ביקורת ספרותית על האיש שלא רצה להיות קטן מאת אילן הייטנר
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 14 במאי, 2019
ע"י Paper Jam


על עצם זה שאני בכלל טורחת לקרוא את הספר הזה, קל וחומר לכתוב עליו ביקורת, או על כל שורה אחרת שתיכתב פה החל מעכשיו, אפשר להגיד "אבל זה אילן הייטנר, למה ציפית?". אפשר להגיד, ובצדק. יחד עם זאת, הזדמן לידיי ספר שקראתי נטו כדי לשרוף 3 שעות מתות היכנשהו, פלוס אפשרות להעביר ביקורת נצית באופן אנונימי, אז מי אני שאסרב?

בכל פעם מחדש אני עומדת מול ספר כזה ואומרת "נו, לכי תדעי, אולי הפעם זה לא יהיה גרוע", ואיכשהו תמיד, בכל פעם מחדש, זה גרוע אפילו יותר מהפעם הקודמת. אז ביקורת על אילן היטנר לכשעצמו כבר נכתבה וכבר נשמעה רבות מפי מלומדים ורהוטים ממני, אז באמת אין בה טעם שוב. אבל לצערנו, קצרה היריעה מלהסביר עד כמה הספר הספציפי הזה מאכזב אפילו ברמות של אילן הייטנר. הוא פותח את הספר שלו בהקדשה לאשתו, "...שבלעדיה לא אני ולא הספר היינו רואים אור". אחרי מבוא כזה, מגיע סיפור על סופר בגיל העמידה (אוי, מעניין מי זה) שגם מעביר סדנאות כתיבה לחולמים-להיות-סופרים (דאממ, מעניין מי זה), ושבמסגרת הסדנאות האלה מזדמנת אליו באופן וירטואלי עלמת-חן מסקרנת, סקסית, בקיצור ואיך לא - כל מה שאשתו לא. אז אנחנו קוראים 200+ עמודים על החברים מהצבא שכולם בוגדים ומזיינים מהצד, וכל שתי פסקאות עדים לתהפוכות הנפש ולהתחבטות כי פאק מי זאת הזונה המחרמנת הזאת אבל פאק אני אוהב את אשתי אבל פאק אני מת לנסוע ולפגוש אותה באשרם במדבר ועל הדרך לנהל דיאלוג קלישאתי ומצוץ עם איזה ילד עם עגילים על העולם ועל תובנות בשקל תשעים כמו שרק אילן הייטנר יודע. והסוף? צפוי יותר מטלנובלה ששודרה אולי ב'טלעד' לפני 20 שנה, ממש עד כדי כך שברגע ה'פאנץ'' וההתגלות, ממש אמרתי בקול רם "דייי, באמא שלך, לא נכון... איך לא ראיתי את זה בא, יא'אללה שלך".

ואז אני מבינה, שהתחושה החמוצה הזו שיש לי בסוף, הטעם המחורבן הזה בפה, הוא לא רק בגלל שהספר הזה מהווה לכשעצמו יצירה מאוד בוסרית ושטוחה, אלא גם כי הבנתי הרבה דברים על אילן הייטנר ועל איזה משבר שהוא ככל הנראה מנסה "לארוז" אותו יפה בדמות הספר הזה. ואיפה נתחיל? בעובדה שאתה מעביר סדנאות כתיבה אינטרנטיות, במציאות או בספר או מה בעצם ההבדל, ביוהרה חריגה על גבול המדאיגה? מה אתה בעצם מלמד, או מתוקף מה? קצת מזכיר לי את החיילות ששירתו איתי בצבא, ויום אחד למדו מיוטיוב או מקורס ערב איך להכין עוגות מעוצבות מבצק סוכר, ותוך שבוע כבר היו הגורו של שכבת הגיל שלהן ברמת השרון. אתה מכין עוגות מבצק סוכר, קוקי. אתה לא שף, אתה לא המינגווי, אתה פאקינג אילן הייטנר.
אולי נמשיך בתפיסת הזוגיות הצדקנית, המפוחדת, הלא מורכבת שאתה מבטא כאן, בדמות מסע בן 200 עמודים שכל מהותם - בהמשך לשם הספר - היא כמה "לבגוד" אומר שאתה קטן, וכמה לשכנע את עצמך כמעט בכפייתיות מזוכיסטית שאשתך היא אהבת חייך - אומר שאתה גדול? הרגשתי ממש נבוכה, תוך כדי הקריאה ובדיעבד, לקרוא את ההקדשה הזו ולהרהר בשם הספר, כי הם בעיקר הראו לי גבר בן 45 שחושב שהוא נעלה וחופשי ולירי ומשוחרר, רק כי הוא כותב על חוכמת חיים בשקל ומשתמש במילה "זיון", אבל בעצם רחוק שנות אור מלהבין עד כמה הוא קורבן של המציאות הסאחית שהוא בעצמו עשה קריירה מלקטול אותה.
אין פה סיפור אהבה. יש פה סיפור על בינוניות ועל פשרה ועל סירוס ועל אשלייה שכל אלה פירושם להיות "גדול", שבעצם מהווים את ההגדרה המילונית למהו "קטן".

