“הספר "סיני" מתחיל בפתגם ערבי "כל דבר אפשר לדחות, חוץ מהגורל"...
עם המשפט הזה אני לא מתווכחת.

שם הספר "סיני" הינו על שם הדמות הראשית: סיני שמכונה גם סיסי ובנוסף, רוב ההתרחשויות מתרחשות בחצי האי-סיני על גבול מצרים.

החיים ללא שעון, החול הצהבהב, המים הכחולים והריח המדברי, בהחלט החזירו אותי לא מעט שנים אחורנית, לימים שאני אישית ביקרתי בנואיבה, כאשר נואיבה עוד הייתה תחת השלטון הישראלי.

יש לאורלי קראוס-ויינר קסם בכתיבה, אורלי כותבת בגובה העיניים, בשפה בהירה, ברורה וקולחת. העלילה הזו מצליחה לשאוב את הקורא ללילה לבן.

אני נשאבתי לעלילה, למרות שהיא קצת הזויה, קצת דמיונית, אבל יחד עם זאת, משולבים בסיפור הזה, לא מעט אירועים מציאותיים מהחיים שלנו.

הכתיבה נעה קדימה ואחורה, והשילוב ביניהם נשזר לאורך כל הסיפור, ללא מעצורים ובחלקלקות חמאתית.

הסיפור מחולק לפרקים קצרים, שכל סוף פרק שואב את הקורא לפרק הבא, ולכן לא ניתן להניח את הספר מהיד. קבלו זאת כאזהרה, לכל מי שמתכוון להתחיל את הספר לפני שנת הלילה. (לי זה קרה בשתי לילות רצוף).

סיני נולדה בנואיבה, לזוג ארכיאולוגים ממוצא יהודי, שהיגרו לארצות הברית. האם של סיני- אליאנה פרנק נולדה בברלין, וירשה מאביה הפרופ' לארכיאולוגיה את החיידק לארכיאולוגיה.

לימים אליאנה נישאה בארצות הברית והיגרה עם בעלה לסיני.

שהגיעו הוריה של סיני לחצי האי סיני, הם לא הבינו בחקלאות, ולכן נאלצו לעבוד במועדון הצלילה ובד בבד, חיפשו גם את שני עמודי שלמה, וממצאים אחרים שיפריכו את התיזה של הסב. הסב-הארכיאולוג סבר שעל-פי כתבי פלביוס, שלמה המלך הקים שני עמודים שעליהם נכתבו המילים הללו... ציטוט עמוד 8: "מצרים מתו, שלמה, אדום, פרעה, משה, מים, אלוהים". עמוד אחד נקבע בנואיבה , במקום בו נכנסו בני ישראל אל הים והשני בערב הסעודית.

סיני גדלה במדבר יחד עם עוד שלושה בנים שהיו חבריה הקרובים: מארק שנולד לזוג הורים גרמניים והיו בעלי המועדון צלילה, והתאומים הבדואים: מוחמד וסאלם-בניו של השייח' איברהים.

בעקבות הסכם השלום עם מצרים בשנת 1982, המשפחה פונתה ולכן נאלצה להצפין. במצב החדש שנוצר, הוריה לא יכלו להמשיך במחקרים הארכיאולוגים מסיבות כלכליות, ובשנת 1987 הם נאלצו לחזור למשפחתם בבוסטון, וכך החלום על ואדי ואטיר נגוז.

כשסיני הגיעה לגיל 18, היא ביקשה מהוריה לחזור ארצה ולהתגייס לצה"ל. היא גויסה ליחידת מודיעין 8200, ואולצה מטעמי ביטחון שדה, לנתק את קשריה עם בניו של השייח הבדואי איברהים, שבילתה עימם בילדותה ובמיוחד עם סאלם. בתום השרות הצבאי היא שבה לארצות הברית, למדה לימודים אקדמאים, נישאה למרצה, השתלבה במשרה בנקאית בכירה, כשלעורפם נשף המשבר הכלכלי של שנת 2008. יחד עם התמוטטות הבנק שבו עבדה -מתמוטטים גם נישואיה.

כדי "לברוח" מהסיטואציה אליה נקלעה, היא בחרה לבקר את אחיה משה שכונה ניקי (קיצור של מושוניקו). משה התגורר בת"א עם אשתו, והביקור של סיני (סיסי) בביתו היה "עילה טובה" וסלילת המסלול לחצי האי סיני.

למרות כל האזהרות הביטחוניות והפצרותיו של אחיה למנוע את נסיעתה לסיני, סיני (סיסי) מחליטה לשוב למקום הולדתה-חצי האי סיני, כל זאת בעידודה של האם אליאנה שבאמתחתה "סוד" שהאם סיפרה לה, בתקווה שבעזרת אותו "סוד", סיני(סיסי) תוכל "להיפטר" מהבעל הרודן והמושחת.

קבלת הפנים בצד השני (המצרי) הייתה מחויכת, אבל אם לי היו עושים את התרגיל שעשו לה, בטוח הייתי מקבלת התקף לב... (כשתקראו תבינו).

החיים בסיני לא היו רק שמים, חול ושמש. היא נקלעת למחלוקות בין שני אחים, ובד בבד חשפה את מקורות משפחתה שהוסתרו ממנה. בכל רגע נתון שכביכול ניראה שהיא הגיעה לפסגה האוורסט, הגורל לועג לה ... בדיוק כמו המשפט המוכר מאידיש: "האדם מתכנן תוכניות והאלוהים צוחק".

