"אני נוסע בכביש החוף, פתאום אני רואה ילד עומד בצד ובוכה. עצרתי לו. עלה. נסענו בחושך וחשבנו כל אחד את המחשבות שלו. אחרי כמה דקות אמרתי לו, למה אתה בוכה, ילד? והוא אמר, כי לכביש אין קצה והפיפי לא יוצא. אמרתי, רוצה שאני יעצור בצד ותעשה? עצרתי לו. הוא ירד ונעלם. המשכתי לנסוע וחשבתי על חינוך. אחרי כמה זמן הרגשתי, איך אומרים, לחץ בשלפוחית ועצרתי. כמובן שלא יצא לי. חזרתי לאוטו ונתתי גז ולכביש לא היה קצה. נכנסתי להרהורים על משמעות. בצד הכביש עמד עוד ילד. עצרתי לידו, פתחתי את החלון ושאלתי: לכביש יש קצה? הוא אמר, כן. והפיפי עוד יצא? הוא אמר, כן. רציתי לסגור את החלון, כשהילד פלט פתאום: סליחה! שאלתי, על מה סליחה? הקקי, הוא ענה, הקקי על ראשך."
(הסגן ראובן פטומה)

השער האחורי היה העמוד האחורי של עיתון "העיר" שהיה העיתון הקידמי של העיר תל אביב. הומור ייחודי, חדשני, מרובה סגנונות ורבדים לשוניים, תפל וחכם, שטותי ועמוק, מרדני ומענג. זה היה בשנות התשעים, אנשים מתו על זה.

יוסף אל-דרור נולד, גדל ונשאר בתל אביב. בשנות התשעים פירסם בשער האחורי של עיתון "העיר", כתב לחמישייה הקאמרית, כתב וביים את ההצגות "לופ", "המובן מאליו" ו"שתי טיפות מים".

שם הספר
המובן מאליו
חולדה עם רין רן - מונולוגים, דיאלוגים, מערכונים מתוך החמישייה הקאמרית 1996-1993
דג-ציפור
לופ, המובן מאליו, שתי טיפות מים - מחזות 1993-1998