ביקורות ספרים על הספר סוף דבר - ספרי סימן קריאה #

איזה מחקר הרבצתי בעקבות הכריכה של הספר הזה, לא ייאמן. זה הלך ככה: חשבתי להוסיף אותו לרשימת "אומנות על הכריכה", אבל בשביל זה אני צריכה להיות בטוחה שמה שהכריכה מציגה זהו פריט של יצירת אומנות ולא סתם אימג' בנק. חיפוש בגוגל תמונות לא הניב יצירה תואמת, וגם לא גיגול של הכיתוב על הכריכה הפנימית שהוא "טפייס: בד אפור". ג'ימיני לא עזר הרבה יותר ורק עשה לי מדרש שמות מוזר על הקישור בין השם אנתוני טאפייס לקיר. מזל שיש צ'טג'יפיטי להציל אותי ולאשר שאכן היה אמן בשם אנתוני טאפייס ואכן יש לו יצירות שאפשר לראות את תרגום השם שלהן בתור "בד אפור" והאשים את הצילום ואיכות התמונה ... המשך לקרוא

נצחיה

יעקב שבתאי, יוצר עברי נהדר. קריאה בספריו, ובפרט ב"סוף דבר" כמו גם "זיכרון דברים", היא קריאה חווייתית הממחישה באמצעים ספרותיים את החיים עצמם. את ההשתייכות (המוגבלת ברגשות) לזמן, למקום ולתרבות שבה צמח הסופר. אגב, לחובבי המוזיקה העברית שבינינו, אמליץ כאן להאזין לשיור: אל הגבים, בלחנו הנהדר של סשה ארגוב, ובביצועו הפומפוזי והמרתק של עוד איש תל אביב, אריק לביא. וכניגוד לו להאזין לביצוע המקסים (בעיבוד אילן מוכיח) של אריק איינשטיין (על ביצועו של גידי גוב, אפשר לוותר בקלות).נכתב ביום כיפור אוקטובר 2024, שנה לטבח ה 7 באוקטובר.... המשך לקרוא

מעוז

יש לי חבר שאני מוקירה עד מאוד וכשיוצא לנו לשוחח, מידי פעם, בימים טובים שבהם אינו עסוק בתלאות החיים ויש לו מצברוח ״מרומם״ הוא שוטח בפני את צרותיו, מכאוביו, אנשים שמנסים להרע לו ועד כמה, אם בכלל, אנשים ירגישו בחסרונו אם יחליט להסתלק מהעולם ללא אזהרה. הוא רגיש באופן יוצא מן הכלל וחד אבחנה לגבי מצבים ואנשים הנקלעים לתוכם. ביודעי שהוא מתקשר פעם ב... אני תמיד מקשיבה לו בתשומת לב, מנסה לתת עצות נבונות, מנחמת, מחזקת ומחמיאה. ולאחר ששיחתנו מסתיימת, אני מרגישה ששיפרתי את עצמי קצת יותר. אני יודעת בוודאות מוחלטת כמעט שדבריי עזרו לו כמו כוסות רוח למת; הוא קיבל את ... המשך לקרוא

shila1973

זה הספר שמלמד אותי שאני צריכה להריך את החיים שלי עכשיו ולא לחשוב מה יהיה בעתיד הספר הזה מלמד שבני אדם הם כמו שהם ולא צריך לשנות אותם למשהו אחר... המשך לקרוא

פצצת הספרים

ש כמה משפטי פתיחה אלמותיים לספרים, אחד מהם כמובן משפט הפתיחה של עמוס עוז בספרו ״מיכאל שלי״, מי שלא מצליח לצטט, ירוץ נא מהר אל הספר... גם סוף דבר מתחיל במשפט שכזה "בגיל ארבעיים ושתיים, קצת אחרי סוכות תקף את מאיר פחד-המוות, וזאת אחרי שהכיר בכך שהמוות הוא חלק ממשי מחייו, שכבר עברו את שיאם והם מתנהלים עכשיו במדרון, ושהוא מתקרב אליו במהירות ובנתיב ישר אשר מן הנמנע לסטות ממנו" ואחרי התחלה שכזאת הרף הוא מאוד גבוה. ישנו מאפיין חשוב של סוף דבר שהוא מרחף על כל הספר והיא העובדה שיעקוב שבתאי לא הספיק לסיים את הספר. למעשה הספר הסתיים והוצא לאור ע״י אשתו של יעקו... המשך לקרוא

gilc

זהו ספר על פיזור הנפש הבלתי פוסק ועל הציפייה הסמויה לגאולה, אשר לא מניחים לאדם, וסופם שיחלחלו לכל נימי נפשו וישתקו אותו. סופם שיתגלגלו לכדי אותו שוויון נפש מיואש, הנושא בתוכו את המסקנה שאינך כשיר לחיות את החיים כפי שרצית לחיות אותם. ... המשך לקרוא

