אם לביא היה משלם לכל חבר סימניה 25 דולר על כל ביקורת מושקעת שיכתוב כאן בסימניה - מה היה קורה?

ברגע הראשון שננסה לדמיין את זה - תעלה התמונה של אלפי ביקורות ארוכות ומקיפות (או לפחות נראות כאלה) מציפות את סימניה, ומעוררות אימה בכמה מחברי האתר הדומיננטיים. כביכול עכשיו תהיה לכולם סיבה להתאמץ ולכתוב - גם למי שבכל מקרה כותב ביקורות, אך גם לאנשי הצללים של סימניה - אלה שלא היו בה זמן רב או שנמצאים רק ב

כשאתם מתקשרים למוקד שירות הלקוחות של ספק הסלולר או האינטרנט ייתכן מאד שמי שיענה יושב
'במערה חסרת צבע הנקראת מוקד טלפוני' (ציטוט), מרכיב אוזניות, לידו פחית משקה או כוס קפה, שכר מינימום ועבודה מחורבנת. מרחב ההחלטה שלו מוגבל ביותר. השיחות מנוטרות וכתוצאת כל אלה התחלופה אדירה, בין 35-100 אחוז לשנה, כלומר- לפחות שליש מהעובדים בתחילת השנה לא יהיו שם בסופה. לא משהו, בקיצור.
מצב מדכא מוטיבציה קלאסי. יז

אני חסרת מוטיבציה. אין דבר שאני "ממש" חייבת, שום דבר אינו דחוף באמת, אין השראה שלא אוכל לדחות אם יש משהו קיומי לעשות ואין חפץ או יצור שלא אוכל לחיות בלעדיו גם אם תהיה ממש קיצוניים לרגע ונשמיד (תאורתית) את כל היקר לי.
כן- קשה. אבל תכלס אין לי מוטיבציה.
במבוא הספר ישתו תיאור ניסוי שנעשה בקופים תוך ניסיון להבין את המוטיבציה שלהם.
מדוע הקופים התעסקו במכשיר כלשהו מבלי שיתבקשו ומדוע לא הפסיקו גם לא