הספר הזה ואנוכי נפגשנו לראשונה בשיעור הקולנוע בבית הספר. המורה הביאה אותו לכיתה, הקריאה לנו קטע כלשהו מתוך הספר שהיא אוהבת במיוחד, ואחרי זה נתנה לנו מטלת כתיבה שקשורה לאותו קטע.
הקטע, שהוא קטע סאטירי, מדבר על מיפגש של 2 אנשים - מתרים ודייר - שמתגלגל למקומות לא צפויים ולא שיגרתיים (בשונה מרוב הפעמים שאנחנו מתרימים, כשאנחנו אומרים שלום לדייר שפותח את הדלת, מבקשים ממנו לתרום סכום כסף כלשהו למטרה כלש

בשנות ה-90' <mark>יוסף אל-דרור</mark> היה הדבר. ההברקות שלו ב"שער האחורי" (שהוא כתב עם עוזי וייל) ובייחוד ב"חמישיה הקאמרית" היו טעם חדש, נרכש ונוצץ. אוי ואבוי לך אם לא נהנית או לא הבנת את עומק ההברקה. סימן שאתה לא צעיר.
כתיבה פוסט-מודרנית, חשיבה מחדש מהן מילים ומהי תקשורת מילולית, בדיחות בלי פואנטה - זו הייתה השפה החדשה.
גדי טאוב ב"המרד השפוף" ראה בו, כנראה שבצדק רב, את אחד משופרות הדור.

חוששני שלקרוא היו