****


מכירים את זה שאתם <mark>אילן הייטנר</mark> ויש לכם כישרון כתיבה מדהים ויש לכם אפשרות לכתוב דברים משמעותיים עם יכולת הכתיבה הזו ולמרות זאת אתם מעדיפים לשחזר את השטנץ של רבי המכר "חכמת הבייגלה" ו"מלך החומוס ומלכת האמבטיה" ולהמשיך מסורת קלילה ומשעשעת של ספרי תובנות כאלה שהם גם ישראליים, גם קצת ערסיים וקצת רוחניים וקצת מקסימים וקצת חכמים של החיים, ובעיקר שהם כמו רשימות "מאה דברים שאני שונא בדייט ראשון" א

על עצם זה שאני בכלל טורחת לקרוא את הספר הזה, קל וחומר לכתוב עליו ביקורת, או על כל שורה אחרת שתיכתב פה החל מעכשיו, אפשר להגיד "אבל זה <mark>אילן הייטנר</mark>, למה ציפית?". אפשר להגיד, ובצדק. יחד עם זאת, הזדמן לידיי ספר שקראתי נטו כדי לשרוף 3 שעות מתות היכנשהו, פלוס אפשרות להעביר ביקורת נצית באופן אנונימי, אז מי אני שאסרב?

בכל פעם מחדש אני עומדת מול ספר כזה ואומרת "נו, לכי תדעי, אולי הפעם זה לא יהיה גרוע", ו

טוב, אני חושב שאלך על משהו באמת קיצוני כמו, נניח, להחרים את כל הסופרים הישראלים מהסו-קולד "גל חדש" לאיזה משהו כמו שלושה-ארבעה חודשים במינימום. את נועה ידלין כמובן, אבל גם את אהוד אשרי, דודו בוסי, רון לשם, אמיר בן דוד וכן - אפילו את <mark>אילן הייטנר</mark>, אחד שדווקא אהבתי פעם, לפני שהבנתי. וכי למה החלטתי על הצעד הלכאורה תמוה הזה? כי נמאס לי. פשוט נמאס. נמאס מעניין שכבר חפרתי לכם לגביו וקצת נהיה לי לא נעים וה

לא התכוונתי לקרוא את הספר הזה. באמת שלא. אבל אני כבר זמן-מה בבידוד שרק מתמשך ומתמשך, וחאלס, די, כמה אפשר נטפליקס? יש גבול לחוסר מעש. גם בבידוד. האמת שהייתי באמצע של איזה ספר אחר שפשוט שעמם אותי למוות, ואני כבר שבועיים מנסה להחליק אותו בגרון וללא הצלחה. כרגע הוא משמש כסטנד מאולתר למחשב שלי בעודי מקלידה את הסקירה הזו על המיטה. באסה, כשספר ננטש ככה ומשמש כמשטח ותו לא. אבל הסיפור הטרגי הזה זה כבר לביק

****


הספר הזה הוא בדיוק כמו השם שלו. הוא מצליח להיות מאוד מאוד אידיוטי, ובעת ובעונה אחת לתת לך הרגשה כאילו נחבאת בו למעשה איזה סוג של אמירה חברתית אמיתית, ישראלית, וביקורת על חברת השפע והבליל המטופש של ניו אייג' שאופף את כולנו. אבל בתכל'ס, הוא באמת מאוד אידיוטי.
כרגיל אצל <mark>אילן הייטנר</mark>, גם כאן יש כמויות של "תובנות" על החיים שמגיעות ממקום מאוד לא נפוח וחסר כל חשיבות עצמית. מה שמרשים אותי באופן

***


בשבילי, לקרוא את הספר הזה (בשלוש שעות), זה כמו לחזור לחיי הרווקות ההוללים שבעצם אף פעם לא היו לי. זה לזיין, להשתולל, לעשות מה שבראש שלי, להיות מוכשר ורהוט ומצליח עם בחורות, ללמוד קולנוע בניו יורק ולטייל ברכב בקוסטה ריקה, להשתכר, ללכת לנערות ליווי, לשכב עם שתי בחורות מהממות ביחד, להיפרד, להיזרק, להיטרף.
כל מה שעשיתי כשהייתי צעיר, במציאות האלטרנטיבית שמעולם לא היתה באמת.

בעצם, נדמה לי ש

משהו בי מאוד רוצה להתחבר לכתיבה של <mark>אילן הייטנר</mark> ולהייפ סביבו ולמרות ניסיון לא ממש מוצלח עם ספר אחר שלו, קניתי את 7,250 - 29 שקל לחברי מועדון בצומת ספרים. קופסת סיגריות עולה יותר - ולקחתי אותו איתי לים. שבת, שמש, אבטיח קר, בירה צוננת, וספר. עונג שבת כהילכתו.
השמש הייתה נהדרת, הבירה החליקה בגרון, האבטיח היה מתוק במידה ורק הספר קלקל הכל.
תשמעו, יכול להיות שיש קהל לסוג כזה של ספרים. כמה שבועות ברשימת

אמרו ש<mark>הייטנר</mark> פונה לחתך הגילאים שלו ולרווקים/ת תל אביבים,אז אמרו.אמרו גם שהחלב ועוד מיליון מוצרים מסרטנים,אז נפסיק לצרוך אותם? לא!!!....ותאמינו לי שבאילת,עיר החטאים -לאס ווגאס של ישראל ובכל הארץ יש מלא אריאלים כמו...ולא רק בתל-אביב......הלו!!...אנחנו במאה עשרים ואחת.

ולכן שהלל הזקן,חבר מהסימניה המליץ לי לקרוא את הספר כי הוא מצחיק ולא צריך להשקיע הרבה את המוח נעניתי לאתגר התאים לי להירגע מהספר

אני תמיד נזכרת בשאלות שהמראיינים שואלים את <mark>אילן הייטנר</mark> בכל פעם שהוא מוציא ספר (אותה שאלה: "האם אתה נפגע מכך שהמבקרים קוטלים את ספריך בעוד הקוראים אוהבים אותם..?") והוא עונה תמיד את אותה תשובה.. הייטנר לא מתיימר להתהדר בתואר "הסופר הלאומי" - הוא פשוט כותב! כמו שהוא יודע, עם הרבה אנקדוטות ודקויות שרק הוא יודע (לשים לב) ולשים במילים המדוייקות - וזו הגאוניות שלו - בפרטים, ברגישות, בתיאורים ובהמון "משפ