יואב

האם הספר הזה טוב או רע תלוי מאוד בקורא. מאיר הוא בן 42 ולראשונה חש את בגידת הגוף. בבדיקה בקופת חולים מתברר שיש לו לחץ דם גבוה במקצת, דבר המעיב על מצב רוחו. לראשונה הוא מתחיל לקחת כדורים ואף מנסה את הגישה הטבעונית לפתרון מצבו. אבל זה לא ממש העיקר. מאיר נשוי באושר יחסי לאביבה. שניהם גרים עם ילדיהם בצפון הישן של תל אביב. זו הסביבה בה נסוב רוב הסיפור, סיפורו של מאיר הנע בין לחץ הדם שלו, אמו המרבה לפנקו, אביו אליו הוא מתנכר ואשתו שבגדה בו פעם אחת – דבר המכאיב לו – והוא עצמו מבקש לזיין קצת מהצד, בלי שיראה בזה בגידה. במהלך הסיפור מאיר גם מבקר בהולנד ולונדון, ... המשך לקרוא

מורי

ספר שלוקח אותי אל תל אביב של פעם...... המשך לקרוא

וין

ספר, לא קל לעיכול, המסופר מתוך נבכי נפשו של גבר בשנות הארבעים שחש את סופו קרב. השפה - שפה מורכבת, פתלתלה, ומסועפת. הנושא - מוות, סוף, בדידות, זרות וניכור. כל התנאים לספר קשה, ואף על פי כן, שווה קריאה. כל הספר כולו הוא סיפור של דמות אחת בלבד. בוודאי, יש דמויות משנה ספורות אבל הם אינן רלוונטיות כשלעצמן, הן נבחנות רק מנקודת מבטו של הגבור (או האנטי גיבור במקרה הזה), שכל עולמו הפנימי מתואר בצורה מרשימה ומשכנעת. בתוך העולם הסובייקטיבי המוחלט הזה מתוארות הדמויות הקשורות אליו אך ורק באופן שהוא רואה וחווה אותם. זרם התודעה במיטבו. אני מוכרח לציין שהתיאור של הנסיעה ל... המשך לקרוא

יוֹסֵף

יודעי דבר משבחים דווקא את "זכרון דברים" של שבתאי, אבל אני אוהב את "סוף דבר". אני קשור לספר הזה בנימי נפשי. קראתי אותו שוב ביום הולדתי ה-40, שנתיים לפני אותו גיל שבו "מאיר הרגיש שחייו הולכים ואוזלים". הוא תועה בתל אביב של שנות השבעים המאוחרות, בוחן את חייו ומבין את כל ההחמצות שהיו בהם, לאורך כל הדרך. אחרי מות אמו הוא נוסע לאמסטרדם והולך לאיבוד בעיר התעלות. הוא גר ברחוב רוקין, לאורך התעלה ויוצא לשיטוטים כדי למצוא, אולי, גן עדן ברחוב. אבל הוא כבר גבר בן 42, שנע בעיר זרה מבוהל, אחוז ייאוש מהמציאות שלפתע התבהרה לו, עם דחף גדול להספיק את מה שהחמיץ. אבל הגשם טורדני וה... המשך לקרוא

בועז

המשפטים הארוכים ביותר שנכתבו בעברית. נקודת הסיום של המשפט עשויה לבוא רק אחרי ארבעה עמודים. הסיפור מייגע, על גבר דכאוני שאינו מסוגל ליהנות מחייו. כאילו שהסופר החליט להתעלל בקוראיו. אחרי הביקור הדכאוני של הדמות הראשית באמסטרדם נשברתי. סוף דבר!... המשך לקרוא

אליעזר

מדהים! יצירת מופת! כדאי לקרוא גם את זכרון דברים.... המשך לקרוא

גל אורן

סגנון משונה ויחודי לסופר זה. מזכיר את ארנסט המינגווי אם כי יותר גס ואמיתי. במקום פסקאות קצרות, שרשור של משפטים בעזרת ו' החיבור לקטעים ארוכים וזורמים. בדרך זו נוצר מן תיאור ספרותי של מהלך המחשבה.צריך קצת להתרגל לזרימת התודעה הזו. העלילה שטוחה, התיאורים וולגרים, אבל המטרה היא פרטי הפרטים הצפים מן הדף כתמונות טלויזיוניות חזותיות צבעוניות. ... המשך לקרוא

אגב

אחת ההמלצות הכי חמות שלי. יעקב שבתאי ידע להזרים את המילים בדרך שבה הן זורמות במחשבה או בדיבור, וזה פשוט עובד, וזה יפהפה. הכתיבה מעוררת המון אמפתיה לגיבור המעורר לפעמים סלידה, ויש גם תיאורים יפים של תל אביב של פעם ואמסטרדם גם.... המשך לקרוא

ג.גיא