הדבר היחיד שאדם יכול לבגוד בו ממש הוא המצפון שלו (ג'וזף קונראד)

איך הייתם מרגישים אם בשנת הבת-מצווה, וביום הנישואין שלכם, בעוד אתם צפים יחדיו על מזרן בבריכה, שנושקת לשמיים בהירים וזוהרים, בן/בת הזוג מבשרים לכם שהיה לו/לה רומן?

הגיבורה שלנו, שרה, לא בטוח הבינה, הפנימה, ואולי לא שמעה טוב. אולי הוא צוחק ממנה? מותח את החבל? אבל אי אפשר לדעת. Surprise!!!

שרה גלגלה את עצמה מהמזרן אל המים, צללה לתוכם, נגעה בקרקעית הבריכה והמשיכה לצלול לכיוון הקיר...מה בסך הכול קרה?

רז הודה, זה נגמר, וזה היה לפני שמונה שנים. כך הוא אומר. (עמוד 9)

למה בכלל רז סיפר לשרה אחרי שמונה שנים? האם כדי להקל על עצמו? האם כדי לעורר את שרה? האם רז לקח בחשבון את המחיר לגילוי? איך מרגישים באותן דקות? פגיעה? פגומה? או אולי זה בכלל וירוס?

למה זה קרה? מה קרה? איך זה קרה? עם מי זה קרה? למה רז מספר לשרה רק כעת? ככה פתאום, עכשיו ודווקא ביום הנישואין Out Of The Blue ...

כל אותו יום לא היה יום רגיל לשרה. היום הזה התחיל כבר לא טוב כדרכן של הפתעות שלא בשגרה... להתחיל את היום עם פנס בעין, ממקלו של תלמיד שומר הבטיחות בדרכים בבית הספר של הבת שלה!

לשרה ורז בת משותפת-אביה בת השבע, שנולדה לאחר טיפולי הפריה קשים. רז עובד בתיאטרון ובלהקת מחול, ושרה עובדה בסידור ארונות יחד עם אימא שלה, בחברה שהוקמה על ידי האם בשם "מריל והמסדרות". בזה היא מצטיינת במיוחד, רק שבחייה נוצר "ב-ל-ג-ן"...

העלילה מגוללת לקורא בגוף ראשון על ידי שרה, לרבות ימי ילדותה להורים גרושים בעקבות בגידת האב, וסודות שנחשפים לקורא, תוך כדי העברת הדפים מצד לצד.

לאחר הוידוי שרה בוחרת בדרך הבריחה, והדרך הזו מלווה בחברים חדשים, אירועים לא נורמטיביים וחפירה נוקבת בנפשה.

בניגוד לספריה הקודמים של ורד שנבל: "בית הקפה של נורה אפרון", ו"עכשיו אפשר להתחיל", בספרה הנוכחי ורד שנבל מכניסה את הקורא מיד לעלילה, תוקעת יתד בליבו, ומגוללת את איסוף שברי נפשה וחלקי גופתה.

האם היא מצליחה לעשות סדר בבלגן? מה שבטוח שהבלגן הזה לא נפלא, וששום דבר לא יהיה כמו שהיה עד לבשורה הזו. מה שרה עושה? היא בורחת ליער, פוגשת את און הגרוש מבלה ובמשבר נפשי ששני ילדיו לא איתו.

לאורך העלילה שרה מנסה לעשות סדר, למיין, לקפל, לחבר פיסות חיים, חופרת בנבכי הנפש, מחטטת, עוקבת, מעלה זיכרונות ומדמיינת אירועים ... אבל נפשה פצועה ומדממת. היא אפילו משנה את הפריזורה וצובעת את שערותיה לבלונד, פורצת לבתים, טסה לאיטליה עם חברים ועוד.

אני נוהגת תמיד לתת את הדעת, כיצד הסופר בוחר את השמות לדמויות המשוחקות, והאם הן מכוונות מטרה. בעלילה הנוכחית ניכר שהשמות נבחרו בהקפדה: שרה, רז, הגר, אביה, און ועוד.

תוך כדי קריאה הזדהיתי עם שרה, אך לא תמיד התחברתי לדעותיה ובחירותיה. הדמויות מסייעות, ומוסיפות לאישיותה של שרה לבצע סדר בבלגן. מנגד לכאורה העקרונות של אימה, שכל חייה דגלה בשמירה על הסדר, אבל גם אצלה מתחולל בלגן בחייה האישיים.

זה לא סוד שבכל מקום שיש בן-זוג יש גם פוטנציאל לבגידה. זה קרה לאורך ההיסטריה, ומאז מתמיד נחשב לאירוע כואב. זו לא חובה, ברם זו מציאות קיימת. אנשים בוגדים הם בדרך כלל אנשים שמכורים להתאהבות מחודשת, ללהט האופייני לראשוניות, לכמיהה ולחוויות המשיכה עם אדם חדש. זה יקרה לאנשים האלה בכל פעם כשהמערכת הזוגית הקיימת הופכת לשגרה. אלה אנשים שמחפשים ריגושים, חידושים ויחפשו תמיד את הדבר הבא. לפי השקפת עולמי, אלה לא אנשים של חד-פעמי, כי כולנו יודעים שחד-פעמי מגיע באריזות של מאה.

