יוסף אל-דרור

יוסף אל-דרור

סופר


1.
"אני הולך לכתוב כל-כך מצחיק שאנשים ייאבדו נוזלים מהיסטריה, החיוך שלהם ייפתח עד מאחורי הצוואר וייפול להם הראש מצחוק. אני אתמצת את כל היסטוריית רעמי-הצחוק לתוך פואנטה שיכולה לבקע אטום לארבע-אנשים יפלטו את הפוליפים שלהם למרחק שלושים מטר ואחר-כך תשתרר כזאת דממה...'מי מנוחות' כלב לידה. אתה מוכן להיות שותף לכזאת תנופה?" מוכר דיאלוגים נאבק על זהותו מול רוח הפרצים של התקופה. טלוויזיה, תיאטרון, כסף ואובייקטים מיניים, נערכים בתוך ראשו, ומחוצה לו, לרקוד על גוייתו. שמועה על אהבה ממתינה בצד, בשקט. "-קרה שחזר אליך בומרנג שלא אתה זרקת?" "-זה רמז?" "-זאת אופציה."...

2.
"חוצפה, ותיקחי את הכלב שלך. בין שתיים לארבע מצפצפת לי עם הכביסה, חוסמת את החניה עם האשפה. תפסיקי לטפטף עם הכלב, תולה את הכלב המלוכלך שלה מעלי, גם לי יש כביסה את יודעת?! אחרי אחת-עשרה בלילה. את אזרחית! אזרחית במדינה הזאת! תתביישי, עם הזבל בין שתיים לארבע, עם הזבל חוסמת לי את הכביסה, אחרי אחת-עשרה. לא אמרו לך שעיתונים זה לחוד?! בין שתיים לארבע, חוצפה, ותפסיקי לדפוק עם הכלב על השטיחים – תקני כבר שואב אבק, בין שתיים לארבע עושה מה שמתחשק לה. אני מתקשרת למשטרה. (לעצמה) מטפטפת עם הכלב שלה על כל החניה." החמישייה הקאמרית פתחה את עידן הרייטינג בלי רייטינג והידרדרה משם. יוסף אל-דרור משך אותה מטה תחת שם העט מקסים בן זכאי, עד שנתפס. יוסף אל-דרור נולד, גדל ונשאר בתל אביב. בשנות התשעים פירסם בשער האחורי של עיתון "העיר", כתב לחמישייה הקאמרית, כתב וביים את ההצגות "לופ", "המובן מאליו" ו"שתי טיפות מים"....

3.
"שתתייבש המדינה, שיתייבשו האנשים, שלא יהיה שלום, שנפסיד את כל המשחקים בטניס, כדורגל וכדורסל. שהשוק של המכוניות יירד, שהעולים ישתלטו על המדינה, שיהיה מאה אחוז מס הכנסה, שלא תזרח יותר השמש. שיהיו חורים בכל הדברים השלמים: בלונים, גרביים, ריאות. שלא יהיה דלק, שיתקרר הטוסט ויירקב הפרי על העץ. כל זה עבר לי בראש כשקמתי והלכתי לכיוון המברשת שיניים. חוץ מזה היה יום רגיל, שגרתי, אפילו משעמם." - מתוך "לופ". משולי הנמל עד מעמקי העיר, בלי תהילה ובלי עלילה, קרן מור, גל זייד, רמי הויברגר, שרון בר-זיו, צחי גראד, ישראל ברייט, דב נבון, איצ'ו אביטל, מנשה נוי, ברוריה אלבק, עמוס שוב ושירה גפן. שנות התשעים, תל אביב. היה חזק. זו הפעם הראשונה שהמחזות האלה כולם רואים אור. יוסף אל-דרור נולד, גדל ונשאר בתל אביב. בשנות התשעים פירסם בשער האחורי של עיתון "העיר", כתב לחמישייה הקאמרית, כתב וביים את ההצגות "לופ", "המובן מאליו" ו"שתי טיפות מים"....

4.
5.
"אני נוסע בכביש החוף, פתאום אני רואה ילד עומד בצד ובוכה. עצרתי לו. עלה. נסענו בחושך וחשבנו כל אחד את המחשבות שלו. אחרי כמה דקות אמרתי לו, למה אתה בוכה, ילד? והוא אמר, כי לכביש אין קצה והפיפי לא יוצא. אמרתי, רוצה שאני יעצור בצד ותעשה? עצרתי לו. הוא ירד ונעלם. המשכתי לנסוע וחשבתי על חינוך. אחרי כמה זמן הרגשתי, איך אומרים, לחץ בשלפוחית ועצרתי. כמובן שלא יצא לי. חזרתי לאוטו ונתתי גז ולכביש לא היה קצה. נכנסתי להרהורים על משמעות. בצד הכביש עמד עוד ילד. עצרתי לידו, פתחתי את החלון ושאלתי: לכביש יש קצה? הוא אמר, כן. והפיפי עוד יצא? הוא אמר, כן. רציתי לסגור את החלון, כשהילד פלט פתאום: סליחה! שאלתי, על מה סליחה? הקקי, הוא ענה, הקקי על ראשך." (הסגן ראובן פטומה) השער האחורי היה העמוד האחורי של עיתון "העיר" שהיה העיתון הקידמי של העיר תל אביב. הומור ייחודי, חדשני, מרובה סגנונות ורבדים לשוניים, תפל וחכם, שטותי ועמוק, מרדני ומענג. זה היה בשנות התשעים, אנשים מתו על זה. יוסף אל-דרור נולד, גדל ונשאר בתל אביב. בשנות התשעים פירסם בשער האחורי של עיתון "העיר", כתב לחמישייה הקאמרית, כתב וביים את ההצגות "לופ", "המובן מאליו" ו"שתי טיפות מים"....


בשנות ה-90' יוסף אל-דרור היה הדבר. ההברקות שלו ב"שער האחורי" (שהוא כתב עם עוזי וייל) ובייחוד ב"חמישיה הקאמרית" היו טעם חדש, נרכש ונוצץ. אוי ואבו... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
הספר הזה ואנוכי נפגשנו לראשונה בשיעור הקולנוע בבית הספר. המורה הביאה אותו לכיתה, הקריאה לנו קטע כלשהו מתוך הספר שהיא אוהבת במיוחד, ואחרי ז... המשך לקרוא
20 אהבו · אהבתי · הגב
מחזה נפלא שנשכח עם הזמן. ג'ו אל דרור, (בין היתר,מהכותבים של החמישיה הקאמרית) במחזה סוריאליסטי וקורע מצחוק, ובו זמנית נוגע באמיתות העמוקו... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