מחזות - מחזות הם חלק גדול מאוד מחיי, גם אם עד רגע זה ממש לא כתבתי ולו ביקורת אחת על מחזה אחד. היו רגעים בהם שקלתי אם לכתוב ביקורת על מחזה זה או אחר, אך לא מצאתי עצמי י<mark>שו</mark>בה מול המחזה ואומרת לעצמי: "על זה, על זה המחזה יש לי מה לחדש!" "פיגמליון" כמו הכריח אותי לכתוב עליו. הוא גם כמו הכריח אותי לקרוא אותו, למרות שאני שקועה בספר אחר (כפי שבוודאי ראיתם לפי הדף שלי בו עדכנתי כי אני קוראת את הספר "יוליסס"

נקרא בנשימה אחת, שעתיים עברו  כרבע שעה ובהנאה גדולה :-)
החלטתי להתחיל את הביקורת עם הסבר קטנטן על שם המחזה ״פיגמליון״. במיתולוגיה היוונית פיגמליון היה פסל, שפיסל פסל בדמות אישה והתאהב ביצירה שלו... ( נכון, אתם יודעים זאת)
הסיפור פ<mark>שו</mark>ט. פרופסור היגינס, מומחה לפונטיקה בעל ת<mark>שו</mark>קה עזה לעבודתו, נתקל באלייזה דוליטל, מוכרת פרחים ענייה בעלת דיבור המוני, ומחליט תוך התערבות עם חברו, קולונל פיקרינג, להפוך את