לדעתי, אחוז גבוה מהאנשים שבוחרים ב"רומן אסור", אלה יהיו אנשים של כאן, עכשיו ומיד, והרומן הוא המוצא היחיד להפרת השגרה, השעמום, ולזוגיות השחוקה. לעיתים הבגידה היא הרס, או מאידך פצצת אנרגיה לזוגיות קיימת, ועובדה זו כמובן תלויה בשחקנים. אין כאן כללים הכול לגופו של עניין. חשוב להיווכח אם שני בני-הזוג מוכנים להביט בעצמם פנימה, לשאול את השאלות הנכונות, ואולי רק כך יהיה ניתן להגיע לשורש הבעיה, ולמצוא את הפתרון בתוך המערכת הקיימת. ככל שאני מבינה, לא תמיד שנשברת צלחת מהסט, אנחנו ממהרים להשליך את כל סט הצלחות, ולכן יש לתת את הדעת, ואולי אפשר להשלים את הסט. כמובן שהבחירה היא אך ורק בידינו.

אני חושבת שכדי להתגבר על בגידה, שני בני-הזוג צריכים להיות מחוייבים לרעיון הזוגיות, או לבקש שינוי חוזה באמצע תקופה.

אזי, מה המסקנה? אני סבורה שגם ברגע שהכי כואב, חשוב לעצור, לקחת נשימה, לספור עד עשר, ולהקדיש מחשבה לפני שנוקטים צעדים שאין מהם דרך חזרה.

בחירת האיור של תומר חנוכה והעיצוב של אמרי זרטל לכריכה מרשימים. אני מאוד אהבתי כל הכבוד לבחירה!

לסיכום, העלילה הזו היא ספינת מילים ומשפטים, שמקפלת לתוכה סיפור עצוב, משעשע, שנון ונוגע ללב עם סוף מפתיע.

בשורה התחתונה: לא טוב היות האדם לבדו (בראשית ב' יח)


מומלץ בחום.

לי יניני

כנרת, זמורה-ביתן, מוציאים לאור, פרוזה מקור, 271 עמודים, 2018

הדבר היחיד שאדם יכול לבגוד בו ממש הוא המצפון שלו (ג'וזף קונראד)

איך הייתם מרגישים אם בשנת הבת-מצווה, וביום הנישואין שלכם, בעוד אתם צפים יחדיו על מזרן בבריכה, שנושקת לשמיים בהירים וזוהרים, בן/בת הזוג מבשרים לכם שהיה לו/לה רומן?

הגיבורה שלנו, שרה, לא בטוח הבינה, הפנימה, ואולי לא שמעה טוב. אולי הוא צוחק ממנה? מותח את החבל? אבל אי אפשר לדעת. Surprise!!!

שרה גלגלה את עצמה מהמזרן אל המים, צללה לתוכם, נגעה בקרקעית הבריכה והמשיכה לצלול לכיוון הקיר...מה בסך הכול קרה?

רז הודה, זה נגמר, וזה היה לפני שמונה שנים. כך הוא אומר. (עמוד 9)

למה בכלל רז סיפר לשרה אחרי שמונה שנים? האם כדי להקל על עצמו? האם כדי לעורר את שרה? האם רז לקח בחשבון את המחיר לגילוי? איך מרגישים באותן דקות? פגיעה? פגומה? או אולי זה בכלל וירוס?

למה זה קרה? מה קרה? איך זה קרה? עם מי זה קרה? למה רז מספר לשרה רק כעת? ככה פתאום, עכשיו ודווקא ביום הנישואין Out Of The Blue ...

כל אותו יום לא היה יום רגיל לשרה. היום הזה התחיל כבר לא טוב כדרכן של הפתעות שלא בשגרה... להתחיל את היום עם פנס בעין, ממקלו של תלמיד שומר הבטיחות בדרכים בבית הספר של הבת שלה!

לשרה ורז בת משותפת-אביה בת השבע, שנולדה לאחר טיפולי הפריה קשים. רז עובד בתיאטרון ובלהקת מחול, ושרה עובדה בסידור ארונות יחד עם אימא שלה, בחברה שהוקמה על ידי האם בשם "מריל והמסדרות". בזה היא מצטיינת במיוחד, רק שבחייה נוצר "ב-ל-ג-ן"...

העלילה מגוללת לקורא בגוף ראשון על ידי שרה, לרבות ימי ילדותה להורים גרושים בעקבות בגידת האב, וסודות שנחשפים לקורא, תוך כדי העברת הדפים מצד לצד.

