ביקורת ספרותית על מה שצריך לקרות מאת אורלי קראוס-ויינר
בזבוז של זמן

---

תזכירו לי שאסור לעשות את זה, טוב? אסור להגיע לחג של שבעה ימים בלי אף ספר. נכון, שירה גאולה הצליח (או לפחות לא היה אסון), אבל משם הכל הידרדר.
בשבת חול המועד, אחרי שכבר קראתי את פרסי ג'קסון (2) והארי פוטר (1) והגיע הזמן (8) ועוד כמה מהספרים שיש בבית וקראתי כבר אלפי פעמים, הייתי ממש ממש נואשת. אז כשביקרתי אצל חברה שלי והצלחנו למצוא בארון של אמא שלה 3 ספרים שנראו נחמדים בסך הכל, נשמתי לרווחה.

(ספויילר: נשמתי לרווחה מוקדם מדי)

מה שצריך לקרות
אתם יודעים מה אני לא אוהבת? סימני קריאה. קשה לי עם זה.
כשאני בוחרת מחברות של חברות לצלם מהן סיכומים, אני לא יכולה לקחת מכאלה שכל כותרת ומשפט שלהן מסתיימים בסימן קריאה, זה פשוט מרגיז אותי.
וזה מה שהרגשתי בכתיבה של אורלי, הרבה סימני קריאה.

התחלתי את הספר, ומיד הרגשתי שהכתיבה הזאת היא לא הסגנון שלי. ולא שאני מחזיקה מעצמי כזאת אינטלגנטית, אבל חשתי זלזול באינטלגנציה של הקורא. הכתיבה המהירה הזו, העלילה שרצה קדימה, הדמויות השטחיות למדי.. לא התחברתי ליולי בכלל, וגם לא לדמויות האחרות, למען האמת.
אז ויתרתי. עברתי לספר הבא.

אהבה ודעות קדומות
התחלתי אותו. הוא התחיל קצת יותר מוצלח.
אבל רק קצת, ובאיזשהו שלב הרגשתי שנקלעתי לאותו מקום (רמז: סימני קריאה).
'זאת אותה סופרת?' תהיתי לעצמי. העפתי מבט בכריכה, וגיליתי שכן.

אז זהו זה, שני ספרים של אורלי קראוס-ויינר, ואני כבר חורצת את דינם של כל השאר (לא יודעת אם בצדק, אבל לא מתכננת לבדוק).
כתיבה רדודה, עלילה לא מספיק אמינה, פרקים שלמים משעממים ופרק אחד בסוף עם כל הבשר של הסיפור, סוף טוב מדי.
אה, והגיבורות, שאיכשהו תמיד יש לידן גבר. (סליחה, הסופרת? אפשר קצת מרווחים לנשימת אוויר בין רומן לרומן?)

עוד כמה נקודות קטנות שמתחשק לי לציין:
- דווקא אהבתי את שי. ודווקא ממנו בחרה הסופרת להתעלם בסוף הספר. כאילו, בואי נעמה! תשכחי מזה שקבעת להיפגש איתו היום בערב ותיפלי לזרועותיו של ילי.
הסוף.

- פחח. נכון שזה ספר, וזה בדיוק המקום לאהבה ממבט ראשון שיש רק בספרים, אבל ברצינות, במקרה של ילי ונעמה זה היה ממש.. מגוחך. ומוגזם.

- אפשר להחליף איתך מילה, יפתח? אתה כזה גבר מושלם. למה לך לאהוב את יולי שלא מפסיקה לעשות שטויות (כלומר, להימרח על גברים אחרים)? אה, כן, כי אתם נשמות תאומות ונגזר עליכם מהשמים להיות מאוהבים לנצח. בהצלחה איתה. אולי כדאי לך לשמור עליה, שלא תתקרב לגברים עם עיניים כחולות.

- ככל שקראתי עוד בספר (ונכון שזה לא היה המון כי דילגתי על רובו) התחזקה בי התחושה שיולי היא בעצם אורלי עצמה.

וסליחה שקטלתי.

» ביקורות נוספות של נילי
» ביקורות נוספות על מה שצריך לקרות