בת-שבע אוורדין היא אישה יפה מאד. היא חיה בתקופה בה לא יכלה להיות מודעת ממש ליופיה, והיתה שייכת למעמד חברתי בו העוני - לאו דווקא היופי - מכוון את החיים. יופי הוא כלי רב עוצמה היכול - כמו כל כלי - לעזור לבעליו להשיג השגים נפלאים, או להרוס את חייו, תלוי בהתנהלות בעליו. נראה לי שהפתגם "שקר החן והבל היופי" הוא שטות, שאולי מעודדת את הלא-יפים אבל למעשה משקרת ומתעלמת ממה שאנחנו יודעים מנסיוננו.

הסיפור

הממשק מקשה עלי לקרוא ביקורות קודמות על הספר, נכנסתי לשתיים או שלוש, וקצת התייאשתי, כי צריך בכל פעם לפתוח בבחלון אחר ואז לחזור ולזכור מה כבר קראתי ומה שלא, ולכן בניגוד להרגלי לא קראתי את כלל הביקורות על הספר הזה, ויש לא מעט, ואני מתנצלת מראש אם אני חוזרת על דברים שכבר נכתבו.

זה עוד ספר שהוא חלק מפרוייקט "להשתמש במה שיש", שגורס שאין להשאיר חפצים שלא עושים בהם שימוש בבית, כי הם צוברים אבק ומשרים אנ

מעולם , אבל מעולם לא קראתי תקציר של ספר שלא הצליח לתפוס אפילו שפיץ מהאווירה של הספר.
סוף סוף, הגעתי למנוחה ולנחלה ואני יכולה להרשות לעצמי לנוח ולקרוא ספרות עלילתית ולא עיונית.
ומה יותר טוב מאשר לבחור בספר עם שם כמו יעד תיירותי מועדף עלי: "הרחק מהמון מתהולל", ועוד באנגליה מכורתי!

רצה הגורל וצנחתי לי , בלב עיירה כפרית נידחת ומשועממת , שעולמה רווי כבשים ואנשים שמתעסקים עם כבשים. ובעיירה יש

תומס הרדי מציב לנו תפאורה פסטורלית רחוקה מהעיר, גבעות מוריקות, יערות ציפורים מצייצות. עושה רושם ראשוני של שלווה, עד שהסופר מוכיח לנו אחרת. קצת קשה לי לומר , מה היה נהוג אז במאה ה-19 לגבי תפקיד האישה בבריטניה, האם להיות יפה ושותקת או יותר נכון לומר כנועה וצייתנית. בת שבע היה עלמה רווקה יפהפייה ,עתידה לרשת את החווה בתנאי שתוכיח כי לאחר שליטתה באחזקת החווה כשנה תוכל לקבלה כירושה מדודה שנפטר.

עלמה

בת שבע היא בחורה שקיבלה בירושה אחוזה נכבדה. שלושה גברים מחזרים אחריה. יותר נכון, אחר כבר התחיל איתה עוד לפני שהיא התעשרה והשניים האחרים מחזרים באופן אקטיבי יותר אחרי שהיא נהיתה "מישהי נכבדה". היא אינה נכנעת לתכתיבי התקופה בכך שמתעקשת לנהל את חייה ואת אחוזתה באופן עצמאי, לא מוכנה לוותר על עצמאותה. כל זה נכתב ומתרחש באמצע המאה ה 19, כן כן....אפילו לסופרות מאותה תקופה לא היה פרץ כזה של פמיניזם...
או

ג'וד האלמוני מאנגלית-(jude the obscure)
הרומן האחרון של תומאס הארדי נחשב לרומן המתועב בספרות האנגלית של המאה ה-19. בניגוד ל ד.ה לורנס- " מאהבה של ליידי צ'טרלי", "גו'ד האלמוני לא צונזר.
ו.ו האו, הבישוף של וייקפילד שרף את הותק שלו. מבקרי ספרות קטלו את הרומן. טענו שהמציאות העגומה שמתאר הספר אינו ראוי.
חוקרי ספרות וסופרים היללו את הספר במרוצת השנים.
הסופר החל את הרומן ברשימות שערך ב1887, והושפע

Under the Greenwood Tree

רומן היסטורי שפרסם תומס הארדי תחת עילום שם בשני כרכים ב1872 והיה לספרו השני שך הסופר. העלילה מתרחשת בכפר מלסטוק ונגניה העניים והכפריים במקהלה בשנות ה-20 של המאה ה-19.
על רקע זה נפרשת גם פרשיית אהבה, שבה המורה הצעירה פאנסי דיי צריכה לבחור בין שלושה מחזרים שונים - דיק דיואי, בנו של בעל עגלות, איש תם ופשוט; שיינר האיכר העשיר והמכובד; והכומר מייבולד שיכול להבטיח לפאנסי חיי

אל הספר "הרחק מהמון מתהולל" הגעתי בעקבות המלצה בספר אהוב אחר, שבו הגיבורה קוראת אותו בין שאר הקלאסיקות האינטילגנטיות שהיא מנסה להחזיר לאופנה. ובכן- זה לא היה מהלך חכם במיוחד. קלאסיקה קלאסיקה, צריך לאהוב את הסגנון.

מדובר בספר שהוא רומן ויקטוריאני קלאסי: אנגליה במאה ה19, איכרים, כנסיות, נערות מגונדרות ובעיקר חתונה חתונה חתונה. מהרגע הראשון ברור מה יהיה סופו של הספר ומי יתחתן לבסוף עם היפהפיה המקו

מעולה. תומס הרדי מעז להציע גישה פמיניסטית במאה ה-19, באמצעות גיבורתו בת שבע הבחורה החזקה האמיצה והיפה, שלוקחת על עצמה ניהול האחוזה שדודה הוריש לה, על פועליה החקלאים הפשוטים כולם גברים, אי שם באחד המחוזות הכפריים באנגליה.

הגיבורה אף מתחבטת ומתלבטת בין אהבתם של שלושה גברים, משהו לא רגיל בתקופה הזאת באנגליה השמרנית. והכיף הוא שסוף האהבה הגדולה והמאופקת !! לנצח.

תומס הרדי מפזר פה ושם משפטים על נ