קל מאוד להתחבר לדמויות בנובלה הזו. סיני (סיסי) היא דמות מרתקת, שנונה, מעניינת, ולעיתים משעשעת בתמימותה. לא פעם הרגישה סיני (סיסי) כמו דג מחוץ למים, במהומות שהתחוללו באותה עת בסיני, ובמיוחד במשפחתו של השייח' איברהים אלמזיינה מעין פורטוגה, שהיה אוהד ישראל ועזר בימי השלטון הבריטי , להילחם בנאצים באל-עלמין.

אורלי קראוס-ויינר, מצליחה לגלגל את הקורא לתקופות היסטוריות, של משפחה ממוצא יהודי לאורך שלושה דורות. תוך כדי קריאה הקורא מצליח לרפרף בנושאים רבים. כגון: המשבר הכלכלי באירופה, עליית הנאצים לשלטון בגרמניה של 1933, מלחמת העולם השנייה (1939-1945), הגירת היהודים מאירופה, יחסי הידידות ושיתוף הפעולה בין היהודים והבדואים בסיני, שיטות הברחת הסמים לשטחי ישראל, הארגונים האיסלאמים, ארגון האל-קעידה, המנהרות, הקפיטליזם, המפלגה הסוציאליסטית בגרמניה בתקופת השלטון הנאצי, הקרב באל-עלמין ועוד.

אהבתי את החלומות של סיני (סיסי). כל חלום שלה התווה את דרכה והעתיד הצפוי לה. יופי של מטאפורות היו בחלומות שאורלי קראוס-ויינר הצמידה לסיני (סיסי) בלילות.

ליבי נכמר בקרבי כאשר "הילדה" גילתה את המרתף בה הוסתרו הזוג והילדה היהודים. כל כך הבנתי את הילדה הזו שלא היה לה עם מי לשחק במשך היום... כש"הילדה" גילתה במרתף ילדה בגילה- אורו עיניה. היא שומרת את הסוד לעצמה עד ש...

להלן ציטוט מעמוד 212 כיצד הילדה מבטיחה לאם לשמור את הסוד: "אפילו לאבא אסור לי לספר? שאלתי בתמימות למרות שידעתי כבר שאהיה מוכנה לשמור על המרתף בסוד מפני כל העולם, ובלבד שאוכל לבלות בו עם הילדה ועם הדובי שלה. אפילו לא לאבא, וגם לא לסבא וסבתא, ענתה אמי בתקיפות. .......אם מישהו ידע על המקום הזה, הוא עלול לספר עליו לאנשים רעים שיבואו וייקחו את כולם מפה למקום רחוק ונורא וישרפו את הדובי! וגם אותי ייקחו האנשים הרעים האלה, ואת לא תראי אותי יותר לעולם,".... איזה איום קשה זה לילדה בת שלוש, שחשיפת הסוד, תיקח ממנה גם את היקר לה מכל. את האם! תחשבו על זה...

זו לא יצירה ספרותית יחד עם זאת, הספר הזה הוא בונבון, קליל, זורם, מרתק, קצבי, קצת מתח, קצת הפתעות, וקצת מכאן ומשם.
מי שאוהב את ספריה של אורלי קראוס ויינר יאהב גם את הספר הזה, גם אם הוא יזכיר לכם את הסיומות של הסרטים האמריקאים.
אני חושבת שהצילום שנבחר לכריכה מצוין. הזוג על רקע הצבעים של חול צהוב וים כחול, מחבקים סיפור מרתק וגורלי מקסים.
מה אתם קוראים את הביקורת שלי לכו לקרוא בעצמכם!
לי יניני”

“ספר מקסים, מרגש ומעורר געגוע לתקופה ששמעתי עליה רק סיפורים, כשחצי האי סיני היה בידיים ישראליות. הסיפור ההיסטורי ששזור בו מרתק בפני עצמו, כמו גם העצב שמחלחל בין השורות (למרות שהספר נכתב בנימה קלילה) על כך שמלחמת דתות מטורפת ומיותרת הורסת את גן העדן הזה. אהבתי גם את הביקורת הנוקבת על חלקו של העולם המערבי בהתדרדרות למלחמת הציוויליזציות, ואת הכשרון והרגישות בהן טווה המחברת את סיפור האהבה בין הגיבורה (יהודיה אמריקאית שנולדה וגדלה בסיני) לבין בנו המרשים של שייך בדואי אוהב ישראל. הלוואי שהיו עוד הרבה ספרים כאלה בנמצא.”

“בתור מי שלא הייתה מעולם בסיני, הספר הזה עורר בי חיבה למקום הזה, שהיה פעם חלק ממדינת ישראל.
כתיבתה הקולחת של אורלי, כמו תמיד, שובה את ליבי. הסיפור מעניין ומרגש. חזרתי לקריאה שנייה.”

“ספר חמוד זורם וקליל, עלילה מרתקת, זה מאין רומן היסטורי, סיפור שמשלב ערבים בדואים מסיני עם יהודים במקורם מארצות שונות, מיקום העלילה בסיני שנחשבת למקום מיוחד שמושך אליו תיירות נרחבת ומעריצים קבועים של המקום גם כשהם לא מתגוררים בה. עד היום למרות האזהרות המוני ישראלים נוסעים לנופשים בסיני בלי להתייחס לסכנות. אורלי ידועה בספרים משולבים ברומן עם פרשה שמוסיפה נופך של מתח, וגם בספר זה יש רומן יש מתח ויש פרשה, ספר חמוד וכדאי לקרוא.”