לחם

תמונת כריכתו הספר, בה לחם בצוע לקרעים, עוררה בי סקרנות. לא ידעתי מדוע, בעיקר בהקשרה מעורר התהייה לסיפור חיילים בצנחנים, הנמשך לאחר סיום שירותם הצבאי.

הלבנים (צבע בגדים חגיגיים, המעידים על התקדשות), הוא שם רומן תקופתי של <mark>ישראל המאירי</mark> המתרחש בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, במושבה ותיקה המשקיפה על נופי הכנרת. חשבתי שאני מכיר את המושבה הזאת, שקרוב לוודאי שאבה השראה ממשבות הגליל התח

הרומן החדש של <mark>ישראל המאירי</mark> כתוב בקצב מהיר, אירוע רודף אירוע ואין רגע אחד משעמם. בספר מספר דמויות אשר מרכיבות פסיפס אנושי מגוון ומעניין.
הדמות הראשונה נטע רווקה בת שלושים ושבע עומדת ללדת בבית חולים כאשר אין לידה בן זוג ולא ברורה זהות האב. היחידה שיודעת מי אבי התינוק היא נטע. יונה דגן אימא של נטע גרה בקיבוץ ותיק במרכז הארץ. היא חיה לבדה לאחר שנפרדה מגדעון דגן אביה של נטע שהוא אמן ומרצה לאמנות.
גד

ספר נחמד וקליל. אני אישית אוהב את הסופר <mark>ישראל המאירי</mark>, שלוקח אותי בסיפוריו למחוזות רחוקים ,ארץ ישראליים, חיי כפר, דמויות ומיתוסים מתנפצים . אם אפשר לקרוא לזה כך.

כמעריץ נלהב של הסופר <mark>ישראל המאירי</mark>, קראתי עוד ספר מפרי עטו .
אך לדאבוני יש כאן קצת פיספוס .
הסיפור בסדר עם פונטציאל מצויין. אבל אין בו עלילה מיוחדת, מסר או עניין.
אפשר לוותר

"בזמן שהמעשים שלי מתפזרים, אני מתעורר בבוקר ואני לא מסוגל אפילו לתפוס את קצה החוט. איזשהו קצה של איזשהו חוט."

"הלבנים" לא עושה לקוראיו חיים קלים. הוא מלא במשפטים ארוכים ומפותלים ובשפה לא "מתנחמדת". הסופר נותן קרדיט לקורא שיצליח להבין בין השורות ולהרכיב לבדו את חלקי הפאזל ובעיקר, שלא הכל צריך להיות כל הזמן גלוי על השולחן.

מסופר על <mark>ישראל</mark> של שנות השבעים. חבורת צעירים, חברי צבא שהקשר ביניהם נמ

נטע בת השלושים ושבע מגיעה לחדר היולדות בבי"ח ליס התל אביבי בגפה. היא רגע לפני לידה, זה ההריון הראשון שלה.זה היא והעובר שלה שעושה דרכו באיטיות לעולם.
ובאותו הזמן, באום אל פחם,  מתרחש מיזם אמנותי הלוקחים בו חלק יהודים וערבים  בניהולו של  גדעון (גידי) דגן, שהוא אביה של נטע, אמן בעצמו ומרצה לאמנות.

  מהר מאוד האירוע הופך למקום התגוששות  של אלימות, והתערבות של המשטרה, שבמהלכו ספואן יחיא, בן טיפוחיו

מעצבנת, האישה הזו מעבר לניילון המצ'וקמק בחדר היולדות. קוראת לאמא, סבתא, דודה ולה עצמה יש בטח איזה עשרה אחים ושלושים אחיינים. היא לא מפסיקה לטרטר ועצביה של נטע הכורעת ללדת מרוטים. באמא'שך, די כבר. יאללה, תסתמי.
נטע כבר לא ילדה, בת שלושים ושבע והריון ראשון. רווקה וזהות האב לוט בערפל. התגוררה שנים בניו יורק ויש מי שטוען שחזרה משם נושאת עובר בבטנה. נכון או שלא?
סיפוריהם האישייים של נטע ודמויות אחרו

סיפור מהווי צעירים <mark>ישראל</mark>ים המקימים מעין קומונה לחיים משותפים כולל גידול ילדים בתחילת שנות ה 70.
הסיפור מתאר את שלל החיכוכים, ההירארכיה הנוצרת בקרבם והבעיות במצב הלא לטבעי הזה . הסופר מרבה בתיאורי
קריאת גוף ונפש לעתים מפותלים מדי . סה"כ נעים לקריאה , אבל חסר מסר ברור .

זה התחיל כספר טוב. כתוב בעברית שלנו, מדבר על הסביבה שלנו, המציאות שלנו. הזכיר לי קצת את "השועל בלול התרנגולות" של קישון. אצלנו במדינה אבל "בסוף העולם". והעלילה נראתה נחמדה אבל הכוכב החמישי אבד לו כשהסיפור התחיל לגלוש לכיוון של הזיה לא ברורה ולא רציפה. וכל החמי השני של הספר הוא כזה, עד הסוף שגם הוא נראה כאילו נגמר התקציב לפתע פתאום.