אותה בעקבות "שחרור" השטחים, היה קשה לעכל מבע סטירי מהסוג הזה, והקונצנזוס היה ש"... המשך לקרוא

יוסי

ספרו של תום שגב כעיתונאי חוקר וכהיסטוריון מתעד. בחינת השנה הקריטית ביותר בתולדות מדינת ישראל, משמעותית יותר אולי אפילו מ 1948. בצד חשיפת עובדות חדשות וניעור האבק מעובדות שהעדפנו לשכוח, מצליח שגב ליצור סיפור מעניין שנקרא גם כספר טוב. מומלץ בחום לישראלים שמבקשים ללמוד מאין הגענו ואיך הגענו עד הלום. ובהשוואה היסטורית ישנם דברים שלפעמים הם מצמררים, לפעמים מעלים חיוך...... המשך לקרוא

עומר ציוני

ידוע ושגור שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. אבל מה קורה אם בטווח הארוך, המנצחים מתגלים כמפסידים? או יותר נכון, מתברר שלהפסד שותפים כל הצדדים? תום שגב כותב היסטוריה שאני אוהב לקרוא. לא בהכרח כי אני שותף לדעותיו, אלא משום נקודת המוצא. הוא גורס כי ההיסטוריה כבר מוכרת כסובייקטיבית, ולכן אין טעם לנסות להעמיד פנים שהיא איננה כזאת. נותר, אם כך, לטעון טענה ולנסות להוכיח אותה. נתחיל דווקא מהסוף, מההוכחות. מדובר בתחקיר מקיף עד לרמת טור הייעוץ לנשים שבעליהן במילואים, או הפתק שהעביר היועץ לסגן השר הדתות, זרח ורהפטיג. למעשה, בערך חמישית מהספקר קודש לביבליוגרפיה. ... המשך לקרוא

עודף

ספר מרתק ובעיקר חשוב מאוד. בקצרה אומר- ראוי ללמוד דרכו את היחסים בין הדרג המדיני לצבאי ,ישראל שלפני המלחמה ששינתה את פני החברה ובעצם החלה ספירה חדשה של המדינה ובעיקר -את לוי אשכול-אולי רוה"מ הטוב ביותר שהיה לנו.אדם שהתאים לתפקיד ,אבל לא לתקופה שחיפשה את "היהודי החדש" ובזה לגלות.... המשך לקרוא

mosheca

נקודת המפנה. עד 1967 זו הייתה ארץ קטנה עם שפם. כזו שניסתה להתאושש מהשואה תוך כדי שהיא מנסה גם דברים אחרים, אבל הכל היה פתוח, הכל היה צנוע, הכל היה לא בטוח. כשאומרים כאן "איפה המדינה ההיא", מתכוונים לזו שחייתה כאן עד יוני 1967. לטוב וכמובן גם לרע, 1967 הייתה נקודת המפנה בתולדות המדינה שלנו. זרעי כל מה שאנחנו חיים, נושמים, חווים וחולמים היום, נזרעו שם. ותום שגב, בסגנונו המאופק מתאר. מתאר את השינוי תוך כדי התרחשותו וכמו בספריו הקודמים הוא יודע לשים את האצבע על קווי שבר, כמו גם על פיתולים עדינים בעלילה הציונית בישראל. ספר חובה לכל ישראלי, כזה שיודע מה היה פה ובעיקר ... המשך לקרוא

ליאור

1967- והארץ שינתה את פניה, ספר שהוא גם עבודה הסטורית מעולה. בכל ספריו, תום שגב חודר לרבדים העמוקים ביותר, ושולף מכל מיני ארכיונים ניירות, שהיסטוריונים אחרים פיספסו, או פשוט עברו עליהם מבלי ליחס להם את החשיבות שמגיעה להם. קשה גם לסתור את שגב, מכוון שעמדותיו הפוליטיות ידועות , והוא נותן להם ביטוי בספריו. ניסיון כזה קשה פי כמה כאשר העבודה העצומה שהשקיע שגב במקורות מציגות את הדברים כפי שהוא מכוון אותם אליהם. דוגמה לגישה זאת- כאשר הוא מצטט את דיברי רבין בנוגע לאשמת ישראל בהבערת הגבול עם סוריה, כאילו שישראל אשמה ב80% מהתקריות מכוון שישראל היתה זאת שיזמ... המשך לקרוא

tuvia