עוד בלש סקנדינבי והפעם לאו דווקא מהליגה הבכירה של הז'אנר. זה ספר שני שאני קורא של <mark>הוקאן אוסטלונד</mark> ונראה לי שהספיק לי. עלילה בלשית לא מאוד מסעירה, הבלש הקבוע של אוסטלונד, ברנש בשם פרדריק ברומן לא שייך לקבוצה הנבחרת של הבלשים הסקנדינביים והפתרונות לתעלומה ולרציחות בסיטונות בספר הזה, באים לו לאו דווקא בזכות כושר בילוש או הברקות מקוריות ויותר כתגובה לאירועים, מזל, עבודת צוות סטנדרטית ותו לאו. גם במישור

אני לא מזלזלת בטכנאים. יש מעט מאד ממציאים-גאונים, שאת פרי מחשבתם יש צורך להפוך למוצר. הטכנאים הם העובדים קשה כדי שאנחנו נוכל להינות מיצירתיותם של הממציאים. לא כל אחד יכול להיות ממציא-גאון, וטוב שכך. אם נלביש את המשל (באופן קצת מגושם, אני יודעת) על ספרות - יש די הרבה "טכנאים" שכותבים לנו ספרים שנועדו להנאה. הם לא הממציאים של הסיגנון או אפילו של העלילה. הם רק מפתחים אותה כדי שתהפוך למוצר שאיתו נעביר

אחת המטרות בקריאת ספרים היא בקבלת דלת אל תרבויות אחרות. או אםזה לא אפשרי אז לכל הפחות חלון למקומות רחוקים או נידחים בעולם שלא סביר שנבקר בהם אי פעם. אז בעקבות הספר הלכתי למפות של גוגל ונכנסתי לראות את האי השוודי גוטלנד בו מתרחשת עלילת הספר ולחוש את האווירה שיש בו. בין רחובות העיר הגדולה ויסבי הולכים אנשים בחולצות ובמכנסיים קרים תחת שמש חביבה ברחובות ציוריים עם בתי בני קומה או שתיים, כמה מרשים לעצ

היום נהוג בזמן יציאה לנופש לסבלט את הדירה שלנו ובזמן הזה לעשות קצת כסף על הדירה שבמילא נשארת ריקה, בעיקר זוגות צעירים או כאילו שממש לא אכפת להם שזרים יגורו בדירתם ישנו במיטתם ויוכלו מצלחתם, יש שעושים זאת, אני אפילו לא מעלה על דעתי למרות שבצעירותי כשלמדתי בפריז, גרתי בדירת סטודנטים שחזרו לארץ לתקופת הקיץ, אז עשיתי בייביסיטר על הכלב הדלמטי שלהם, חוויה.

אבל....מה קורה שמסבלטים את הבית לחופשת הקיץ

יומיים שבהם אני רק חושבת כיצד לכתוב ביקורת מהללת לספר כזה מותח ושובה, חושבת כיצד לפתוח את הסקירה וכיצד להסביר לקוראים שאחרי אינספור ספרי מתח שכולם בערך אותו הדבר סוף סוף הגיע הספר שהצליח לשאוב אותי לתוכו לאחר הרבה זמן… ואז… אחחחח, נפילת מתח.

הנריק ומאלין שנדלר מתגוררים בפורו, אי קטן, אי שם בשוודיה, מנותקים משאר העולם וחיים חיים חצי שלווים וחצי מלאים בניצוצות של וגאס.
הנריק הוא צלם מקצועי ומגיע

מאד לא אהבתי.
ספר מבולבל וקשה לקריאה. הסופר מנסה להרשים במבול של פרטים ושמות סקנדינביים מסובכים וקשרי משפחה מעוותים ועקלקלים. לפחות עד עמוד 122 שבו החלטתי לנטוש את הדבר הזה, פשוט לא הצלחתי לעקוב ולהבין מה נגד מה, מה קדם למה, מי רצה מה ועוד.
ספר מיותר

אחד מספרי מתח הגרועים ביותר שקראתי.
לקחתי בגלל ביקורות נלהבות באתר.
שליש מהספר חיכיתי שיתפתח משהו. נקודת שיא - רצח! ושוב כלום על כלום.
רדוד.שמות מבלבלים, פרדריק, הנריק, מצאתי את עצמי שואלת את עצמי מי הוא מי?
(אי אפשר היה לתת שמות לא דומים כל כך? לקורא הלא נורווגי, איסלנדי וכדומה, עלול להיות מבלבל.)