"שתי תאונות עברתי בחיי: התאונה עם האוטובוס ודייגו. התאונה עם האוטובוס, לא הייתה התאונה הקשה מבין השתיים". הציטוט הזה שייך לציירת המקסיקנית פרידה קאלו. ספרה הנפלא של <mark>אלנה פונייטובסקה</mark> – דייגו היקר, עוסק בתאונה הקשה יותר, הצייר דייגו ריברה.

פרט לכשרונו של דייגו ריברה כצייר, היה לו כשרון גדול נוסף: הוא היה רודף שמלות אובססיבי וידע נשים רבות בחייו. לחלק מהן הוא גם נישא פורמלית כאשר לפרידה קאלו הוא

אשתו הלא ידועה של דייגו

אולגה הציירת, הייתה דיירת בבית ילדותי, היא היגיע לארץ מארגנטינה לאחר אהבה נכזבת. לא היה ידוע, אם הייתה יהודיה או נוצרייה למחצה, מה שהעיד על הבלבול בזהותה, כך לחשו הורי זה לזאת. התרחקות שלה ממחוזות הכאב לוותה, בהתפכחות שחשפה בפניה מציאות אכזרית, אף אחד לא חיכה לה בארץ בכדי לגלות את כישרונה. ימים שלמים היא הייתה ספונה בחדרה, בודדה, שורה בדלות נוראית. מצבה העגום לא הצליח לכ

סיימתי להאזין לו לפני כשבוע, אך בשל פטירתה של חמתי (לפני שבוע) לא יכלתי בכלל לכתוב כלום, שלא לדבר על לקרוא או להאזין. כעת אני מתאוששת וחוזרת לשגרה, עומס בעבודה משפחה והדברים ומנסה לשלב גם את הקריאה וההאזנה.

הספר מורכב אם אפשר לומר משתי "יצירות", אשר לשתיהן מכנה משותף דייגו. דייגו הינו צייר, דרום אמריקני. ביצירה הראשונה כותבת אנג'לינה לדייגו, ומספרת על געגועיה, כיסופיה ומאוויה השונים בדרך פואטית