דבר מוזר קרה לי עם הספר הזה שלא קרה לי מעולם קודם לכן. אני נוהגת לקרוא לפני השינה. כשהתעוררתי בבוקר, אחרי ערב של קריאה ממושכת עד שנעצמו עיני, קמתי עם זיכרון מוזר שלא הצלחתי למקם, ובו מעין סצנות מפרק בסדרת טלויזיה או סרט כלשהו על בני משפחה אמריקאים. ממש ראיתי אותם לנגד עיני ושמעתי את קולותיהם אבל עברו כמה רגעים טובים עד שקלטתי שהאנשים שאני רואה בדימיוני הם וולטר, פטי, ריצ'ארד, ג'סיקה, ג'ואי וקוני –

הספר החדש של הסופר האמריקאי <mark>ג'ונתן פראנזן</mark> הוא ללא ספק ספר מופת.
הכתיבה של הסופר מספרת את סיפורה של משפחה אמריקאית ערב חג המולד ב1971.
לכל אחד מבני משפחת הילדברנט יש סיפור אישי משלו וכל אחד מתפרק לרסיסים.
האב אשר עובד ככומר בשיקגו מגלה בתוך תוכו רצונות רבים המתנגשים עם רצונותיה של אשתו. הוא עובד קשה ונושא באחריות רבה ומגלה משיכה מינית עזה למספר נשים. אשתו מסתירה ממנו עבר מסעיר הכולל אשפוז במחל

מרתק, מדכדך, מצחיק, מעצבן, מופרז, פוליטי, מכמיר-לב ויומרני – הרומן "חירות" של <mark>ג'ונתן פראנזן</mark> הוא כל אלה ועוד, ספר העולה-על-גדותיו בעושר העלילה וריבוי הפרטים שבו. פראנזן הוא מספר סיפורים נפלא, הטווה עוד ועוד קורי-סיפור שתי-וערב עד שהוא לוכד את הקורא ברשתו. ב"חירות" הוא עוסק בחומרי החיים הבסיסיים של האדם המודרני בכלל ושל ההומו-אמריקנוס בפרט: אהבה, תשוקה וסקס, קינאה ותחרותיות, חברות, בדידות, חיי נישוא

<mark>ג'ונתן פראנזן</mark> הוא כמו דייג מקצוען, SUPER-מקצוען, וככזה, כשהוא משליך את החכה למים, זה לגמרי לא משנה איזה דג הוא לוכד עבורנו, כי הדג הוא רק קצה החוט אל הים- אל האוקיינוס. והוא תמיד כותב על הים- על אמריקה ובגדול, גם כשהוא יוצא ממנה אל מדינות אחרות, הוא נוהג להקיף אותה 7 הקפות, ולפלח אותה ולארוג את הגיבורים שלו בתוכה שתי וערב .

אומרים על "טוהר" שהוא הרומן הפחות טוב שלו, אבל זה משום שכמעט תמיד נוהג

החלום האמריקאי, שמישהו יסביר לי את המושג הזה. כל אותם אומללים שברחו ממזרח אירופה וממזרח אסיה ומדרום אמריקה כדי שהנה-הנה הם יגשימו את עצמם בארץ החופשייה והעשירה הזו שמבחינתה כולם אותו דבר. ארץ מהגרים שהצליחה ליצור טיפוס אופייני, כזה שנדמה שלקח את כל האפשרויות הבלתי מוגבלות שלו דווקא לצידן השלילי. <mark>ג'ונתן פראנזן</mark> הוכתר כמספר האמריקאי האולטימטיבי, האיש שכתב את הרומן האמריקאי הגדול. אם לשפוט על פי הספר

בפרולוג ובאפילוג של הספר, פטי ווולטר - הדמויות הראשיות בספר, מתוארים כזוג מאושר  בתוך השכונה בה הם גרים כאשר וולטר שקול בדעתו, נינוח ופטי מסבירת פנים, מחלקת עוגיות לשכניה ושכנותיה ומזמינה אותם לערבי ברביקיו בבית משפחת ברגלנד.
אך למעשה, בתווך, בין לבין, הזוגיות שלהם עברה טלטלה עצומה. וזה כל הסיפור, על וולטר ופטי, ילדיהם ג’ואי וג’סיקה, חיי הזוגיות שלהן, מימושם העצמי, סיפור פגישתם וחברם – ריצ’רד, ה

<mark>ג'ונתן פראנזן</mark> מתמחה בניתוח ופירוק לעומק ולרוחב של משפחות אמריקאיות והוא עושה זאת בצורה מעולה. מאז שהכרתי את יצירתו "התיקונים" (שקראתי פעמיים) - אני ממתין כל פעם לספרו הבא. ספריו הבאים "חירות", טוהר" עוסקים גם כן במבנה המשפחה האמריקאית וכך גם ספרו הנוכחי "צומת". הכתיבה מופתית ויוצרת הזדהות עמוקה עם הדמויות על האמינות שבהם, על המורכבות שלהם ועל אמריקה שבה הוא עוסק ביצירותיו. הפעם הוא "מרכיב ומפרק" מ

אין הרבה ספרים שאני קורא פעמיים, ועוד ספר של 650 עמוד. קראתי את התיקונים עם צאתו בשנת 2001 כמדומני, את העותק שלי נתתי לחבר שעד היום מחזיק בו (אני מקווה שהוא קרא אותו). בינתיים הצלחתי למצוא עותק נוסף והחלטתי שאני רוצה לקרוא אותו עוד פעם כדי לראות האם ההתפעמות שלי אז תחזור שוב. אז, כן, שוב נהניתי מהכתיבה המעולה של <mark>ג'ונתן פראנזן</mark> (שמאז קראתי בהנאה מרובה) את שאר ספריו. חזרתי לאיניד, אלפרד, צ'יפ, גרי וד

בואו אספר לכם על הקנקן. הספר הוא של עם עובד, ולא שעם עובד לא הפיקו לפנים ספר בגודל מקובל, במקום הגודל המקובל אצלם. אבל הנייר בו השתמשו הפעם הוא נייר קל, כמקובל בהוצאות חו"ליות. התוצאה, ספר גדול, 637 עמודים, אבל קל משקל.
מנגד, עיצוב הכריכה כל כך משמים, מין תכלת סתמי כזה, כאילו להפוך את הספר לבלתי נראה לקונה הפוטנציאלי.
על מלאכת התרגום שמו את ארז וולק, שאינו מוכר לי. התרגום נדמה מסורבל מעט, עם כמה