“מאוד מאוכזבת מהספר, לא הצלחתי לסיים אותו ההתחלה הייתה מבטיחה עם פרדו וקתרין ואז הם פתאום נפרדים פרדו נוסע לחפש את אהובתו, ןקתרין לא יודעת היכן היא. מאוד התאכזבתי, לא שווה קריאה ולא שווה קנייה, לא השתכנעתי.”

“ספר מקסים! מומלץ מאד לאוהבי הספרים!
סיפור יפהפה על התמודדות עם פרידה, על כאב ואבל ועל כוחם של ספרים ואהבה לרפא את חיינו.
הגיבור הוא מסיה פרדו, בעל חנות ספרים ניידת שנמצאת על גבי ספינה משופצת על גדות הסיין. פרדו קורא לחנות: "בית מרקחת לספרות", מכיוון שהוא ניחן בכישרון לדעת איזה ספר מתאים לכל אדם ואיזה ספר יעזור לאדם להירפא ממצוקותיו.
פרדו מתמודד עם כאב הפרידה מאהובתו כבר עשרים שנה. חמש שנים הם ניהלו רומן (היא היתה נשואה) עד שיום אחד היא נטשה אותו. את מכתב הפרידה שהשאירה הוא לא קרא כי חשב שהוא מכיל את כל הקלישאות הידועות של עזיבה של אישה בוגדת.
פרדו גר בבניין ישן עם המון דיירות רכלניות. יום אחד מגיעה דיירת בשם קתרין שגם אתה בעלה נטש והשאירה חסרת כל. קתרין מאד מוצאת חן בעיני פרדו.הוא תורם לה שולחן והיא מוצאת בו את המכתב שהשאירה לו אהובתו שנטשה. קתרין מכריחה את פרדו לקרוא את המכתב. פרדו קורא ונותר המום. לזה הוא לא ציפה. המום הוא מפליג עם ספינת הספרים שלו למקום מגוריי אהובתו לשעבר כדי להתמודד עם ההפתעה.
תוך כדי הפלגה הוא פוגש אנשים שונים ולומד מהי חברות. המסע הזה נועד לעכל את הפרידה, האובדן. הוא קורא לו זמן פציעה.
ההתחלה היתה מקסימה, באמצע קצת שעמם אבל לקראת הסוף הסיפור שוב ממריא ובסך הכל נהניתי מאד מהקריאה. מוזכרים המון ספרים מוכרים במהלך הסיפור, פשוט תענוג!
הספר מכיל המון תובנות לחיים. בין היתר הוא דן בנושאים כמו: מהות האושר, מהות החיים, התמודדות עם אובדן, כאב ואבל, תשוקה, אהבה וחברות. הספר מלמד אותנו על כוחם של הספרים לרפא אותנו ועל חשיבותם בחיינו. ממליצה בחום!”

“מכירים את זה כשאתם רעבים בטירוף,עוצרים באיזה מקום רק כדי לגלות שנשאר כריך אחד בודד,ובאין בנמצא משהו טוב לוקחים אותו,מקלפים את העטיפה,פותחים את הלחמניה ואופס... רואים שמה שיש בין שני חצאי הלחמניה לא בדיוק לטעמכם,אבל מה? זה או זה,או שתישארו רעבים. אז החלטתם לוותר על האמצע,ולאכול את הלחמניה העליונה,לאחריה את התחתונה,ובעצם אתם כן אכלתם,אבל ההרגשה היא שמישהו רימה אתכם.כי זה יותר לא מאשר כן.הרעב נרגע אומנם,אבל טעם ההחמצה עדיין קיים.

ככה הרגשתי עם הספר הזה.

