“תחילה נראה היה כי מדובר בספר ילדים תמים לחלוטין,מתוק עם הרפתקאות קטנות שנתפסות כאפופות מסתורין עבור ילדים קטנים,אבל ככל שהתקדמתי בקריאת הספר נטיתי יותר ויותר לחשוב כי יש עוד משהו מאחורי הכתיבה התמימה הזו.
ככל שהעלילה מתקדמת התחושה הזאת כי הסופר מנסה להעביר מסר נוסף מתחזקת,ואכן לבסוף מצאתי אותה.
במשך הסיפור מוצבת הילדה הקטנה פרן כאחת שמסוגלת לראות מבעד למה שהמבוגרים רואים,היא מסוגלת לשמוע את החיות מדברות ומצליחה להבין את שורש התנהגותן,היא מבינה מה עומד מאחורי מעשיהם משום ששפתם מובנת לה,ואילו המבוגרים מוצבים כאנשים חסומים בעלי עולם מצומצם שנותנים פרשנות שגויה לכל מה שהחיות עושות,ועדיין הם יוצאים מנקודת הנחה כי הם חכמים בהרבה מפרן,אחרי הכל הם גדולים יותר,ובעלי ניסיון רב יותר,אבל כאן בדיוק הם טועים,
פרן חכמה יותר,הראיה שלה נכונה יותר יש לה כלים רבים יותר משלהם להבין את העולם כסדרו.

ככל שהספר מתקדם נתפסים המבוגרים יותר ויותר כמצומצמים וחסרי מעוף,הם נוהגים כאדם שתוקע את ראשו בקיר,כל הנחת היסוד שלהם שגויה ואי לכך גם כל הפרשנות שלהם,כשפרן מנסה להסביר להם מה קורה באמת הם מהנהנים בחוסר אמון ומאשרים את דבריה בלי טיפת תשומת לב לתהיה האם היא דוברת אמת.
בהמשך הספר מחליטה שרלוטה העכבישה שכדי להציל את וילבור החזיר היא תיטווה קורים שעליהם מילות שבח על ווילבור,ואכן כך היא עושה:

"שם,במרכז הרשת,רקומה באותיות דפוס,היתה הכתובת ובה נאמר-חזיר ראוי לשמו,...
"חזיר ראוי לשמו" לחש מר צוקרמן.."אתה לא חושב שהעכביש.." החל מר צוקרמן לומר,אבל הוא הניד את ראשו ולא סיים את המשפט.במקום זאת צעד לביתו בפנים חמורות פנה לאשתו..."אני חושב שעלי לומר לך שיש לנו חזיר בלתי רגיל"....
"ובכן"אמרה גברת צוקרמן"נראה שאולי אתה קצת טועה.נראה לי שיש לנו עכבישה יוצאת דופן"
"אה,לא"אמר צוקרמן "החזרזיר הוא יוצא דופן.כך כתוב בדיוק באמצע הרשת"
"יכול להיות..ובכל זאת אני מתכוונת להעיף מבט בעכבישה הזאת"
"זאת סתם עכבישה אפורה"

לבסוף גברת צוקרמן משתכנעת בכך שאכן העכבישה היא סתם אחת,ואילו החזיר הוא יוצא הדופן.
היש התנהגות מטופשת מזו?הרי ברור מאליו שהעכבישה היא המיוחדת ולא החזיר,זה מה שהשכל הישר אומר,אבל לכו תסבירו את זה עכשיו לזוג צוקרמן,הם נשבו כבר,נשאבו לתוך ההסבר של עצמם,היה להם קל בהרבה להאמין בנס ולא להאמין כי העכבישה המצויה ופשוטת המראה הזאת,היא האחראית האמיתית להכל.

וזו בדיוק הנקודה שאני חושבת שהסופר ניסה להעביר,למרות שכרגע,כשאנו מסתכלים על ההתנהגות הזאת היא נראית לנו מטופשת ולא מובנת,אבל אם ננסה להכניס אותה כעת לתבניות מוכרת בחיינו,תבנית שבה קיימת עיתונות טלוויזיה,אינטרנט או בקיצור תקשורת, או לתבנית של נהירה של הכלל אחרי דבר מסויים שגוררת אחריה עוד ועוד-תופעת העדר,או לתבנית הכי פשוטה והיא תבנית חיינו.

כל כך הרבה פעמים אנו הולכים ללא מחשבה אחרי מה שאומרים לנו,כתוב לנו במפורש שאנחנו צריכים מכונית כזו וכזו,או לבושם הזה והזה,ואנו פשוט מוכרחים לשדרג את המכשירים שבידינו,ואנחנו באמת מרגישים שאנחנו חייבים לעשות את זה,הרי כתוב שמפורש.
אופנות בכל סוגיהם שגוררות אותנו להתאים עצמינו אליהן.
וגם החסימה הזו,חוסר היכולת שלנו לעיתים כל כך קרובות לראות מבעד למה שהמציאות שסובבת אותנו אומרת לנו,כל כך הרבה פעמים יש לנו קול בודד של היגיון בתוך כל הבלגאן הזה של החיים ואנו פשוט מסרבים להאמין לו,הוא נראה לנו פשוט מידי,מצוי מידי,קטן מידי מכדי שנקשיב לו,אנחנו לא מסוגלים לראות מהיכן באמת מגיעה הישועה,אנחנו בונים ציפיות מהיכן היא תבוא וכשהיא באה מכיוונים לא צפויים אנחנו פשוט מסרבים להאמין לה.
אנחנו שמים עצמינו במקום כל כך גבוה,ואומרים לעצמינו כי האינטלגנציה שלנו לא יכולה לשטות בנו,אנו כל כך בוטחים בה שלעיתים כשהיא משטה בנו אנחנו מאמינים לה.

התהיה היחידה שלי מהספר היא האם את כל המסר הזה אומר הסופר ברחמים או בבוז,אני מקווה שהדברים נאמרים בראשון אבל נוטה להאמין שבשני.
אבל בוא ניתן לעצמינו טיפת סנגוריה-אנחנו אנושיים וטעויות קורות,אבל בכל זאת,בוא ננסה לקחת מסר יפה מספר ילדים נחמד,וננסה לראות יותר ממה שבדרך כלל,ננסה לפרוץ את גבולות ההיגיון וניתן קצת יותר קרדיט גם לאנשים שנראים לנו כלא ראויים לו,לפעמים נוכל לשמוע את הדברים הכי יפים מהמקומות הכי לא צפויים.”

“טוב.. זה ספר? איך להגיד?.. משעמם.
אני יודעת שהוא נחשב לקלאסיקה והכל, אבל אני אישית לא התלהבתי. זה אמור להיות ספר עם מסר לחיים, ואולי הוא באמת כזה- אבל הוא גם לא מעניין במיוחד, אפילו מעט משמים.
יש כאלה שיהנו מהספר, אבל אני לא אחת מהם, מצטערת.”

“קראתי את הספר בכיתה ג'.
הספר מקסים לילדים יותר קטנים ממני[לפי דעתי],בגלל ש-ב-ג-י-ל-י חסרים לי כמה דברים:
שיא
קצת יותר מתח
ובגלל שאני מתה על פנטזיה-חסרה לי הרבה פנטזיה

ועדיין,אני אוהבת אותו[את הספר]מ-א-ו-ד!”

“קראתי אותו לפני כמה שנים אבל אני זוכרת כמה הספר היה יפה ומקסים
ספר ממש חמוד הוא כובש בפשטות שלו
ספר ממש טוב!ונורא נהניתי לקרוא אותו והוא ממש מרגש
והסוף כזה מקסים”