לאחר הוידוי שרה בוחרת בדרך הבריחה, והדרך הזו מלווה בחברים חדשים, אירועים לא נורמטיביים וחפירה נוקבת בנפשה.

בניגוד לספריה הקודמים של ורד שנבל: "בית הקפה של נורה אפרון", ו"עכשיו אפשר להתחיל", בספרה הנוכחי ורד שנבל מכניסה את הקורא מיד לעלילה, תוקעת יתד בליבו, ומגוללת את איסוף שברי נפשה וחלקי גופתה.

האם היא מצליחה לעשות סדר בבלגן? מה שבטוח שהבלגן הזה לא נפלא, וששום דבר לא יהיה כמו שהיה עד לבשורה הזו. מה שרה עושה? היא בורחת ליער, פוגשת את און הגרוש מבלה ובמשבר נפשי ששני ילדיו לא איתו.

לאורך העלילה שרה מנסה לעשות סדר, למיין, לקפל, לחבר פיסות חיים, חופרת בנבכי הנפש, מחטטת, עוקבת, מעלה זיכרונות ומדמיינת אירועים ... אבל נפשה פצועה ומדממת. היא אפילו משנה את הפריזורה וצובעת את שערותיה לבלונד, פורצת לבתים, טסה לאיטליה עם חברים ועוד.

אני נוהגת תמיד לתת את הדעת, כיצד הסופר בוחר את השמות לדמויות המשוחקות, והאם הן מכוונות מטרה. בעלילה הנוכחית ניכר שהשמות נבחרו בהקפדה: שרה, רז, הגר, אביה, און ועוד.

תוך כדי קריאה הזדהיתי עם שרה, אך לא תמיד התחברתי לדעותיה ובחירותיה. הדמויות מסייעות, ומוסיפות לאישיותה של שרה לבצע סדר בבלגן. מנגד לכאורה העקרונות של אימה, שכל חייה דגלה בשמירה על הסדר, אבל גם אצלה מתחולל בלגן בחייה האישיים.

זה לא סוד שבכל מקום שיש בן-זוג יש גם פוטנציאל לבגידה. זה קרה לאורך ההיסטריה, ומאז מתמיד נחשב לאירוע כואב. זו לא חובה, ברם זו מציאות קיימת. אנשים בוגדים הם בדרך כלל אנשים שמכורים להתאהבות מחודשת, ללהט האופייני לראשוניות, לכמיהה ולחוויות המשיכה עם אדם חדש. זה יקרה לאנשים האלה בכל פעם כשהמערכת הזוגית הקיימת הופכת לשגרה. אלה אנשים שמחפשים ריגושים, חידושים ויחפשו תמיד את הדבר הבא. לפי השקפת עולמי, אלה לא אנשים של חד-פעמי, כי כולנו יודעים שחד-פעמי מגיע באריזות של מאה.

לדעתי, אחוז גבוה מהאנשים שבוחרים ב"רומן אסור", אלה יהיו אנשים של כאן, עכשיו ומיד, והרומן הוא המוצא היחיד להפרת השגרה, השעמום, ולזוגיות השחוקה. לעיתים הבגידה היא הרס, או מאידך פצצת אנרגיה לזוגיות קיימת, ועובדה זו כמובן תלויה בשחקנים. אין כאן כללים הכול לגופו של עניין. חשוב להיווכח אם שני בני-הזוג מוכנים להביט בעצמם פנימה, לשאול את השאלות הנכונות, ואולי רק כך יהיה ניתן להגיע לשורש הבעיה, ולמצוא את הפתרון בתוך המערכת הקיימת. ככל שאני מבינה, לא תמיד שנשברת צלחת מהסט, אנחנו ממהרים להשליך את כל סט הצלחות, ולכן יש לתת את הדעת, ואולי אפשר להשלים את הסט. כמובן שהבחירה היא אך ורק בידינו.

אני חושבת שכדי להתגבר על בגידה, שני בני-הזוג צריכים להיות מחוייבים לרעיון הזוגיות, או לבקש שינוי חוזה באמצע תקופה.

אזי, מה המסקנה? אני סבורה שגם ברגע שהכי כואב, חשוב לעצור, לקחת נשימה, לספור עד עשר, ולהקדיש מחשבה לפני שנוקטים צעדים שאין מהם דרך חזרה.

בחירת האיור של תומר חנוכה והעיצוב של אמרי זרטל לכריכה מרשימים. אני מאוד אהבתי כל הכבוד לבחירה!

לסיכום, העלילה הזו היא ספינת מילים ומשפטים, שמקפלת לתוכה סיפור עצוב, משעשע, שנון ונוגע ללב עם סוף מפתיע.

בשורה התחתונה: לא טוב היות האדם לבדו (בראשית ב' יח)


מומלץ בחום.

לי יניני

כנרת, זמורה-ביתן, מוציאים לאור, פרוזה מקור, 271 עמודים, 2018