אני מאחלת לאילן הייטנר, בגלגול הבא, להפסיק לחשוב שאתה שווה משהו אם חבר בכיתה י"א אמר לך "וואי אחי, אתה כותב מה זה יפה", או אם חבר אחר אמר לך "פאק, יואו, זה מה זה נכון!", או אם נרשמת לסדנת כתיבה או מה שזה לא יהיה. קוראים שעולמם הרגשי מורכב יותר משל נייר טואלט לעד יהיו כאן כדי להזכיר לך שחסר לך את הדבר העיקרי שיש לסופר או ליוצר או למספר סיפורים טוב - ואם הייתי מגדירה עכשיו מהו, בדמות מתכון מצליח מפה לאוזן - אז הייתי חוטאת בדיוק במה שאתה חוטא בו כבר ספר חמישי ברציפות. איך אמר מייקל ג'ורדן למצוירים ב'ספייס ג'אם'? "יש לכם הרבה... הרבה... ובכן, אני לא יודע מה זה, אבל יש לכם הרבה מזה", רק ההפך - אני לא יודעת מה זה, אילן, אבל אין לך את זה.

עזבו אתכם. כבר עדיף לעקוב אחרי הארוויזיון.
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מושמוש (לפני 6 ימים)
אבל הייטנר מוכשר אמיתי ומזהים את זה אפילו בספר פחות טוב שלו. יש אנשים מוכשרים וחכמים שזה מבצבץ מהשורות שאולי לא הצליחו. אי אפשר להשוות אותו לסופרים לא טובים ולא מוכשרים שאותם בטח משבחים..
צב השעה (לפני שבוע)
אילו הייתי אילן הייטנר והייתי קורא מה שכתבת, הייתי רוצה להיות קטן, קטן, קטן.
קטן? הייתי רוצה בכלל להיעלם...
כרמל (לפני שבוע וחצי)
פעם הוא היה בסדר חייבת להגיד שהביקורת גרמה לי לצחוק כמה פעמים פשוט כי כולנו מכירים את אילן הייטנר ויודעים בדיוק למה את מתכוונת. עובר עליו משהו, וזה לא טוב.פעם הספרים היו נחמדים וקלילים ועכשיו זה פשוט נדמה שהוא מאתגר את עצמו כמה פעמים אני אצליח להשחיל את המילה "זין" על כל שורשיה, בעמוד אחד. כל הזמן חרמן וכל הזמן חי בהתלבטויות אם כן או לא לשכב עם מישהי כזו או אחרת- כל פאקינג ספר. די, אנחנו לא בני 16, זה לא מצחיק, אף אחד לא מדבר ככה (לפחות לא אף אחד שמעורר בי עניין כלשהו). הוציא ספר כי היה צריך ותו לא. אני אגב ויתרתי עליו אחרי שהתחלתי את 7,250 והחזרתי אותו לספריה יום אחרי זה, מזועזעת מהרמה הנמוכה.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
נראה שאת לא לומדת מנסיון... לא? (-:
קורא כרוני (לפני שבוע וחצי)
מגניב איזו ביקורת חמודה.
וכן, הרבה יוצרים ואמנים שוכחים שהציבור מעוניין ביצירה שלהם, ולא באישיות שלהם...
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
ויש ששווים קטילה: רוב ספריו של מקיואן.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
ולכן, עדיף לא לנסות בכלל. יש הרבה מאוד ספרים בעולם הזה ששווים קריאה שבכלל לא שווה לבזבז זמן על ספריו של אילן הייטנר [ הייט-נר, מצחיק. שונאים את הספרים שלו ושם משפחתו מורכב מהמילה שנאה באנגלית]
Rasta (לפני שבוע וחצי)
ובכל זאת "אבל זה אילן הייטנר, למה ציפית?".
קטילה מעולה אינדיד. בזבוז זמן טוטאלי.
קצר ולעניין (לפני שבוע וחצי)
קטילה מעולה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