עוד יצירה מבריקה של ד"ר <mark>דליה כהן קנוהל</mark> שמסתמנת שלישית בטרילוגיה. ניכרת מאוד הראיה המחזאית של הסופרת, ותמיד עם קורטוב בלשי מתוחכם שמוליך את הקורא בסבך עלילה שראשיתה בזרע פורענות שנטמן אי אז בעבר ומבשיל לכדי קתרזיס בסיום. כמו בספריה הקודמים, גם כאן הגיבורה יוצאת למסע חיפושים בעקבות האמת תוך כדי ניתוח פסיכולוגי מעמיק ומרתק שהסופרת פורשת לנו דרך יחסיה של הגיבורה עם הזולת, בחירותיה והתמודדויותיה עם דיל

מעבר מנדלבאום/ <mark>דליה כהן קנוהל</mark> (הוצאת כרמל)

בקריאת הספר הטרי והחידתי הזה, חשתי לרגעים תחושת סחרור קלה. מהמעברים בין העולם החדש לישן, בין המזרח למערב, המקומות ביניהם מדלגת ועוברת ז'קלין גיבורת הספר: קהיר, פריז, מונפלייה, ירושלים ותל אביב. " המשתוקקת למרחב הרב לשוני ולבליל זהויות ומשחק של תפקידים שונים בהם היא בוחרת". מעברי הפלשבקים שלה משנות החמישים לתקופות מוקדמות, והמפגשים עם הגברים שבחייה. ז'ק

העברתי את הדפים הראשונים ונתקלתי בהקדשה "לאימי שחיה את דברי פרמנידס: מה שישנו ישנו, ומה שאיננו איננו". תהיתי כיצד השחקנית המדשדשת, גיבורת העלילה, מתקשרת לדברי הפילוסוף היווני פרמנידס. כשהתחלתי לקרוא הבנתי שהגיבורה סופיה היא בת למשפחה יוצאת העיר טריקלה ביוון. רק בסוף קריאת הספר הבנתי שכל מה שיש לסכם לאחר שעוברים את כל המסעות של הגיבורה ומשפחתה מגיעים לתובנה של פרמנידס אותה "חלק" עם אימא של הסופרת