ההתחלה היתה נהדרת,המריאה מעלה מעלה בנסיקה מהירה,חגיגה לכל אוהב ספרים באשר הוא.הרבה משפטים שכל אוהב ספרים יזדהה איתם,וירגיש שהלב שלו מוחא כפיים בהנאה למקראם.
בתחילת הסיפור אנו פוגשים במסיה פרדו,גבר פריזאי בן חמישים,אשר עשרים שנה קודם לכן אהובתו נטשה אותו וריסקה את ליבו.
מסיה פרדו קונה ספינת משא,משפץ אותה,והופך את ייעודה לחנות ספרים צפה. הספינה עוגנת על גדות נהר הסן,ללא כוונה לשוט.לחנות קורא מסיה פרדו בית מרקחת לספרות.בספינה דרים גם שני חתולי רחוב ,קפקא ולינגדגרן-ששמה ניתן לה עקב חיבתה לנמנמם ליד הספרים של בילבי בת גרב.

"רציתי לטפל ברגשות שלא מכירים בהם כסבל ושבהם הרופאים לא מטפלים.כל אותן תחושות קטנות,תזוזות רגש,שלא מעניינות את המטפלים כי הן לכאורה קטנות מדי ובלתי ניתנות לתפיסה,כמו התחושה שהקיץ מגיע לסיומו,או ההכרה שכבר לא כל החיים עומדים לפניך".(עמ' 27)

אז ככה מסיה פרדו מציע מזור בעזרת המילים ,ע"י הספרים. ורק ליבו של פרדו נותר נעול ואטום לכל רגש מאז עזבה אותו אהובתו.ליבו נותר מרוסק ,ולא מצא בו מסיה פרדו לאסוף את השברים עד לאותו יום בו הגיעה שכנה חדשה לבניין,גברת שגם ליבה נשבר,ומסיה פרדו מציע לשכנה שאת בכיה הוא שומע מבעד לקירות וליבו נכמר עליה,ספר לריפוי וגם שולחן ישן. במגירת השולחן היה טמון מכתב שאותו השאירה אהובתו של פרדו עשרים שנה קודם לכן,כשנטשה אותו,ושפרדו לא מצא בו כוחות ורצון לפתוח אותו. כך נותר המכתב סגור עשרים שנה,עד שהשכנה החדשה פתחה אותו,וקראה, ודוחקת את פרדו לפינה כשהיא מושיטה לו אותו ודוחקת בו לקרוא אותו.

או אז-
חלה תפנית בעלילה,ופרדו מבין כי שגה,ומה שחשב שקרה-התגלה כטעות,ולפתע בער לו לשחרר את העוגן,ולהפליג במטרה להתחקות אחרי האמת של מה שקרה.
זה היה השלב שהרגשתי שאני מתחילה לאבד עניין בסיפור. במהלך השייט אוסף מסיה פרדו סופר שכוכבו דרך ולא יודע איך להתמודד עם התהילה,ועוד שלל טיפוסים שונים ומשונים.
במהלך הקריאה הרגשתי שאני נמצאת שם על הספינה בעצמי,משייטת מצד לצד ללא יד של קברניט בטוחה על ההגה,ככה מתנדנדת ללא תכלית,וללא כיוון.

אני מניחה שהרבה מקסמו של הספר הזה הוא העובדה שמדובר בפריז,אין מה לעשות,העיר הזו תמיד עושה את העבודה בגזרת הרומנטיות,וכן העובדה שהספינה משייטת על הסן הפריזאי. לא נראה לי שאם הספינה היתה משייטת על הכנרת ומסיה פרדו היה בעצם אשר היה לספר את אותו הקסם.”

“רעיון טוב, כתוב רע. כמה חבל שספר שאמור לחבב עליך את קריאת הספרים כתוב כל כך לא טוב ולא עושה את המינימום עליו הוא "מטיף". ספר מתפלסף, רצוף אמירות כאילו רוחניות, עלילה נמתחת כמו מסטיק. הצלחתי להחזיק מעמד עד אמצע הספר עד שפשוט נשברתי והפסקתי. "על טעם ועל ריח - אין מה להתווכח". אפילו הנופים לאורך הסן לא הצליחו לעשות לי את זה. חבל!!”