“עם תחילת הקריאה בספר ניכרים כמה דברים בולטים: פרס הוא חולם חלומות גדול. כחולם חלומות הוא אינו יכול להיות בראש הפירמידה, כזה העסוק בעניינים של חול ואינו פנוי לחלום. כחולם הוא חייב להיות שני, שני לשמיר, לרבין, לנתניהו, ועיקר העיקרים, שני לאבי גיל, שכמחבר הספר ניכר שהוא שם עצמו בקידמת הבמה. זה כל כך חזק, שקשה להתחמק מתחושה זו. כותב מוכשר היה מסתיר עניין מסגיר זה.
אבל אני נמצא במרץ 2024, כחצי שנה לאח”