ספר ילדים חמוד, היה לי קריא לרוב. אהבתי מאוד את העיסוק במוות, וגם בחיים (בעיקר איך חיים...) והתאהבתי בשרלוט, אי אפשר שלא

לפני חודשים רבים נחתו בחלון חדרי צמד יונים. עקבתי אחריהן בדריכות, צפיתי כיצד הן בונות את קנן ולאחר שזה הושלם, כיצד היונה הנקבה מתיישבת על קינה, מתכרבלת בו בנוחות וממתינה לביצים שיגיעו.
כאשר אלה הגיחו אל האוויר העולם אחזה בי התרגשות בל תתואר במילים. ממש התרגשות כשל ילדה קטנה. מילאתי מיכל קטן במים והנחתי אותו בזהירות בסמוך לקן וליונים. כך יום-יום הבטתי בהן וייחלתי לבקיעתן העתידית של הביצים ולמראה,

תחילה נראה היה כי מדובר בספר ילדים תמים לחלוטין,מתוק עם הרפתקאות קטנות שנתפסות כאפופות מסתורין עבור ילדים קטנים,אבל ככל שהתקדמתי בקריאת הספר נטיתי יותר ויותר לחשוב כי יש עוד משהו מאחורי הכתיבה התמימה הזו.
ככל שהעלילה מתקדמת התחושה הזאת כי הסופר מנסה להעביר מסר נוסף מתחזקת,ואכן לבסוף מצאתי אותה.
במשך הסיפור מוצבת הילדה הקטנה פרן כאחת שמסוגלת לראות מבעד למה שהמבוגרים רואים,היא מסוגלת לשמוע את החיו

הספר הזה הגיע לידי במקרה, מישהו שאני מכיר אמר כי קרא אותו בתור ילד קטן בבית הספר היסודי ואפילו כתב עליו עבודה, אך מכיוון שזה היה בארה"ב, לא הייתי בטוח שאני אתחבר לסיפור שמותאם לילדי יסודי שתחת החינוך האמריקאי. אני שמח שטעיתי!
הסיפור מסופר מנקודות מבטן של החיים בחווה, אבל זו לא סתם חווה כי אם חווה קסומה שבה בעלי חיים יכולים לתקשר ביניהם ואפילו להעביר מסרים לבני אדם.
הסיפור מספר על חזרזיר ננס שנול