“ניסיתי להיזכר למה הכנסתי את הספר הזה לרשימת הספרים שאני רוצה לקרוא. לא שמעתי על הסופרת, הפרק הראשון לא מאוד מבטיח מבחינת הכתיבה, הנושא… הנושא כמובן מעניין אותי, אבל בפועל, בשנים האחרונות, אני די ממעטת לקרוא ספרי שואה. אז למה דווקא הוא, בעצם? מה עבר לי בראש? הפתרון כנראה נעוץ בתאריך בו יצא הספר לאור: פחות משנה לאחר פטירת סבתי, ברור שספר שעוסק בנכדה שמפנה את בית סבתה ניצולת השואה שזה עתה נפטרה י”

“כל מי שעבר אי פעם דירה או נאלץ לפנות דירה של קרוב משפחה שנפטר, יודע כמה זה קשה ולפעמים ההרגשה שהיא שזה בלתי אפשרי. כל הזכרונות שלנו נמצאים בקירות ובחפצים הרבים שפזורים לנו בבית ולא רק בתמונות. גם סיר בישול, תקליט או חפץ נוי יכולים לגרום לנו להעלות זכרונות. יש ריחות שאם נריח אותם הם יקחו אותנו למחוזות ילדותינו כמו גם מוזיקה או בגד שפתאם מצאנו מתחבא בארון. שמרית היא מסדרת. היא מסדרת בתים של אנשים”

“גילוי נאות - יכול להיות שאני לא לגמרי אובייקטיבית. אימי נולדה בטג'יקיסטן ב-1940 לאחר שסבי וסבתי ברחו מפולין בעקבות מלחמת העולם. אני יודעת מעט מדי פרטים על מה שעבר על סבי וסבתי ז"ל כתוצאה מהבריחה מפולין. זוג יהודים צעיר שהשאיר מאחור את משפחתו וליבו וברח מהתופת. מדי פעם אימי "משחררת" לנו זכרון או סיפור מטג'יקיסטן ומהחזרה לפולין שאחרי המלחמה, אבל אין בכך מספיק כדי להבין מה עבר עליהם כמשפחה ומה”

“הספר נקרא 'המסדרת' ואילו לסופרת הייתי קוראת 'הרוקמת' על שום הדרך בה רקמה בעדינות רבה ובכשרון נפלא סיפור רגיש, בין עבר להווה, בין זמנים למקומות ובין חדרי הבית לחדריו של הלב. אין זה סיפור על דמות אחת גם לא שתי דמויות שכן כל הדמויות שבספר קשורות זו לזו, חיות זו את זו ולכל אחת פיסה חשוב ברקמת הספר. כשהניה סבתה של הגר הולכת לעולמה מחליטה הגר לקרוא לשמרית שהיא "מסדרת בתי ם של מתים". המפגש ביניהן פ”

“ניסיתי להיזכר למה הכנסתי את הספר הזה לרשימת הספרים שאני רוצה לקרוא. לא שמעתי על הסופרת, הפרק הראשון לא מאוד מבטיח מבחינת הכתיבה, הנושא… הנושא כמובן מעניין אותי, אבל בפועל, בשנים האחרונות, אני די ממעטת לקרוא ספרי שואה. אז למה דווקא הוא, בעצם? מה עבר לי בראש? הפתרון כנראה נעוץ בתאריך בו יצא הספר לאור: פחות משנה לאחר פטירת סבתי, ברור שספר שעוסק בנכדה שמפנה את בית סבתה ניצולת השואה שזה עתה נפטרה י”

“כל מי שעבר אי פעם דירה או נאלץ לפנות דירה של קרוב משפחה שנפטר, יודע כמה זה קשה ולפעמים ההרגשה שהיא שזה בלתי אפשרי. כל הזכרונות שלנו נמצאים בקירות ובחפצים הרבים שפזורים לנו בבית ולא רק בתמונות. גם סיר בישול, תקליט או חפץ נוי יכולים לגרום לנו להעלות זכרונות. יש ריחות שאם נריח אותם הם יקחו אותנו למחוזות ילדותינו כמו גם מוזיקה או בגד שפתאם מצאנו מתחבא בארון. שמרית היא מסדרת. היא מסדרת בתים של אנשים”

“גילוי נאות - יכול להיות שאני לא לגמרי אובייקטיבית. אימי נולדה בטג'יקיסטן ב-1940 לאחר שסבי וסבתי ברחו מפולין בעקבות מלחמת העולם. אני יודעת מעט מדי פרטים על מה שעבר על סבי וסבתי ז"ל כתוצאה מהבריחה מפולין. זוג יהודים צעיר שהשאיר מאחור את משפחתו וליבו וברח מהתופת. מדי פעם אימי "משחררת" לנו זכרון או סיפור מטג'יקיסטן ומהחזרה לפולין שאחרי המלחמה, אבל אין בכך מספיק כדי להבין מה עבר עליהם כמשפחה ומה”

“הספר נקרא 'המסדרת' ואילו לסופרת הייתי קוראת 'הרוקמת' על שום הדרך בה רקמה בעדינות רבה ובכשרון נפלא סיפור רגיש, בין עבר להווה, בין זמנים למקומות ובין חדרי הבית לחדריו של הלב. אין זה סיפור על דמות אחת גם לא שתי דמויות שכן כל הדמויות שבספר קשורות זו לזו, חיות זו את זו ולכל אחת פיסה חשוב ברקמת הספר. כשהניה סבתה של הגר הולכת לעולמה מחליטה הגר לקרוא לשמרית שהיא "מסדרת בתי ם של מתים". המפגש ביניהן פ”