#
אל תתנו לעיצוב הכריכה ולשם הספר לבלבל אותכם. הספר הזה אינו מותחן. רחוק מאד מזה. הוא מתאר מצב בו אנשים שבויים בתוך תפיסה של סכנה, בוחנים את המצב בו הם נמצאים כשעיניהם עיוורות למה שקורה, ורואים מציאות המתקיימת בעיקר בדמיונם וכפועל יוצא בוחרים בפתרונות הזויים.

הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי אחד רנדולף. הוא ארכיטקט די מצליח, נשוי לאשה יפה שויתרה, לא בשמחה, על הקריירה שלה במחקר רפואי, כדי לגדל א

כריכת הספר בהחלט מפתחת ציפיות למותחן פסיכולוגי מרתק, וכך ניגשתי לספר.

כנראה שהייתי צריך לבחון קצת יותר לעומק את האותיות הקטנות.
אין פה ממש מותחן. בגדול הסוף מסופר כבר בפרק הראשון וכל השאר רק מנסה להסביר למה קרה מה שקרה.

פסיכולוגיה יש ויש. אפשר בהחלט להגדיר את הספר ככרוניקה פסיכולוגית, אך בטח לא כמותחן.
הספר כולו מסופר על ידי הסופר בגוף ראשון כמעין יומן אישי.

אם מהות הספר הינה לגרום

רנדולף הוא אדריכל החי בברלין עם משפחתו. במרתף שוכן טיבריוס שמטריד את המשפחה בלי סוף. מה שנקרא שכן מן הגהנום.
הרשויות לא עוזרות לרנדולף לטפל במטרד זה. לא אספר איך הכל יגמר. טוויסט בעלילה יהיה מעניין.
נהנתי מאוד לקרוא.