״האפיפיור הושיט לי את ידו ונשימתי דממה. לרגע נדמה היה לי כי זאת אותה יד שמצוירת לא רחוק על התקרה הגבוהה. רכנתי לנשקה ואז ראיתי: על מפרק היד שנשלפה משולי הגלימה הלבנה ניבט שעון רולקס אקספלורר שחור. אף שידעתי שפרנציסקוס צנוע ואוהב את העניים, קפאה על לשוני השאלה אם השעון מקורי או מזויף ורק ביקשתי לדעת אם תהיה הקלה בעונשי ואם אספיק לעמוד בנדרי מהמעצר בטורונטו – ואתקן את דרכי הרכרוכית.״

מי שמחפש בוויקיפדיה את הערך ״אבי גיל״ יתבקש להחליט האם הוא מחפש את אבי גיל הקצין, אבי גיל הדיפלומט או את אבי גיל הסופר? בצומת טורונטו מחולל רב״ט אבי גיל (הדיפלומט) מהפכה של ממש. על אפה ועל חמתה של ויקיפדיה הוא גם מתייצב בראש אוגדה משוריינת וגם שולח ידו בכתיבה. גיל מציג באוטוביוגרפיה אלטרנטיבית עתירת דמיון והמצאה, מסכת חיי אדם שהסתופף בצילם של ענקי הדור, אך ליבו יוצא דווקא אל עולמן של הפרות. ביד מיומנת שעליה שעון רולקס מזויף סוחף גיל את הקוראים במסע בין המטבח של אמו לדרום לבנון, בין טורנטו לדאבוס, בין אוסלו למרתפי הוותיקן כאשר כל העת מנקרת במוחו שאלה אחת: האם יצליח בסופו של דבר להטביע את חותמו בעולם?
אבי גיל, מנכ״ל משרד החוץ לשעבר, החל את דרכו הדיפלומטית כמזכיר שני בקטמנדו. ב־1988 החל לעבוד בלשכתו של שמעון פרס וליווה אותו מאז. ספרו ״נוסחת פרס – מיומנו של שותף סוד״ ראה אור בכנרת זמורה, ובמהדורה באנגלית בהוצאת בלומסברי. צומת טורונטו הוא ספרו השני.

שם הספר
החמור שרצה להיות אוטו
נוסחת פרס - מיומנו של שותף סוד
ואין חרוז למוות
אהבה זרה